יום תרועה טז

ואכתי שופר בבור דנמצא דשמע תחלת תקיעה בלא סופה ודוק:

ת"ש התוקע לתוך הבור וכו' פרש"י אם קול שופר בלא קול הברה יצא וכו' וק' מנ"ל דה"פ כי היכי דתקשי לרבה לימא איפכא אם קול שופר אם קול הברה יצא ואם קול הברה בלא קול שופ' לא יצא י"ל דמתני' ק' דיוקא דרישא אדיוקא דסיפא וצ"ל דרישא קתני אם קול שופ' לחוד יצא הא קול שופר בהדי קול הברה לא יצא דנעשה כאלו לא שמע אלא קול הברה דלא יצא ואורחא דגמרא דעבדי' נעשה מדיוקא דרישא כמו סיפא ובכח זה פריך לרבה אך ק' דמאי פריך אימא דמתני' דקתני אם קול הברה שמע לא יצא היינו בדליכא שיעור בתחלת תקיעה ורבה מיירי בדאיכא שיעור במה ששמע קול שופ' ועיין בטא"ח ס"ס תקפ"ו דיש מחלוקת בין הפוסקי' בזה וכתבתי בזה בסוגיא דלעיל דף כ"ו ע"א:

אר"י בשופ' של עולה וכו' פרש"י של עולה ותלשו מחיים וכו' דע דבפ"ט דזבחים דף פ"ו ע"א אפליגו אמוראי בזה וה"ג התם אברייתא דתניא והקטיר הכהן וכו' ר"א מחוברין וכו' א"ר ל"ש וכו' ופרש"י ל"ש דקאמר פרש' וכו' ובתר הכי אמרי' מתיב רב אדא בר אהבה עצמות קדשים וכו' ופרש"י ופליגו דר"א אדרבה וכו' ע"ש הנה נתבא' דרבה סבר דעצמות או קרני עולה אם פי' קודם זריקה מועלין בהם עד שעת זריקה ואחר זריקה שרי לעשות בהם קתא דסכיני ואם פי' לאחר זריקה מועלים בהם לעולם ור"א סבר פי' לפני זריקה מועלים בהם לעולם ר"ל גם אחר זריקה אבל פי' לאחר זריקה אין מועלין בהם וכתבו התו' שם דיש גורסי' ופליגא דר"א וכו' והנה מתוך מ"ש נתבא' דמ"ש רש"י בשמעתין של עול' ותלשו מחיים וכו' אתי כר"א כסוגי' התו' דאלו לס' רבה גם פירש אחר זריקה יש בו מעילה וכיון שכן ק' אמאי פרש"י סוגיא דידן כר"א ולא כרבה ולימא דתלשו לקרן אחר זריקה ויש בו מעילה כס' רבה דדבריו הם עיקר כן פסק הרמב"ם פ"ב דמעילה דין י"ב ומבוא' מתוך לשונו דפסק כרבה ומ"ש מרן בכ"מ דפסק כר"א כבר השיג עליו בס' ברכת הזבח יע"ש וירא' דא"א לפרש סוגיא דידן אליבא דרבה משום דהכא בשמעתין מחלק בין שופ' עולה לשופ' שלמים וקאמר דבשופ' שלמים אם תקע לא יצא דשלמים לאו בני מעילה ואיסורא הוא דרכי' עלייהו ואיסור לא יש ליהנות בקרן שלמים אחר שנזרק הדם דהרי הם ממון בעלים וא"כ אי ס"ד לפרש סוגייא דילן אחר זריקה בין דעולה בין דשלמים יצא בעולה יצא משום דכיון דמעל נפיק לחולין דשלמים יצא דלית כאן איסור הנאה דהרי קרן שלמים אחר זריקה לית ביה שום איסור וא"כ ע"כ לאוקמי סוגייא דילן בנתלש מחיים או קודם זריקה דיש בו מעילה עד שעת זריקה ולפיכך מחלק שפי' בין עולה לשלמים אבל