יום תרועה יב

פירושים רבים בהך ברייתא מה נקרא מקום הנחת פה ומה נקרא שלא במקום הנ"פ עיין בב"י סי' תקפ"ו וא' מן הפירושים הוא מ"ש הרא"ש דעובי השופ' מקום שמני' עליו הפה נקרא מקו' הנ"פ ושלא במקו' הנ"פ היינו מבחוץ סמוך להנ"פ וזה הפי' הוה ס"ל למקשן בברייתא ולכך פריך מברייתא אמתני' דקתני ופיו מצופה זהב דס"ל דאינו נקרא פי השופר אלא במקום הנחת פה ממש דהוה ס"ל דוח' גדול לאוקומי ופיו מצופה זהב דהיינו מבחוץ סמוך להנחת פה ותי' אביי כי תנן מתניתן כו' כלומ' דשלא במקום הנחת פה מבחוץ סמוך להנחת פה קרוי נמי פי השופ' משום דכיון דפי השופר טמון ומכוסה בפי התוקע מה שהוא נגלה סמוך להנחת פה קרוי פי השופר. א"כ י"ל דאביי חידש לו פירוש הר"ן דבמקום הנחת פה הוא עובי השופר לצד פנימי והצד החיצון מן העובי עצמו קרוי שלא במקום הנחת פה ולפי' זה אתי שפיר לישנא דמתניתן ופיו מצופ' זהב דהוי ממש פי השופ' והמקשן סביר' ליה כפיר' הרא"ש ז"ל ואביי חידש לו פי' הר"ן ודוק:

פיסקא וב' חצוצרות תרי קלי מי משתמעי והתני' כו' לכך מאריך בשופ' כו' פרש"י לכך מאריך בשופ' תיר' הו' דכונתו לאשמועי' דלא תימ' דזו היא כונת המשנ' ממוסכל א' דהבנת המשנ' היא דטע' אריכות השופר הוא לידע שמצות היום בו כדמסי' וזו הוא דעת המקשן בפי' המשנ' לכך פריך אלא דהתרצן הוליד פי' חדש במתניתן דלכך מאריך בשופר כדי שיצא י"ח שמיעת קול שופר א"נ י"ל דרש"י הרגיש דלפי מוסכל א' דטעם האריכות הוא לידע שמצות היום בשופר והוא פי' המסקנא א"צ שיאריך בשופר אחר שפסק קול חצוצרות שיעור תקיעת שופר אלא כל דהו בעלמא לידע שמצות היום בשופר וזהו כונת רש"י במ"ש בפי' המשנה וז"ל שופר מאריך לאחר שחצוצרות פוסקים תקיעתם נשמע קול השופר כלו' תקיעה כל דהו ולא שיעור תקיעה אמנם למאי דס"ד דתרי קלי לא משתמעי וכדי שיצא י"ח קול שופר לבד מאריך בשופר אם האריכות הוא כל דהוא אכתי לא יצא י"ח וא"כ לא תריץ כלום אלא ודאי עכ"ל דמחדש התרצן ג"כ דמאריך שיעור תקיעה אחר שפסק קול חצוצרו' ולזה כיון רש"י במ"ש תיב' הוא כלו' מה שצריך לפרש עתה דמאריך שיעור תקיע' הוא לפי תירץ זה אבל לפי הס"ד ומסקנת הגמר' דתרי קלי משתמעי וטעם אריכות השופר הוא לידע שמצות היום בשופר א"צ שיאריך בשופר שיעור תקיעה אלא כל דהו. א"נ י"ל דרש"י ק"ל דנהי דתריץ לענין שופר אמנם כיון דבמקדש צריך לשמוע קול חצוצרות ושופר היכי נפיק והלא תרי קלי לא משתמעי ולזה י"ל דלענין חצוצרו' ל"ק דכן צוה הכתו' באו' בחצוצרו' וקול שופ' הריעו וכו' שיהיו הקולות מעורבי' במקדש אמנם לציווי הכתוב דציוה דיתקעו בשופר דמשמע שופר לחוד בלי תערובות קול אחר נפיק במה שמאריך בשופר שיעור תקיעה אחר שפסק קול חצוצרות ולזה כוון רש"י באו' תירוצא הוא ר"ל אע"ג דיקש' לך דאינו תירוץ יפה דאכתי קש' מחצוצרות דוק ותשכח דהוא תירוץ ול"ק מידי דאעיקר' דדינ' מחצוצרות לא הוה ק"ל אלא אשופ' ולענין השופר דהקש' הוא התירוץ ודוק:

