יום תרועה כג

דכונתו היא דהק"ק בשבת אין אתם חייבים לתקוע אלא אם תרצו שלא לתקוע תאמרו פסוקי מז"ו במקום התקיעה מה שא"כ בחול דאתם חייבים לתקוע דוק' ולפום הך פי' ל"ק לר"ל הפך קושי' דהקשה לו רבא ורבא שהבין דברי ר"ל לפי פשוטם הקשה לו תרי קוש' א"נ אפשר דדעת ר"ל דיש לשבותין סמך מן התורה ממה שנאמר תשבות אפי' מדברים שאינם מלאכה חייב לשבות מן התורה במ"ע גרידא וזה דרך הברייתות שבמכילתין כמ"ש ה"ה דף כ"א מהל' שבת יע"ש וס"ל לר"ל דאע"ג דיש לשבותי' סמך מן התור' לא נאמרו אלא לכל ישראל אבל במקד' אין שבות ורבא דהקשה עליו אי מדאוריית' היא במקדש היכי תקעי' כו' היינו משום דס"ל דאין סמך לשבותין מד"ת כלל אפילו למ"ע אלא איסור השבותין הוי מדרבנן לחוד וכן צריך לתרץ בריית' דת"כ פ' בהר הביאה רש"י פסוק ביום הכיפורים תעבירו שופר:

ועוד הא לאו מלאכה כו' כתבו התוספו' אדרבה אי מלאכה היא לא אצטריך קרא כו' עיין מ"ש ברצוף אהבה שנחבטו בזה הדבור ולא פירשו במאי נחבטו ומתוך פירש שפירש בגמר' נתבאר שנחבטו איך יפורש התלמוד כפי תי' התוספת וכנראה שנכנסו בחבוט זה מפני שחשבו דמ"ש התוס' ונ"ל דאי לאו מלאכה היא פשיט' דליכא למיסר' דהוא פירש מה שאמרו בגמרא ועוד הא לאו מלאכה היא ולע"ד נראה דלא זו הדרך אלא כונת התוס' הוא לומר דאי לאו מלאכה היא הא פשיט' דליכא למיסרא בענין זה לא הוצרך המקשה של הגמ' לבארו דהוא פשוט אלא כונת המקשה במ"ש ועוד הא לאו מלאכה היא הכי קאמר בשלמא אם התקיעה היתה מלאכה אצטריך קרא למעוטי משום דסד"א תשתרי משום דכתי' יום תרועה אמנם כיון דהוא דבר פשוט דתקיע' לאו מלאכ' היא היכי תימ' דאצטריך קרא למעוטי ולשון המקשה א' הוא וא"צ לפוסקו בסכינא חריפא לתרי מילי עוד ראיתי בס' רצוף אהבה במ"ש רש"י מלאכה היא בתמיהא דפי' פי' זר מאד לא יכילנו רעיון והוא היפך המקשה דרבא דהיא המקשה אומר בהדי' דתקיעה משרא שרי והוא רוצה לפרש דהתמיהא היא וכי לאו מלאכה היא הא ליתא דמלאכת היא יע"ש והדבר ברור דגירסתנו היא גי' התוס' דהיא ועוד לאו מלאכה היא וכו' ורש"י גריס ועוד מלאכ' היא ולפי גירס' זו הוא דכתב רש"י בתמיה' ופי' התמיהא במ"ש התוס' והכל הולך אל מקום א' אלא דמר תני בהאי לישנא ומר בהאי לישנ' וכ"ת מה חידש רש"י במ"ש בתמיהא י"ל דק"ל ק' התוס' דאין כאן תמיהא דאדרבה משום דלאו מלאכה היא אצטריך קרא למעוטי לכן רמז רש"י ואמר בתמיה' כלו' דהי' תמיה' טובא וכונתה כמ"ש התו' לפי גירסתם וכולם נתכוונו לדבר אחד ודוק:

תוספות ד"ה כל מלאכה בי"ט כתיב לאתוי וכו' בתוס' פר' כל כתבי דף קי"ז ע"ב כתבו דרש"י גריס כל מלאכ' לא תעשו ורשב"א מפרש דלעולם מכל מלאכת עבודה אמעיט תקיעה ורדיה ושבת ילפינן מי"ט דאין וכו' ע"ש וקש' לפי גירסתינו דמפיק לה מקרא די"ט אמאי אצטריך קרא להתיר רדית הפת בי"ט פשיטא דמותר אפי' היתה מלאכה דהוי אוכל נפש וקי"ל דאדם לש ואופה בי"ט וכיון דאופה פשיטא דרודה הפת וי"ל דהכא מיירי ברודה הפת מי"ט לחול דאם היתה מלאכה כמו אופה היה לוקה וא"ת והלא פלוגת' היא פ' אלו עוברין דף מ"ו האופה מי"ט לחול רח"א לוקה רבה אמר אינו לוקה ומשמע התם דלרבה אפי' איסורא דאוריית' ליכא וא"כ לרבה תקשי אמאי אצטריך קרא לומר דרדיית הפת שרייא בי"ט משום דאינה מלאכה והלא אפילו הויא מלאכה כאפיה שרייא י"ל דטעמו דרבה דאמר דאופה מי"ט לחול אינו לוקה הוי משום הואיל ומקלעי להו אורחים וחזי להו וכיון שכן מודה רבה באופה בי"ט סמוך לשקיעת החמה דלוקה שאפי' יבואו אורחים אין שהות ביום לאוכלו וכ"כ התו' שם ובפ' המצניע דף צ"ה גבי רודה חלת דבש בי"ט סופג את המ' יע"ש וא"כ ה"נ מיירי ברודה הפת סמוך לחשיכה דלא חזי תו לאורחים ואם היתה מלאכה היה לוקה לפי' אשמועינן קרא דרדיית הפת חכמה היא ואינה מלאכה והשת' א"ש מאי דנקט תנא האי דינא דתקיעת שופר ורדיית פת דחכמ' היא ואינה מלאכה דמפיק לה מקרא די"ט לאשמועי' אגב אורחיה דאפי' מלאכת אוכל נפש משכחת לה דלוקה עליה בי"ט:

תוספות ד"ה רדית הפת פי' ר"ח רדיה דהכא לאחר אפיה וכו' וקשה מה הוקשה לו לר"ח דהוצרך לפרש כן י"ל דק"ל מאי דהקשו קמאי פ"ק דשבת דאיבעיא לן התם הדביק פת בתנור במזיד אם התירו לו לרדותה קודם שיבא לידי איסור סקילה וללישנא קמא לא איפשטא בעיין ועיין בהרי"ף פ"ק דשבת הביא קושי' זו בשם רבנן קמאי וגם בערוך ערך רד ע"ש:

כתבו עוד התוס' ובחנם דחק דהך דהכא נמי לא שרייא אלא מדאורייתא וכו' ויש לחקור מה יתרץ ר"ח להך דפ' כל כתבי, י"ל דר"ח ס"ל דהא דבעי התם שינוי היינו דוקא כשהניח פת בתנור מבע"י ולא היה שהות ביום דיקרמו פניה מבע"י ולפי שהניחו שם באיסור דרבנן החמירו עליו שלא ירדה במרדה אלא בסכין דהוא דרך שינוי אבל היכי דלא עבד איסורא כלל רודה כדרכו וכ"כ הר"ן ריש שבת הביאו בב"י ריש סימן רנ"ד וכוונת התוס' היא לומ' דר"ח הוצרך לחלק החילו' הנזכ' לתרץ ההיא דפ"ק דשבת דלא איפשיט' לשלינא קמא אם התירו לרדות קודם שיבא לידי איסור סקילה דמשמע דהרדיה היא אסורה והיינו משום דהיא רדיה דקודם אפיה דהוא כעין לש וההיא דפר' כל כתבי ברדיה דאחר אפיה דשרייא אפי' מדרבנן והתו' ס"ל דבחנם דחק דלעול' החילוק היא אמיתי דרדיה דפ"ק דשבת דהיא קודם אפיה חמירא טפי ולכך לא אפשיטא ורדיה דפרק כל כתבי דהיא אחר אפיה קילא טפי דע"י שינוי מותר אבל לעולם בלא שינוי אפילו דהיא רדיה דאחר אפיה אסור לרדות מדרבנן. כתבו עוד התו' וכן תקיעת שופר אסור כדמוכח פ' כיסוי הדם כו' המעיין פר' כיסוי הדם בתו' יראה דלפי' א' שכתבו התו' שם תקיעה גופא לא אסירא אפי' מדרבנן אלא טעמא הוי משום שמא יעבירנו ומ"ש דספיקה דוחה י"ט היינו אפי' דיש לחוש לאיסור הוצאה דלא הותרה הוצאה אלא היכא דאיכא צורך היום קצת וזה יש לתרץ בעד ר"ח ותו' דהכא ס"ל כתי' השני דכתבו התו' שם דתקיעה גופא אסורא משום שבות שמא יתקן כלי שיר והשתא הוקשה להם לתו' ל"ל לרבא לו' טעמא דאיסו' תקיעת שופר בשבת משום שמא יעבירנו ת"ל משום דתקיעה גופא אסורא שמא יתקן כלי שיר ואהא הוא דכתבו ואפ"ה לא היו אוסרין אי לאו משום דרבא שמא יעבירנו ודבריהם סתומין אמאי לא היו אוסרין מטעם איסו' תקיעה גופא דאסורה מדרבנן גזירה שמא יתקן כלי שיר י"ל דחששא זו דשמא יתקן כלי שיר היא חששא רחוקה ואין כדאי בחששא זו לבטל מצוה מן התורה אבל חששא שמא יעבירנו דהיא חששא קרובה לפיכך חשו לתקן שלא יתקע בר"ה שחל בשבת ולפי דרכינו למדנו שמה שנכנס ר"ח בחילוק שאמ' דרדיה דהכא שרייא מדרבנן היינו מפני שיגיד עליו ריעו תקיע' שופ' דשרייא מדרבנן כדמוכח ממה שהוצרך לומ' דאיסו' תקיעה הוי משום שמא יעבירנו ולא אמר משום איס' תקיעה גופא דשמא יתקן כלי שיר ודוק:

גמרא תנא רבי ישמעאל כו' יצתה תקיעת שופר כו' וקש' למה לי קרא למעט תקיעה ורדיית הפת והלא כל מ' מלאכות חסר א' דחייבים עליהם בשבת היינו משום דהוו במשכן כדאמרי' במס' שבת בכמה דוכתי ורדיי' פת לא הוה במשכן כדאמרינן בפ' כלל גדול שבק תנא דידן בישול סמנין דהוה במשכן ונקיט אופה בתמיה אלמא דאפיית פת לא הוה במשכן ותקיעת שופ' נמי לא אשכחן במשכן ולמפטר מה דלא הוה במשכן לא צריך קרא אדרבה לחיובי צריכה דתהוי במשכן י"ל דפלוגתא דאמוראי הוא בשבת דף מ"ט איכא מ"ד דס"ל מלאכות כנגד עבודת המשכן ואיכ' מ"ד כנגד מלאכה ומלאכתו שבתור' והך בריית' אתיא כותיה אך קש' דהתם בשבת דף מ"ט אמרי' תניא כמ"ד כנגד עבודות המשכן והול"ל נמי תניא כמ"ד כנגד מלאכה ומלאכתו מהך ברייתא דאצטריך מיעוטא לתקיע' שופ' ורדיית פת אלמא לא יליף ממשכן ולכן נראה דהא דאמרי' דיליף ממשכן היינו לעשותם אבות אבל יש מלאכות דלא הוו במשכן ואיקרו תולדות כדאמרי' ריש ב"ק דהך דהוה במשכן וחשיב' קרי ליה אב והך דלא הוה במשכן ולא חשיבא קרי ליה תולדה וכתבו שם התוספ' דלפי גירסא זו צ"ל דלקרותם אב בעי תרתי לטיבותא חדא דהוה במשכן ועוד דהיא מלאכ' חשובה אבל חדא מינייהו הוי תולדה הרי דיש מלאכות דלא הוו במשכן וחייב עליהם וא"כ תקיעת שופ' ורדית הפת כיון דהם דבר חכמה הו"א דהוו מלאכו' וחייב עליהם קמ"ל אך תימה דמ"מ מהי תיתי דחייב ברדית הפת או בתקיעת שופ' דאע"ג דהם דבר חכמה וחשובות צריך למסמכינהו למלאכה אחרת דהואי במשכן ולעשות לאלו תולדות ותקיעה ורדייה תולדה דמאי נעביד להו ניר' דאין להם שייכות עם שום מלאכה ומיהו מתוך דברי התו' ריש ב"ק משמע דלפי גיר' האחרת לא בעינן תרתי לעשותם אב אלא כשהיא מלאכה חשובה אע"ג דלא הויא במשכן חשיבא אב וכ"כ מהריב"ל ח"ב דף קכ"ו שזו היא דעת התו' איבר' דמהרש"ך ז"ל ח"א דף ע"ג דחה דברי מהריב"ל מ"מ פשט דברי התו' משמע כמהריב"ל ז"ל דאיכא מלאכות דלא הוו במשכן וכיון שהם חשובות מיקרי אב מלאכה ועיין בלחם אבירים ריש ב"ק דכתב ב' דרכים בתוס' פירש מהריב"ל ומהרש"ך. הכלל העולה דלפי גירסא אחת דריש ב"ק מוכח אם המלאכה חשוב' אע"ג דלא הית' במשכן קרינן לה אב כמ"ש מהריב"ל ולפ"ז א"ש דאיצטרך קרא דכל מלאכת עבודה למעט תקיעת שופ' ורדיית פת דחכמה היא ואינה מלאכ' דסד"א דכיון דהם דבר חכמה הם חשיבות לעשותם אבות מלאכות כות אע"ג דלא הוו במשכן קמ"ל קרא דלא הוו מלאכות אלא חכמה היא ואינה מלאכה ועי"ל דתנא רבי ישמעאל סבר דיש לשבותין סמך מן התור' ממה שנאמ' בתור' תשבות אפילו מדברים שאינם מלאכה חייב לשבות בהן מן התור' במ"ע גרידא וזה דרך הברייתות שבמכילתא כמ"ש לעיל ולפיכך אי לאו מיעוטא דכל מלאכות עבודה אע"ג דלא היינו אומר' דתקיעה ורדיה הוו מלאכה לחייב עליה מלקות בי"ט וסקילה בשבת כיון דלא אשכחן להו במשכן מ"מ היינו אוסרים אותם מן התור' מכח שבות כיון דהוו חכמה לכן אתא קרא למעט תקיעה ורדיה משבות מן התור' דחכמה הם ואינם מלאכה כלל אפי' לענין שבות ושרי מן התור' לתקוע בשופר ולרדות הפת בין בי"ט בין בשבת וראיתי להר"ן ריש שבת דף צ"ז ע"ב דעמד בקושיא זו ותירץ עיין שם:

תוספת שמא יטלנו ויעבירנו הא דלא נקט שמא יוציאנו וכו' וקש' דגבי