אם מיירי בנתלש אחר זריקה אין לחלק בין עולה לשלמים דגם בשלמים יצא דלית שום איסור ליהנות מקרן שלמי' אחר זריקה וכ"כ התו' בזבחי' דף פ"ו ע"א דמיירי דפי' מחיי' או קודם זריקה וכו' כלו' דשלמים נמי יצא בנתלש אחר זריקה וכיון דכן ק' אמאי אצטריך רש"י לומ' דאין לפרש אחר זריקה משום דאין מעילה והוא טעם דחוק דתליא בפלוגתא דרבה ור"א לימא דאין לפרש אחר זריקה משום דא"כ אין חילוק בין עולה לשלמי' ובכלהו יצא כדכתבי' ותו ק' על רש"י דלדידיה דמפרש הסוגייא אליבא דר"א הלא רש"י ס"ל פ"ט דזבחי' דר"א סבר דפי' קודם זריקה מועלים בו לעולם גם אחר זריקה ולא מתוקמי דברי רש"י דסוגייא דידן אלא כדעת ר"א לפי גיר' התו' שם בדברי ר"א דפי' קודם זריקה אינו מועל אלא עד שעת זריקה וצ"ע גם קש' על מרן בכ"מ פ"א דשופ' שכת' על דברי הרמב"ם שכת' וכן שופ' של עולה וכו' היינו בתלשו קודם זריק' וכו' ע"ש והם דברי תימה דהרמב"ם פ"ב דמעילה דין י"ב פסק דאם פי' אחר זריקה מועלים בהם לעולם וצ"ע תו ק"ל במה שפרש"י דתלשו מחיים דא"כ בשעת תליש' הרי מעל וכיון דמעל יצא הקרן לחולין וכי תקע לא פריך רבא מידי אימת מעל לבתר דתקע כי תקע באיסורא קא תקע דהמעילה היתה בשעת תליש' ואין לומ' דבשעת תליש' מעל וגם אח"כ בשעת תקיעה מעל פעם ב' דאין מועל אחר מועל אלא בבהמה וכלי שרת בלבד כדתנן פ"ה דמעילה דף י"ט ותנן נמי התם תלש מן החטאת ובא חברו ותלש ובא חברו ותלש כולם מעלו ומשמע דוק' דהשני תלש צמר אחר מה שלא תלש הראשון ולכך מעל אבל נהנה השני במה שתלש חברו לא מעל השני דהרי ע"י המעילה שמעל הראשון בתלישת הצמר יצא הצמר לחולין וה"ה בתלש קרן דבשעת תליש' מעל ויצא לחולין ואחר כך בשעת תקיעה אין כאן מעילה. ואפש' לומ' דהא דכת' רש"י ז"ל דתלשו מחיים רוצה לומ' שנתלש מאליו דליכא איניש דנמעול ולכך מעל כשתקע וכהאי גוונא אמרינן בפ' כל שעה דף כ"ו ע"ב בתנור שהסיקו בעצי הקדש דהפת אסורה וכו' עיין שם וא"כ הכא נמי מיירי בנתלש מאליו א"נ מיירי דתלשו במזיד ובמזיד לא מעל ואחר כך תקע בו בשוגג ולכך מעל בתקיע' ולפ"ז פריך רבא שפיר אימת מעל לבתר דתקע כי תקע כו' אך קש' מנ"ל לרבא דר' יהודא איירי בהני גווני כי היכי דתיקשי ליה לימא דאיירי דמעל כשתלש הקרן מן העול' ולפיכך כשתקע יצא דכבר יצא לחולין משעת מעילה וכשתקע בהיתרא תקע משא"כ בשלמי' דלית בהו מעילה כשתלש ולא יצא לחולין וכשתקע באיסור' תקע וצ"ע. ודע דהתו' כתבו בזבחים דף פ"ו ע"א ד"ה אתיא זריקה ושרי תנהו כו' ע"ש ובמ"ש ה"ה במחוסר י"ג במחובר ע"ש והנה למה שכתבו