יום תרועה יא

כדפי' רמב"ם לאפוקי זה פרש"י בפשוטין וטעמו דאם כפי' רמב"ם היל"ל לתקיעות וטעמו דהרמב"ם דאם כרש"י היל"ל לשופרות ועוד נרא' דפי' שוה היובל לר"ה גם רש"י מודה דהוי לענין תקיעות דהא גמרינן ג"ש אלא רש"י בא לחדש דבכלל דברי התנא אתא לומ' דהוי בפשוטין מכח הג"ש:

כתב עוד רש"י ואע"ג דבתקיעתו ביובל לא לתפלה כו' אפ"ה כדר"ה בעי למעבדיה כו' מזה ניר' דביובל אין שייך לתקו' בפשוט ומה שתוקעין בפשוט הוא מכח הג"ש דאל"כ היו תוקעים בכפוף וקש' דכיון דתקיע' דיובל הוי סימן לשילוח עבדי' אדרבה פשוט עדיף שהוא סימן לידים פשוטות לשלח עבדים לא כפוף שיהי' סימן שיהיו כפופים י"ל דאה"נ דביובל יש טעם לתקוע בפשוטים מ"מ אין הטעמי' שוים דטע' ר"ה לחוד וטעם יובל לחוד אמנם השת' דתני שוה היובל לר"ה לתקיעה דתלי תקיעה דיובל בפשוט כתקיעה דפשוט דר"ה היה ס"ד דהוי טעמא דיובל מטעמ' דר"ה לאפוקי זה כתב רש"י דאע"ג דתקיע' דיובל לא הוי אלא לסימן שילוח עבדים וא"כ לא הי"ל לתלות דינא דיובל בדר"ה אפ"ה תלא דינא דיובל לר"ה משום דמכח ג"ש הוא דסבר דיתקע ביובל בפשוט כר"ה אע"ג דטעם ר"ה לחוד וטעם יובל לחוד וא"ת אכתי יקש' אמאי התנא תלי טעמא דיובל בר"ה מכח ג"ש ת"ל דביובל איכא טעמא לתקוע בפשוט דהוי סי' לשילוח עבדים שהוא סימן לידים פשוטות לשלחן ולהשמיט מכירת שדות י"ל דאי משום הך טעמא היה ראוי שנא' דיתקע בין בפשוטין בין בכפופין דפשוט מורה ש"ע והשמטת מכירת שדות וכפוף מורה דיש שדות שאינן נשמטין בו כגון שלא עברו שתי שנים קודם יובל דאינ' נשמטים אמנם השתא דקי"ל לתנא דיובל הוי דוקא פשוט עכצ"ל דטעמא מכח ג"ש ולהכי תני שוה היובל לר"ה לאשמועי' דלא יתקע ביובל אלא דוקא בפשוטין לסי' ש"ע שהו' סי' לידים פשוטות ואין לתקיע בכפופים ג"כ לאורויי דיש שדות שאינם נשמטי' דהג"ש למדה לנו דאינו אלא בפשוט והוא סי' לש"ע והשתא ניחא מאי דגריס בגמ' בת"ק וביובל וביוה"ך כמה דפשיט טפי מעלי דהקש' בחדושי הלכות דביוה"ך א"צ טעם כיון דגמר ג"ש יובל מר"ה ולפי מ"ש ניחא דמכח ג"ש יצא לנו דאין תוקעין ביובל אלא בפשוט וטעמ' הוי כמה דפשוט טפי מעלי להורות סימן לש"ע:

גמ' אר"ל מצוה של ר"ה ויה"ך בכפופין והתנן כו' קש כי היכי דפריך לענין ר"ה אמאי לא פריך נמי דמתני' אמר בתעניות בשל זכרים כפופים ור"ל אמר של כל השנה בפשוטים י"ל דבתענית ליכ' קפידא או כפופי' או פשוטי' ותנא דמתני' דנקט בר"ה של יעל פשוט אמר דבתענית בשל כפופים ר"ל אף בכפופי' ור"ל דנקט בר"ה בכפופים אמ' של כל השנה בפשוטים ר"ל אף בפשוטים כללא דמלתא דבתעניות ליכא קפידא יהי' מה שיהיה וכן נרא' מהרמב"ם פ"א דתעניו' דכתב דבתעניות תוקעים במקדש בשופ' וחצוצרות ולא פי' דהשופר יהיה פשוט אע"ג דהוא פוסק כר"ל פ"א דר"ה דמצו' של ר"ה ויובל בכפופי' אפ"ה לענין תענית לא הקפיד להבי' דברי ר"ל כפשוטי' וטעמו כדכתיב:

אך קש' אמאי בגמר' לא פריך אלא מת"ק הו"ל למפרך דר"ל לא אתי לא כת"ק ולא כר"י כת"ק לא אתי כדפריך בגמ' וכר"י לא אתי דר"י מחלק בין ר"ה ליובל ור"ל משוה אותם ותו קשה במאי דמשני דר"ל אמר כהאי תנא כו' אמאי הוצרך להביא הברייתא יאמר ר"ל כר"י דמתני' ס"ל דאמר בר"ה תוקעים בשל זכרים ויראה דהמקשן לא הקשה דר"ל אתי דלא כמאן משום דהתי' הוא ברור דר"ל כר"י דמתני' אתי דר"ה בשל זכרים דמסתמ' הם כפופים וס"ל כר"י בחד' וכת"ק בחדא דשוה היובל לר"ה אך עיקר קושית המקשן היא אמאי שביק ר"ל סתם מתני' ופסק כר"י והלא הלכתא כסתם משנה ומשני הוא דאמר כי האי תנא דתניא רי"א בר"ה היו תוקעים בשל זכרים כפופים ומדקתני היו תוקעי' משמע דהוא מעיד על מעשה דכך היו עושים ובכל דוכתי קי"ל הלכתא כמעשה רב לכן פסק ר"ל כר"י לענין ר"ה ולא פסק ביובל כר"י משום דעדות ר"י הוא לעני ר"ה אבל לענין יובל לאו עדות הוא דהוא לא היה בזמן שהיובל נוהג אלא אמא דנפשיה היא משום דלא גמר ג"ש יובל מר"ה ובהא לא כר"י אלא כת"ק דגמר ג"ש יובל מר"ה ולפיכך פסק ר"ל מצוה של ר"ה כו':

ולימא הלכתא כר"י כו' קשה מאי פריך והלא התי' ברור ודקארי לה מאי קארי לה וי"ל דה"פ לימא הלכת' כר"י בר"ה ומשני אי אמר הכי הו"א אפילו של יובל כר"י ס"ל ונקט ר"י ר"ה משום דהאידנ' לא נהיג יובל אלא ר"ה והלכתא למשיח' לא קאמר קמ"ל דביובל לא ס"ל כר"י משום דגמר יובל מר"ה אך קש' אמאי לא משני דאי הו"א הלכתא כר"י הו"א דתרתי בעינן זכרים וכפופים דהיינו איל וכפוף ור"ל לא קפיד אלא אכפופים ואפי' כבש בן שנתו או עזים מכשיר דה"ק מצוה בכפופים ולא נקט זכרים דהיינו אלים י"ל דהמקשן היה סבור דכפופים דר"ל כונתו של איל וכפוף דסתם איל הוא כפוף וא"כ לימא הלכתא כר"י דבריית' דבעי איל וכפוף ומשני אי הו"א הכי הו"א אפילו של יובל ס"ל כה"י וקש' מאי אפי' ונר' דה"ק אי אמר הלכת' כר"י היינו טועים בתרתי לא מיבעי דהיינו טועים דבר"ה קפיד אאיל וכפוף ולפי האמת לא קפיד ר"ל אאיל אלא אכפוף אלא גם ביובל היינו טועים דכר"י ס"ל קמ"ל תרתי חדא דר"ל לא קפיד אלא אכפוף ושנית דר"ה ויובל שוים וזה דעת הטור סי' תקפ"ו שכתב וז"ל ולכתחל' בעי שיהיה כפוף ואפי' בשל עזי' ומ"מ מצוה מן המובחר לחזר אחר של איל עכ"ל אלמא דלכתחלה יתקע בכפוף ואפילו בשל עזי' וזהו כר"ל דלא נקט אלא מצוה בכפופים:

תוספות של יעל פשוט פי' בקונ' קיה כו' וק' אמאי לא סגי להו בראיית הרים הגבוהים ליעלים י"ל דאי מההיא לחוד הו"א הרים הגבוהים ליעלים היינו כשבות נקבות ונקט נקבות ולא זכרים משום דכשבים זכרים אינם יכולים לעלות לקרים גבוהים מחמת כובד האליה כמ"ש הפוסקים לענין ניקור דעזים וכשבות נקבות אין להם אליה ועולים להרים ואילנות וע"י כן מתדבק החלב במתנים וצריך לנקרו משא"כ בזכרים דיש להם אלוה לכן הוכיחו התוס' מקרא דאקו. ובערוך בערך יעל ראיתי דמסיים דמש"ה ביחזקאל כ"ז קרנות שן והובני' דתרגומו קרנין דיעלין שן דפילין וטוושין והנה המעיין בפ' יראה דהוא מקונן על צור דהיה בא לה סחורות מארץ מרחקים ובכלל אומר דבני דדן היו מביאים לה קרנות דהיינו קרנים דיעלים ובשלמא אי אמרת כפרש"י דהוא חיה ניחא דהיו מביאים קרנים דיעלים מדדן אלא לפירוש הערוך קשיא דכשבו' שכיחי בכל דוכתא היאך הערוך מביא ראיה לסתור תו קשה לפי הערוך ממ"ש הרא"ש בשם התוס' דטעמיה דר"י דבר"ה בשל זכרים וביובלות בשל יעלים דתקון מצוי למצוי ואת שאינו מצוי לאינו מצוי ואי של יעל כשבה הרי דבר מצוי הוא וי"ל דנהי דכשבות נקבות מצויות בכל מקום מ"מ כשבות נקבות המצוות בינינו עינינו רואות שאין להם קרנים ואף אותם שיש להם קרנים הם קטנים ולא חזו לשופר ובזה נסתלקו כל הקושי' מעל פיר' הערוך דכיון דקרן כשבות נקבות לא שכיחי היו מביאים אותם לצור מדדן דהוא דבר שאינו מצוי בעיירות א"י ולכך נמי אמרו דתקון של יעלים דאינו מצוי ליובל ומ"מ ק"ל על הרא"ש אמאי הוצרך להביא טעם זה של התוספת דתקון מצוי למצוי ואין לומר דהביאו להכריע כפרש"י דיעל חיה כמו שחשב התי"ט להכריע מהכא כפרש"י דזו אינ' הכרעה כדכתיב ותו דהרא"ש לא הבי' פרש"י והערוך וירא' לי דטעמו דהרא"ש הוא כעין הצעה למאי דבעי למימר לקמן דיש ב' פ' בסוגי' די"מ דפלוגתא דת"ק ור"י ש לעכב וי"מ למצוה מדרבנן בעלמא וע"כ הביא טעם התוס' דאומר תקון מצוי לשאינו מצוי וכו' לגלות דפלוגת' זו אינה לעכב מן התורה אלא למצו' מתקנת חכמים בעלמא והראיה דאמרו בתוספת תקון מצוי כו':