למימרא דשמע סוף תקיע' בלא תחלת תקיעה פרש"י וממילא וכו' דמה לי סוף בלא תחלה וכו' לכאורה משמע מרש"י דמשום דבעי לאותובי אתרוייהו דייק הך דיוקא ר"ל דאם היה רוצה המקשן להקשות אחדא לחוד הוה פריך בלי הך דיוק' וזה תימא דאת"ל דשמע סוף תקיעה בלא תחלת תקיעה יצא אבל תחלתה בלא סופ' לא יצא לא מצי פריך דתסלק ליה בתרתי דעכצ"ל דאין בידו אלא א' משום דתחל' תקיעה בלא סופה לא יצא ולפי' אין בידו אלא א' לסוף סי' תשר"ת דאינו יכול ליקח סוף התקיעה לתש"ת משום דנמצא דסוף תשר"ת הי"ל תחלה בלי סוף וא"כ המקשה הוכרח לו לעשות הך דיוקא דאל"כ לא הוה פריך מידי וכ"ת מנ"ל לעשות הך דיוקא דדייק וממילא וכו' יאמר דיש לחלק דתחלת תקיע' בלא סוף לא מהני ובכן ל"ק מידי י"ל דאין טע' לחלק דמה לי סוף בלא תחלה ומה לי תחלה בלא סוף כדפרש"י ועוד נמי יש להוכיח כן ממתני' דתחלת התקיעה דתוקע עם חצוצרות יצא י"ח מש"ה בחצוצרו' וקול שופ' הריעו וכו' וממה שמאריך בשופר אחר שפסק קול חצוצרו' יוצא י"ח מש"ה יום תרועה יהיה לכם דיתקעו בשופר נמצא דשמעי' ממתני' דסוף בלא תחלה מהני וממילא שמעי' דתחלה בלא סוף מהני ולכך פריך מההיא דתקע וכו' דתסלק ליה בתרתי ומשני פסוקי תקיעתא מהדדי לא פסקי' כלום דשם צריך התקיע'. לב' לס"ס תשר"ת ולתחלת סי' תש"ת ומנין התקיעות הוא מהכתוב דבעי' של ג' ג' ולכך לא פסקי' התקיעה לב' דמנין הקולות מעכב אבל בנדון דמתני' אע"ג דתחילת התקיעה שהי' בצירוף החצוצרות הי' תחלה בלא סוף ומה שמאריך בשופר אחר שפסק קול חצוצרות הוא סוף בלא תחלה בכה"ג לא איכפת לן למפסק התקיעה לב' כנ"ל לפרש השמוע' ואפשר לפרש דברי רש"י עפ"י מ"ש ודוק:

ת"ש תקע באחד וכו' איכ' למידק לפי' המפרשי' דאינו עולה לו כלל אפילו לאחרונ' של תשר"ת ואין בידו אלא א' ר"ל הא' של תשר"ת כמ"ש הרא"ש פ' בתרא מאי פריך תסלק ליה בתרתי והלא שניי' ההי' דאפי' לחד' אינה עול' לו משום דנתערב' באות' תקיעה ב' כוונות דכיון שתעלה לו לסוף מלכיו' ולתחל' זכרונות וזה א"א דמלכיות לחוד וזכרונות לחוד והלכך אפי' לחד' אינה עול' לו משא"כ הכא במתני' דאין כאן עירוב כוונות ולכך מהני סוף בלא תחלה י"ל דהמקשה היה סבור דמ"ש שאין בידו אלא א' ר"ל דעולה לו לס"ס תשר"ת דמלכיות ולכך פריך דיעלה נמי לתחלת תש"ת דזכרונות והתרצן כשתירץ לו פסוקי תקיעת' מהדדי לא פסקינן חידש לו נמי דבההי' אפי' לחדא לסוף תשר"ת דמלכיות אינה עולה לו כדאמרן:

ת"ש התוקע לתוך הבור וכו' איכא למידק מאי פריך נימא דההי' בשלא היה שיעור תקיעה בתחלת תקיע' מקמי דלערבב קלא ולכך לא יצא י"ל דמדקתני סתמא אם קול הברה שמע לא יצא משמע אפי' היה בה שיעור בתחלה לא יצא משום דהוי תחלה בלא סוף ומכאן ראי' למ"ש הטור ס"ס תקפ"ז בשם בעל העיטור שאפי' שיש במקצתה שיעור לא יצא אמנם לדעת הפוסקים והיא דעת הטור דשומע תחלה בלא סוף או אפכא דלא יצא היינו כשאין באותו מקצת שיעו' אבל אם יש יצא ק' דלישנ' דההי' דקול הבר' שמע לא יצא מיירי דאין שם שיעור תקיע' ומתני' איירי דיש שיעו' ומאי פריך בגמר' י"ל דהטור ס''ל דכשתירץ המתרץ מעיקר' לכך מאריך בשופר ר"ל דסוף בלא תקיע' יצא מיירי דאין באותו אריכות שיעור ואפ"ה יוצא משום דהתוקע תקע תקיע' שלימה ואפי' דלא שמע אלא מקצת' דיו וההכרח שלו הוא דכשם דלפי המסקנ' דלכך מאריך בשופר להודיע שמצות היום בשופר מיירי דאין באותו אריכות שיעור תקיעה ה"נ למאי דמשני תחלה לכך מאריך בשופר לצאת י"ח שופר מיירי דאין באותו אריכות שיעור תקיע' דדחיק' ליה לו' דלשינויי' קמא מאריך שיעור תקיעה שלימה אחר שפסק קול חצוצרות דלא כמסקנ' אמנם לדעת העיטור צ"ל דיש חילוק בין שינוי' קמא לשינוייא בתרא וכן דקדקתי לעיל מלשונות רש"י:

ומתרי גברי מי משתמעי וכו' קש' מאי ס"ד דמקשה דפריך והתני' וכו' וכי לא ראה סיפא דבריית' בהלל ובמגל' אפי' י' קורין וע"כ לחלק דכיון דחביב יהיב דעתי' דאל"כ קשי' רישא אסיפ' ואדמותיב מריש' דבריית' סייעיה מסיפ' י"ל דהמקשה ס"ל דיש לחלק בין תורה להלל ומגיל' באנפא אחרינ' דכיון דיש קריאת התור' שהי' מן התור' כגון פ' זכור וגם משה תיקן שיקראו בב' ובה' מחמירין אבל בהלל ומגילה דקריאתם מד"ס ואין להם שורש מן התורה אפילו יוד קורין ולפי חילק זה ק"ל משופ' דשמיעתו הוי דבר תור' ומשני דאין החילוק כן אך אכתי קשה מהו חילוק זה דהלל ומגילה אם הוא מפני שקריאת המגל' הוא משנה לשנ' וכן ההלל הוא מזמן לזמן א"כ בתורה נמי פ' שקורין בשבת זו בציבור אין קורין אות' בציבור עד שנה אחרת והוי חדש וחביב וע"כ היה נר' דמ"ש בגמ' כיון דחביב יהיב דעתיה היינו מטעם דמגיל' הוא סיפור נס וקריא' ההלל הוא על הנס של יציאת מצרים או על נס חנוכ' וכיוצא מתוך חיבת הנס הוא דבר חביב אצלו ויהיב דעתיה ובשופר נמי כיון דהוא כדי שיזכור הב"ה לנו עקידת יצחק ויכתבנו בס' חיים הוי נמי דבר חביב והשת' א"ש אריכות לשון התרצן דאמר ה"נ לענין שופר כיון כו' משום דאינו דומה ממש להלל ומגי' דטע' החביבות הוא מטעם הנס אמנם לפרש"י דפי' כיון דחביב יהיב דעתי' ר"ל דהוא דבר חדש ק' דתורה נמי חדשה היא כדכתיב י"ל דתורה שאני דחייב אדם להשלי' פר' עם הצבור שמו"ת ומתעסק בה כל השבוע ללומד עם פי' א"כ כשיבא שבת לשומעה בצבו' לאו חדשה היא ואינו נותן דעתו לשומעה מב' גברי וא"ת לפי מסקנת הגמרא במידי דחביב יהיב דעתיה מהו זש"א זכור ושמו' בדבו' אחד נאמרו מ"ש האזן יכולה לשמוע הלא כיון דחביב יכולה לשמוע יש לומר דזה התירוץ היינו היכי דהם שני קלי משני גברי אבל תרי קלי מחד גבר' אין האזן יכולה לשמוע אלא דרך נס ודוק:

הא לא דמיא אלא לסיפא בהלל כו' פרש"י י' קורין ויוד קולות יש כאן שא"א להם לצמצם דבורם בתיבה א' קש' למאי אצטריך רש"י לומ' די' קורין הו' שאחד קורא לאחור וא' לפנים ואפ"ה משתמעי נימ' די' קורין כל תיבה ותיב' יחד ואז דוק' משתמעין ולפרש"י א"כ רישא דקתני בתור' א' קורא וכו' הוי כה"ג דא' לאחור וכו' אבל אם קורין יחד כל תיב' ותיבה נשמעי' ב' קלי וא"כ קש' ליפלוג וליתני בדידי' דבתור' נמי משכחת לה ב' קורין היכ' דקורין יחד י"ל דודאי ב' קלי לא משתמעי באינו חביב אף דקורין יחד ומה שהוצר' רש"י לפרש די' קורין ההלל הוא אפי' א' לאחו' וא' לפנים משום דאי מוקמת דהוא דוק' בקורין יחד כל תיבה אבל אם אחד לאחו' וא' לפנים לא יהיב דעתי' אע"פ שהוא חביב משום שהם ב' קולות נפרדים מב' ענינים א"כ שופ' נמי לא יצא י"ח כיון דהם ב' קולות נפרדים מב' ענינים קול שופ' וקול חצוצרות ולפיכך הוצרך רש"י לפרש מה שפירש כדי שיהי' הדמיון עולה יפה לשופ' וחצוצרות:

ומתרי גברי מי משתמעי והתני' וכו' דע דכתב הרמב"ם פ"ג משופ' דין ו' שמע ט' תקיעו' מט' בני אדם כא' לא יצא אפילו ידי א' וכתב הל"מ מהדורא ב' דף ל"ז דבטע' דין זה כתב הר"ן והוא מהתו' דף ל"ד משום דאין כאן תרועה פשוט' לפניה ולאחריה אבל מ"מ קשה אם דעת הרמב"ם כן למה לא יצא אפי' ידי א' כיון דב' קלי משתמעי יצא מידי תקיעה א' לבד ולזה נראה לתת טעם אח' משום דאית ליה דאע"ג דאסיקו בגמ' גבי חצוצרות ושופר דמשתמעי בב' גברי היינו מפני שהם ב' קולות משונים חצוצרות ושופר אבל הכא