התו' אמאי הוצרך לפרש הסוגיא בשופ' של עולה לא יתקע דאיירי שהפרישו לדמי עולה חקרתי ומצאתי סוף פ' ג' דבכורות דף כ"ו אהא דקי"ל דצמר הנושר מבכור ומעש' אסו' בהנאה אפי' לאחר שישחטו מפני מומן גזרה שמא ישהה אותם אבל צמר שנשר מחטאת ואשם מותר בהנאה כו' ובעי ר' ינאי כו' ולא איפשיטא בעיין ועל בעיא זו הקשו התו' ותירצו והא בעי האי צמר העמדה ותירצו כמה תירוצים וקושיא זו נמי שייכא בסוגיא דילן דהאיך אמר ר' יהודא התוקע בשופ' של עולה יצא דהיינו דתלשו מחייים משום דמעל ויצא לחולין יצא הא אינו יכול לצאת לחולין כיון דבעי העמדה והערכה וכתבו שם התו' בא' מן התירוצי' דיש לפרש שופ' של עולה שהוקדשה הבהמה לדמי עולה ושופר שלמים שהוקדשה הבהמה לדמי שלמים ודינה כשלמים עצמם ואין בה מעילה כדאמרינן במסכת זבחים דף כ"ו בעצי שלמים עסקינן וה"נ רוצים לפרש בעיא דר' ינאי בתלש צמר מעולה דאיירי בהקדיש בהמה לדמי עולה ובכה"ג דהקדיש הבהמה לדמי' משמע ליה לפירוש רבינו דלא בעי העמדה והערכה דהא ליתא אלא בקדשי מזבח או בקדשי בדק הבית כדמוכח בתמורה דף ל"ב באופן דטעמו של פירש רבינו דפי' הסוגיא דשופ' של עולה במקדיש בהמה לדמיה הוצרך לפיר' זה כי היכי דלא תיקשי ליה דבעי העמד' והערכ' כן למדתי מדברי התו' דמס' בכורו' דף כ"ו:

אמנם צריך עיון אם דין זה אמת דהרי כתב הרמב"ם פ"ה דהלכות ערכין דין י"ד וזה לשונו המקדיש בהמה תמימה כו' והיא מימרא דרבא בתמור' דף י"א ולא מצאתי חולק ע"ז וכיון דמקדיש בהמה לדמיה קי"ל דנתקדש גופה א"כ הוה ליה כקדשי מזבח דבעי העמדה והערכה אמנם היה נרא' לקיי' פירו' רבינו דהקדיש שופ' א' לדמי עולה וזהו שופר עולה וכן הקדיש צמר עול' ובכי האי גוונא לא בעי העמדה והערכה כיון דלא הקדיש הבהמה גופא ואף על גב דמלשונם לא משמע כן הוא מכח טעיות שנפלו בתו' דסדר קדשי' כנודע:

ומה שכתבו התו' במסכ' זבחים דף פ"ו בסוף הדיבור וז"ל ואם זריקה מתרת וכו' מצאתי בס' ברכת הזבח דכתב וז"ל ואם זריקה מתרת בפי' מחיים ר"ל כשהוא בעין ה"ה במחוסר נמי ר"ל שנעש' מהם שופר וכונתם לפסו' הלכה דאי פי' מחיים דשלמים ונזרק הדם אחר כמה ימים מועיל להוציא מידי מעילה ולהתיר הבשר דשלמים אף שלא היה הקרן בשעת זריקה ולפי זה מותר לתקוע בקרן שלמים שפירש מחיים ונזרק הדם אחר כך וה"ה בעולה ולא קאי דבריהם אפירוש רבינו כלל לא לאותובי ולא לסיוע ואפשר שיש איזה טעות סופר בלשונם עכ"ל ומה שכתב הרב בעל ברכת הזבח דאי פי' מחיים בשלמי' ונזרק הדם אחר כמה ימים מועיל ל להוציא מידי מעילה לא ידענו מאי קאמר