יום תרועה יז

וליכנס בדוחק זה משום אידך דמני התם דגידין של איל י' נבלים דכינור דדוד כו' ע"ש:

מתקיף לה רבא אימת מעל כו' קש' מאי פריך אימא דמעל בתחלת תקיע' ויוצא בסוף תקיעה ומיירי דסוף תקיעה היה בו שיעור תקיעה דאיכא מ"ד דיצא כדכתב הטור ס"ס תקפ"ו ע"ש:

הדר אמר רבא אחד זה וא' זה יצא וכו' קשה ממ"ש התוספ' לעיל דף כ"ז חוטא בל יתגאה קא אמרינן וגבי שופר מתגאה נמי בקול תקיעתו י"ל במ"ש מרן הב"י סי' תקפ"ז גבי מודר הנאה משופר דכתב הכלבו בשם גאון דאדם אחר תוקע לו והוא שומע אבל הוא עצמו אסור לתקוע משום דנהנה וכל מידי דאיכא הנאה לגוף ליכא לשרויי בשביל טעמא דמצות לאו ליהנות ניתנו וראיה לדבריו נראה לי מהא דאמרינן לקמן המוד' הנאה ממעין טובל בימות הגשמים אבל לא בימות החמה וא"כ הא דיצא הכא בתקע בשופר של עולה מטעם דמצות לאו ליהנות ניתנו היינו בשומע מאחר אבל תוקע עצמו לא יצא דכי תקע באיסור קא תקע דהרי הוא נהנה בתקיעתו והרמב"ם כתב פ"א דשופר וכן שופר של עולה כו' וקש' ה"ק דאין בקול מעילה והלא רב יהודה אמר תקע בשופר של עולה יצא מ"ט עולה בת מעילה כיון דמעל בה נפק' לחולין ורבה נמי דאתקיף ליה לא קאמר אלא אימת מעל לבתר דתקע משמע דכולהו מודו אי הו"א מצות ליהנות ניתנו יש בקול דין מעיל' אלא דאסיק רבא מצות לאו ליהנות ניתנו ולפי' יצא ונ"ל דר"מ הוכרח לומר דאין בקול דין מעילה דהכי קי"ל כדאיתא פ' כל שעה דף כ"ז אריב"ל משום בר קפרא קול ומראה כו' אין בהם מעילה ודייקינן התם מעילה הוא דליכא הא איסורא איכא ומשום דאיכא איסור' הוצרך לומר הרמב"ם וא"ת והלא נהנה וכי תקע באיסור' קא תקע לזה השיב מצות לאו ליהנות ניתנו באופן דהסוגיות מתחלפות דבפ' ראוהו ב"ד משמ' דיש בקול דין מעילה ובפ' כל שעה אמרי' דאין בקול מעילה וההיא סוגי' עיקר נקט הרמב"ם לדינו כסוגיא דבפ' כל שעה דאין בקול דין גזל דהיא עיקר וקרוב לזה כתב בל"מ ומיהו היה נרא' כדי שלא יהיו הסוגיות סותרות זו את זו דהא דאמ' בפ' כל שעה קול אין בו מעיל' היינו בשומע קול כלי שיר שבמקדש ונהנה בשמיעתו אבל אם לקח כלי שיר שבמקדש ותקע בו דעביד מעשה ונהנ' בתקיעתו מעל והו"ל כשותה מים בכלי שרת דמועל וכן נמי המריח בריח הקטרת לאחר שעלה תמירתו אין בו מעילה אבל אם לקח הקטרת והריח בו מעל כדאיתא פר' כל שעה דף כ"ו וא"כ סוגי' דהכא דמוכח דתקע בשופר של עולה מעל אינה סותרות סוגי' דפ' כל שעה דהתם איירי בשומע קול כלי שרת בלבד והכא איירי בתוקע בשופר דעביד מעשה ונהנ' ויש בו מעיל' אמנם