עוד בתוס' וכפי' הקו' נרא' כו' וק' דמה היא כונתם להביא טעם הגמרא בענין הכרעה פרש"י ותו מה זה שאמרו כדמשמ' והלא בהדיא אתמר בגמרא א משום דהם הכריעו כפרש"י ומתוך שטרחו להבי' ראיות להכריע כפרש"י יש במשמע דלפרש"י לת"ק אינו יוצא בשל כשבה נקבה אף דהוה פשוט וכן לפי' הערוך לת"ק אינו יוצא בשל יעל חיה לכ"א דז"א דכיון דטעמ' הוי דמצוה בשל יכל משום דכמה דפשיט טפי עדיף א"כ כל הפסוטים שוים ולא היתה כונתם אלא לאסבורי פי' יעל לפי האמת אף דלא נפק' לי מידי לענין דינ' ועוד יראה דאפשר דקרן יעל חיה היא רגיל להיות יותר פשוט מכשבה נקבה והוקשה לתוס' נהו דכפרש"י נראה עיקר דיעל חיה אך אכתי קשה אמאי לא נקט התנא קרן כשבה נקבה דהוא פשוט ומצוי יותר מיעל חיה לכ"א ומצוה בשל יעל וכו' וכיון דקרן יעל חיה הוא יותר פשוט מקרן כשבה נקט התנא של יעל דהיינו חיה דכל כמה דפשיט טפי עדיף:

עוד כתבו באמצע הדיבור ועוד משמע כו' וצריך פיר' לפירושם דמאי דוחקייהו אם נפרש דהוי חדא פלוגת' י"ל דאי הוי חדא פלוגתא הול"ל ואחרים אומרים שופר של של יעל פשוט כדכתב הר"ן יע"ש ועיין ברא"ש בחדושיו על הסמ"ג ומ"ש התוס' ומיהו ק' כו' עיין בהרא"ש והרא"ם הביא דבריה' בב"י סימן תקפ"ו והמעיין יראה דמתוך דברי התוס' הללו עמדו בסוד דברי הרמב"ם פ"א דה' שופר דשופר שתוקעים בו בין בר"ה בין ביובל הוא קרן הכשבים הכפוף וכל השופרות פסולין חוץ מקרן הכבש ודעת מרן בב"י דהרמב"ם לעיכובא בעי תרתי קרן כבשים וכפוף יע"ש. ולעד"ן דהרמב"ם בעי איל לעיכובא וכפוף למצוה וטעמו דהא ר"י דמתני' אומר בר"ה תוקעים בשל זככים ולא נקט כפופים וסבירא ליה דפלוגתא הוי לעיכובא והלכת' כר"י כמו שנראה מדברי ר' אבהו דאמר פ"ק דר"ה למה תוקעים בשל איל אמר הב"ה כו' ומדאמר ר' אבהו אמר הב"ה משמע דהוי עיכובא של איל כמן אמר הקב"ה הביאו לפני עומר בפסח ומדלא נקט ר' אבהו כפוף משמע דכפוף לא הוי לעיכובא וס"ל דהיא היא סברת ר' דמתני' דהזכיר זכרים דהיינו אלים ולא הזכיר כפופים וכפופים בעי למצוה לכתחלה כמו שאז"ל מצוה של ר"ה ויובל בכפופים ומדקאמר מצוה משמע דכפוף הוי מצוה ולא לעיכובא דכמה דכייף כו' ויובל משום דגמר גזירה שוה מר"ה כנ"ל ועיין פ' לולב הגזול דף ל"ד הני ג' אשתני שמייהו שופר חצוצרות ופרש"י חצוצרות פשוט ואינה של איל ודוק:

דף כ"ז ע"א ופיו מצופה זהב והתניא ציפהו זהב כו' איכא למידק דמאי א א פריך והלא התירוץ הוא ברור ודקארי לה מאי קארי לה ותו קשה באריכות לשון אביי דמתני תנן מתניתן שלא במקום הנחת פה תנן דלא הול"ל אלא אמר אביי מתני' שלא במקום הנחת פה כו' וי"ל דכבר נודע דיש