דהרי אמרינן בסוגיא דילן דשלמים לאו בני מעילה נינהו ומיהו י"ל דלא דק בלישניה דנקט להוציא מידי מעילה וצ"ל דה"ק להוציא מידי איסור דרכיב עלייהו דשלמי' כו' מ"מ עיקר פי' בתו' אינם נוחים דמהיכא תיתי לחלק כשפיר' הקרן והוא שלם לעשאו שופר דהוצרכו לומר וה"ה במחוסר דר"ל דעשאו שופ' דאין אלו אלא דברי תימה ולכן יראה כס' דגרסי במחובר וה"פ דהם פי' דמ"ש בגמרא בשופ' של עולה לא יתקע ואם תקע יצא דמיירי בב' גווני חדא בפיר' מחיים א"נ דכל עוד שהיה בחיים היה מחובר ופירש הקרן קודם זריקה דיש בו מעילה אבל פי' אחר זריקה אין לפרש דא"כ בשלמים אמאי לא יצא הרי אחר זריקת דם השלמי' הראש והקרן וכל בשר הבהמה ממון בעלי' הוא ומ"מ דינא דשופר של עולה דאם תקע יצא משכחת לה נמי בפי' לאחר זריקה דמועלין בו אליבא דרבה והוא דעת הרמב"ם פ"ב דתמורה דין י"ב כדכתי' אך בפי' אחר שחיט' קודם זריקה נסתפקו התוס' קצת אם לאחר זריקה יצא מועל בו דדלמא מ"ש בגמרא פירש קודם זריק' אתאי זריקה ושריתנהו מיירי בפי' מחיים לאפוקי זה באו התו' ואמרו אם זריק' מותרת בפירש מחיים ואין מעילה אחר זריקה ה"ה במחובר נמי כלו' שהיה מחובר בחיים ותלשו בין שחיטה לזריקה דאין מעילה אחר זריקה דזריקה מתרת הבשר דמאי שנא וא"כ לתקוע נמי שרי אחר זריקה דהזריק' התירתו כיון דנתל' קוד' זריק' דומי' דנתלש מחיי' דהתירתו הזריק' ואכתי ק' במה שפרש"י בשמעת' של עולה ותלשו מחיים דאלו לאחר זריקה אין מעילה כו' דהנה לא שלל רש"י אלא דאין לפר' לאחר זריקה אבל אכתי ק' אמאי לא פי' בתרי גווני בפי' מחיים או אחר שחיטה קודם זריק' דיש בו מעיל' עד שעת זריקה וכדפירשו התו' בזבחי' דף פ"ו י"ל דהוא מציאות רחוק דבין שחיטה לזריק' חתך הקרן ועשאו שופר ותקע בו דכל זה צריך שהות לכן מוקי לה בתלשו מחיים דיש שהות רב משעת תלישה עד אחר זמן ששחט העול' וזרק הדם ומיהו ודאי אם אירע דבין שחיטה לזריקה תלש הקרן ועשאו שופר, ותקע בו משכחת לה דינא דרבי יהודה אלא משום דהו' מציאות רחוק לא ביארו בהדיא אלא רמזו מכלל דבריו ובהא דאר"י שופ' של עולה לא יתקע בו ק"ק מהא דאמרינן פרקי ר"א דאילו של יצחק הוא האיל שנברא ע"ש בין השמשות וקרן השמאל תקעו בו במ"ת וקרן ימין יתקע בו לע"ל ואפשר דפי' לאחר זריקה דאין בהם מעילה אליבא דר"א ואליבא דרבה נאמר דפי' בין שחיטה לזריקה ואחר זריקה מותרים לעשות מהם קתא דסכיני כדאיתא בפ' המזבח מקדש ובילקוט ס"פ וירא דכתב מהר"א גדילייא וז"ל וא"ת אינו של יצחק עולה התשובה שגבל ה' עפרו והחזירו למה שהיה עכ"ל ויראה דהוצרך