כיון דאסיק רבה דמצות לאו ליהנות ניתנו נמצא דאפי' דעביד מעש' דתקע בשופר של עולה לא מעל משום דלא נהנה ולפיכך יצא אמנם אכתי קש' דהא כתבו לעיל דכתב מרן משם הכלבו גבי מודר הנא' משופ' דאדם אחר תוקע לו והוא שומע אבל הוא עצמו אסור לתקוע משום דנהנ' כו' ומכח זה כתבתי לעיל דסוגיין דתקע בשופר של עולה איירי בשומע מאחר לזה נרא' ליישב דהא דאמ' הגאון דכשאדם תוקע נהנ' מתקיעתו לאו מלתא פסיקת' היא דכל תוקע נהנה דיש תוקע דנהנה במה שהוא תוקע ולהך גבר' אסור אבל יש תוקע דאינו נהנ' כי הוא אדם חלוש ואדרב' מצטער שצריך להחזיק ולתקו' ובכה"ג דאין לו הנא' חיצונית שרי לתקוע ואע"ג דנהנ' מצד שיוצא י"ח מצות תקיע' מצות לאו ליהנות ניתנו וע"פ חילוק זה נסתלק תמיהת הש"ך י"ד סי' רכ"א סי' קנ"ח דהקש' על מרן דבא"ח פסק כסברת הגאון דאדם אחר תוקע ושם בי"ד סתם דמותר לתקוע דמשמע אפילו בעצמו דההי' מיירי באדם התוקע דאין לו הנאה אבל אם יש לו אסור דומיא דמודר הנא' ממעין באופן דכדי שלא יהיו הסוגיות סותרות מסקנ' דמלת' דקול אין בו מעילה היינו באדם השומ' אבל באדם דעביד מעשה ותקע אי הו"א מצות ליהנות ניתנו מעל אבל כיון דלאו ליהנות ניתנו ליכא מעילה וכ"ת דנהנ' במה שהוא תוקע הכא מיירי באדם שאינו נהנה ועיין במ"ץ ח"א סי' מ"ח דתיר' קוש' הש"ך בי"ד ואינו תי' מחוור:

אמר ר' יהוד' בשופר של עכו"ם וכו' כתבו התוס' תי' מ"ש משלמים וכו' ור"ת וכו' ותי' וכו' וקש' מה קשר יש להך תי' השני במ"ש מקמי הכי י"ל דאם לקו' קמיית' היינו מתרצ' דהא דשופר של כוכבי' ומזלו' מיירי אחר ביטול והוא ניחא נמי קו' הב' מההי' דכסוי הדם דאיירי קודם ביטול וזהו דעת ר"ת שכתבו התוספ' בסו' כיסוי הדם אבל השת' דלא תי' לקו' א' חילוק זה והעלו כדגרי' ר"ח יצא להם קו' דסו' כיסוי הדם דקתני התם לא יצא והתו' שם והרא"ש בפרקין והטו' סי' תקפ"ו העלו דהא דכיסוי הדם מיירי בעוכמ"ז של ישראל והא דאמרינן הכא יצא מיירי בעכו"ם דכותי דאית ליה ביטול וגם כתבו דמיירי הכא דהגבי' השופר של עכומ"ז דכותי שלא לקנותו דאם הגבי' לקנותו הוי ליה עכומ"ז של יש' דאין לה ביטול כדאית' בפ' כל הצלמי' דף מ"ב ובעכומ"ז דף ס"ד וא"ת ואפי' תהי' עכומ"ז דישראל אינה נאסר' עד שתעבד כדתנן פ' ר' ישמעאל עכומ"ז של כותי אסורה מיד ושל ישראל עד שתעבד וכן פיר' הרמב"ם פ"ז דעכומ"ז דין ד' ויש לו דכיון דהית' מתחל' עכומ"ז דכותי כיון דאגב' ישר' ע"מ לזכות בה נאסרת מיד ואין לה ביטול וההי' דעכומ"ז של ישראל אינה נאסרת עד שתעבד מיירי כשישראל עשה עכומ"ז והטור סי' תקפ"ז כתב וז"ל שופר של עכומ"ז וכתב בב"י דמ"ש ואעפ"י וכו' ומשמע לפי זה דשופר זה של עכומ"ז דכותי איירי דגזלו ישראל מכותי ואף בכה"ג הקפיד שלא יגביהנו ע"מ לזכות בו כי היכי דלא תהוי עכומ"ז דישראל דאין לה ביטול וקשה דאפילו תימ' דהגביהו ע"מ לזכות בו כיון דהוי גזול לא קנאה ישראל לא מבעי' אם לא נתייאש הוי ליה יאוש כדי ויאוש כדי לא קני ולזה נר' דכתב הרא"ש פר' מרוב' וביאוש בגזלה פליגי רבה ור"י רבה ס"ל וכו' והטור ח"מ סי' שנ"ג הביא דברי הרא"ש וכתב שם הב"י ומיהו במ"ש דקני יאוש וכו' בקשתי לו חבר ולא מצאתי עכ"ל ולכאור' ק"ט דלענין קדושין אם גזל חפץ מחבירו וקדש אשה אחר יאוש מקודשת מן התור' אליב' דכ"ע דהרי יש כאן יאוש ושינוי רשות ביד האש' וכן מתבאר בטור א"ה סי' כ"ה והרבה תי' נאמרו בקו' זו עיין בפריש' דא"ה סי' כ"ח ובים שלמה פ' מרוב' סי' ו' ובנחלת צבי דא"ה סי' כ"ח והנכון דדברי הרא"ש במרוב' וטור ח"מ סי' שנ"ג אמורי' בגזל דידה ולא שדיך ולא אמרה אין ואין כאן אלא יאוש כדי כיון דהוי גזל דיד' ובכה"ג אמרו דיש להחמי' להצריכ' גט וכ"כ בשי למורא ד' ס"ו ע"ש ולכל התירוצי' הנה הרא"ש והטו' ברור מללו דיאוש כדי קונה להחמיר וכיון דכן אפי' תימה דהא דשופ' של עכומ"ז דכותי מיירי דגזלו מכותי אם נתכוון לזכות בו הו"ל עכומ"ז דישראל משום דסתם גזלה יאוש בעלי' כדכתב טח"מ סי' שס"ח ויאוש כדי קונה להחמיר כדכת' הרא"ש במרוב' וטו' ח"מ סי' שנ"ג ומיהו לשיטת שאר הפוסקי' דיאוש כדי לא קני כלל אפי' נתכוון לזכות בו לא הו"ל עכומ"ז של ישראל ואם תקע בו יצא אך תמיה' לי איך שתקו הפוס' בזה ולכן נרא' דהא דאמרי' דיאוש כדי לא קני היינו בגזל דישראל אבל בגזל דכותי י"ס דלא מתסר מן התור' וכ"כ הכ"מ פ"א דגזלה איברא דמדברי הרמב"ם ריש ה' גזלה משמע דאסו' מן התור' וכ"כ הש"ך סי' שנ"ט ונר' דאפשר לחלק דגזל דהו' בפני הכותי שרי דהוי כלוקח במלחמ' אבל שלא בפניו מתסר מן התור' ומ"מ אפי' תי' דגזל וגניבה דכותי הוי מן התורה אפ"ה ביאוש כדי קני גבי כותי ועוד אפשר דאפילו בלא יאוש קני ההגהה א"ה ר"ס כ"ח קדשה בגזל או גניבת כותי מקודשת דהא אינה צריכה להחזיר רק מכח קדוש' ועכצ"ל דאיירי קודם יאוש דאלו לאחר יאוש אפי' דישראל מקודש' דהוי ליה יאוש ושינוי רשות ביד האשה ובש"ך בח"מ ר"ס שמ"ח קרא ערער על דברי הגהה זו גם בנחלת צבי א"ה סי' כ"ח ולע"ד נראה דמי שגזל או גנב כותי אפי' תימ' דמתסר מן התור' אינו חייב מן התור' להשיב את הגזל' דקר' דוהשיב את הגזלה באינו כותי כתיב וכל הדינים האמורים שם בגזל דאינו כותי איירי ואפי' לדעת הסוברים בח"מ סימן שמ"ח דגזל כותי חייב להחזיר היינו מדרבנן ואפי' תימ' דהיינו מן התור' נראה לע"ד דהיינו קודם יאוש אבל אחר שנתייאש הכותי גבי כותי אמרינן יאוש כדי קני ומסתמא אנו חוששין דנתייא' להחמיר ואפי' קודם יאוש יש להחמיר כיון דאיכא דאמרינן דגזל וגניבה דכותי לא מתסר אלא מדרבנן הלכך מסקנא דמלתא דשופר דעכומ"ז של כותי אם גזלו או גנבו אפי' קודם יאוש צריך שיתכוין שלא לזכות בו דאי מתכוין לזכות בו הו"ל עכו"ם דישרא' והוצרכתי לדרו' כל הדרכי' האל' לפי דעת הרא"ש והטו' דפירש הסוגיא בגזל שופר עכומ"ז דכותי אמנם לא ידעתי מי דחקם לזה דאימ' דמיירי דנאבד לכותי שופר עכומ"ז ולקחו ישראל ותקע בו יצא ובלבד שלא יגביהנו ע"מ לזכות בו כי היכי דלא להוי עכומ"ז דישראל:

תוספות ד"ה המודר הנא' משופ' כו' כתבו שם אבל אם אמר תקיעת שופ' עלי כו' וקש' טובא איך ס"ד לחלק בהכי והלא טעמ' דנדרי' חלים על דבר מצוה הוא משום דאוסר החפץ עליו הלכך אינו כנודר לבטל את המצו' שהרי לא קיבל על עצמו כלום אלא אסר את החפץ עליו ולפי' באומר ישיבת סוכ' עלי חל הנדר אע"ג דאינו נהנה מן הסוכה ועכצ"ל כן דהתנן פ"ב דנדרים קונם סוכה שאני עושה כו' בנדרי' אסור ובנטילת לולב ליכ' הנאה וא"כ איך ס"ד דתוס' דטעמ' דסוכה משום דאין בה הנא' בישיבה דליתא דאפי' ליכ' הנא' מתסר וכ"כ הר"ן בהדי' פ"ב דנדרים דף י"ו סוף ע"ב וז"ל וא"ת ואפי' כי אמר ישיב' סוכה כו' ע"ש כתבו עוד ועל סוגי' דהתם קשה דמשמע דוק' כשאמר שבועה שלא אשב כו' דע דהך משמע שכתבו התוס' כיוצא בו כתבו הר"ן פ' שבועות ב' בתר' דף שי"א ריש ע"ב וז"ל אם אמר מצות סוכה עלי כו' ועיין בתשובת הר"מ אלשיך דף קפ"ב דנראה דאשמיט ליה דברי רש"י הללו וקש' אמאי לא הקשו התוס' מהא דאמרי' בריש נדרים איידי דתנא נדרי' דמתסר חפצא עליה תנא נמי חרמים דמתסר חפצ' עליה ולאפוקי שבוע' דאסר נפשיה מן חפצא כלומר שאומר שבועה שלא אוכל ככר זה אלמא משמע דאין שבוע' בלשון נדר י"ל דמההי' ל"ק דיכולין אנו לומ' דה"ק לאפוקי שבועה דשייך נמי כשאסר נפשיה מן חפצא מה שאין כן נדרים דלא משכחת לה אלא בענין דמתסר חפצא עליה ולפ"ז אע"ג דאין נדר בל' שבוע' ישנה לשבוע' בל' נדר וכ"כ התו' פ"ג דשבועו' דף כ"ה ד"ה מה שא"כ בשבוע' דמההי' דריש נדרי' ל"ק אך עיקר הקושי' היא היכי תנן בנדרי' דף י"ו חומר בנדרים משבועו' שנדרי' חלים על דבר מצו' משא"כ