יום תרועה י

כן קרן דפרה דעיקר שמו הוא קרן כיון דלא אשכחן דאקרי שופר. ומה שכתבו התו' שטו' להקשו' וקל להבין היינו משום דתירו' קושי' זו דיש מקשי' היא מבואר' מתוך מה שכתבו התו' לעיל דבור המתחיל במשוך דנ"ל לאתויי האי קרא דבמשו' משום דכתיב בסיפיה בשומעכם קול השופר דהכונה דכל כחו של ר"י להוכיח דכל השופרות איקרו קרן הוא מכח כפל הכתוב כדפירשתי לעיל וא"כ לזה רמזו התוספת לקושית יש מקשים דהוא שטות להקשות כיון דכבר ראו מ"ש התוספו' לעיל דמשם נתבאר תירוץ לקושייתם ואפי' תימא דהי"מ לא שמעו אותו תירוץ מ"מ קל להבין זה נ"ל ועיין בגופי הלכות דף ק"ך:

גמרא עולא אמר היינו טעמא דרבנן כו' איכא למידק מי דחקם לעולא ואביי לומר טעמים חדשים י"ל דלא ניחא להו במ"ש בגמרא לעיל דרבנן ס"ל דכל השופרות איקרו קרן איקרו שופר כו' ולאוקומי פלוגתא דרבנן ור"י בקרא דותיטב לה' שור פר כו' לכך אמרו דיש טעם אחר לרבנן לעולא משום אין קטיגור נעשה סניגור ולאביי משום שופר א' כו' ומחמת הני טעמי לא חזרו רבנן מסברתם ופסלו של פרה אבל מטעמא דקרן איקרי כו' לא עמדו בשמועת' משום דשופר דפרה נמי איקרי שופר. ועוד י"ל דהוצרכו לבקש טעמא אחרינ' לרבנן משום דק"ל קושי' התו' אמאי לא קתני נמי חוץ משל ראם ולא ניח' להו בתירוץ התו' לכ"א עולא דעיקר טעמא דרבנן משום אין קטיגור נ"ס ובראם לא שייך טעם זה ולאביי עיקר טעמייהו משום שופר א' כו' ובראם לא שייך טעם זה ולכך לא הזכירו רבנן חוץ משל ראם:

מ"מ אין כ"ג נכנס בבגדי זהב וכו' לפי הדרשנים בכל מ"מ צ"ל ב' דרכים י"ל במ"ש ביומא פ' הוציאו לו חביבין ישראל שלא הצריכן הכתוב לשליח ופיר' הערוך ערך חבי דהיינו לומר דבבגדי זהב יש בו מעיל ובו פעמון זהב ורמון ונשמע קולו בבואו אל הקדש והוי כנטילת רשות וכל זה בשאר ימות השנה אבל ביוה"ך חביבין ישראל ולא הצריכן הכתוב לשליח דהיינו לבגדי זהב דיש בהן המעיל דהוי שליח הנוטל רשות באופן דיש ב' טעמים או משום דחביבין ישראל או משום דאין קטיגור נ"ס והשיב דטעמא הוי משום אין קנ"ס ולא ניחא ליה טעמא דלא הצריכן הכתו' דא"כ לא ילבש מעיל שיש בו פעמונים אלא ילבש מעיל בלא פעמון ואין לומ' דאין לשנות המעיל משאר ימות השנה דהרי לענין אבנט הוה בו שינוי דכל השנה אבנטו של כ"ג לא היה מרוקם כלאים וביוה"ך היה מרוקם כלאים אלא ודאי טעמא הוי משום דאקנ"ס:

ולא הא איכא דם פר כו' קשה דמה קשי' יש לקו' זו על עולא דאמר דטעמ' הוי משום אין קנ"ס יקשה קושיא זו בעלמא לר"ח דאמר אין כ"ג נכנס בבגדי זהב משום אין קנ"ס תו קשי' במאי דמשני הואיל ואשתני אשתני ופרש"י הואיל ואשתני להיות דם ואין מראית הפר ניכר א"כ בבגדי זהב אין הפר ניכר גם בשופר פרה אין העגל ניכר בו וצ"ל דבחדא מתרתי איקרי קטיגור בבגדי זהב איקרי קטיגור מטעם דהעגל היה מזהב ושופר פרה אקרי קטיגור מטעם דיש בו אבר א' מצורות איברי העגל באופן דכי היכי דלא להוי קטיגור צריך ב' שינויים והשתא ניחא בדם פר דאמרו בגמרא הואיל ואשתני אשתני לרמוז דיש ב' שינויים דאינו זהב וגם אין מראית פר ניכר בו וכל חילוקים אלו הוצרכתי מחמת עולא דאמר קרן פרה פסול משום אין קנ"ס דאלו לר"ח לחודיה לא ק"ל מדם פר דאפשר דאיהו ס"ל דלא מיקרי קטיגור אלא זהב כיון דהעגל היה זהב אבל השתא דאמר עולא דקרן פרה פסול משום אין קנ"ס ק"ל מדם פר ומשני הואיל ואשתני לרמוז דיש בו תרי שנויי כדאמרן:

רש"י כיון דלזכרון קא אתי כלפנים דמי שופר נמי אע"ג דלית ביה משום חוטא בל יקריב ולית ביה משום חוטא בל יתגאה כיון דלזכרון קא אתי כבגדי כ"ג שלפנים דמי ע"כ ולכאורה הוא תמוה דמשמע מדבריו דלכולהו שינויי הוה ק"ל משופר משום דלא חשיב ליה תקיעת שופר כקרבן וגם לא חשיב ליה הנאה מה שמתגאה בקול תקיעתו ומלשון הגמרא משמע בהדי' דלא פריך אלא אשינוייא בתרא דמחלק בין פנים לחוץ ופריך שופר נמי מבחוץ וצ"ל דרש"י נמי ה"ק שופר נמי מבחוץ הוא ר"ל ובחוץ לית ביה משום חוטא בל יקריב דהא מקריבים נמי פרים בחוץ במוספי' וכ"ש דיכול לתקוע בקרן פרה וגם לית ביה משום חוטא בל יתגאה דהא כ"ג לובש בגדי זהב בחוץ אבל כיון דלזכרון קא אתי כבפנים דמי ואין קנ"ס אי משום חוטא בל יקריב ואי משום חוטא בל יתגא' וגבי שופר מתגאה בקול תקיעתו וגם חשיבי כקרבן:

אביי אמר היינו טעמא דרבנן ק' אמאי לא אמר כעולא ואפשר דטעמו משו' דס"ל דהא דאין קנ"ס ה"מ מבפנים והאי שופר מבחוץ ויש סיוע לזה דתנן לקמן דשופר של ר"ה פיו מצופה זהב ועולא יתרץ לזה כיון דאין הקול עובר מתוך הזהב לא מיקרי קטיגור או אפשר דהנהו רבנן דאמרו פיו מצופה זהב ס"ל כר"י ועיין בע"ח של מו"ח דתירץ תירוץ אחר:

ע"ב מתניתין שופר של ר"ה של יעל פשוט פרש"י מפרש טעמ' בגמר' דמידי דתפלה בעי פשיטות א"ל מה בא רש"י ללמדנו י"ל דאתא לאפוקי דלא תימא של יעל דוקא לכ"א דלאו דוקא דהא מפרש טעמו בגמרא כו' וא"כ ה"ה לכל הפשוטים עי"ל דרש"י עושה הצעה א' למה שרוצה לפרש כי יעל היא חיה שקורין כו' ודלא כפי' הערוך שפירש יעל כשבה דרגיל להיות פשוט משום דכיון דמידי דתפלה בעי פשיטות כל כמה דפשיט טפי עדיף ושל יעל חיה הוא יותר עדיף מקרן כשבה דקרן יעל חיה כולם פשוטים בין זכרים בין נקבות אבל קרן הכשבים של זכרים הם כפופים וכשבה נקבה נהי דרגיל להיות פשוט מ"מ כמה זמנין ראינו קרן כשבה כפוף לכן מסתמ' תקנו חכמי' של יעל חיה דכולם פשוטי' להורות סי' לדבר דמידי דתפלה בעי פשוטות וזה רמזו התוס' ד"ה של יעל שהביאו פרש"י והערוך והכריע כפרש"י מדכתיב הרים הגבוהים כו' ואח"כ אמרו ומצוה בשל יעל פשוט כדמשמע בגמר' כו' דלכאורה ק"ל מאי הלכת' הביאו טעמא דגמר' דהוי משום דכמה דפשיט טפי עדיף אלא הוא אשר דברתי דהך טעמא דגמרא מסייע לפרש"י כדאמרן:

רש"י ופיו מצופה זהב בשל מקדש קאמר וקש' מנ"ל הא הלא בגמרא לא אמרו בשל מקדש קאמר אלא לענין חצוצרות מדכתיב בחצוצרות וקול שופר וכו' וי"ל דרש"י נפקא ליה מדחזינן דשופר דר"ה פיו מצופה זהב ושל תענית מצופה כסף ושקיל וטרי בגמר' מ"ש התם בזהב ומ"ש הכא בכסף ומשני, התור' חסה על ממונן של ישראל וטעמ' דהתור' חסה רגיל התלמו' בכמ' דוכת' לומ' בענייני כלי המקדש שהם באים מתרומת הלשכה ובהא שייך לומר התור' חסה אבל אם מתנית' איירי בשופר שתוקעי' בו השתא בבתי כנסיות דאינם באי' משל ציבור אלא משל תוקע לא שייך האי טעמא דממונו הוא וכל שעה שירצה יכול למוכרו וכיון שכן מתוך פלפול הגמ' נפקא ליה לרש"י דבשל מקדש קאמר:

ופיו מצופה זהב קשה דהא אמרי' לעיל דרבנן פסלי קרן פרה משום אין קנ"ס כהא דאמרי' אין כ"ג נכנס בבגדי זהב וי"ל דכיון דקול התקיעה אינה עוברת דרך הזהב דהך ציפוי הוא שלא במקום הנחת פה כדאמרו בגמ' לא שייך לו' בכה"ג אין קנ"ס ועי"ל דהנך רבנן דאמרי פיו מצופ' זהב כר"י דמכשיר קרן פרה ולית ביה בשופר אין קנ"ס כיון דשופר בחוץ הוא' והשת' ניחא מה דקש' אמאי הרמב"ם לא כתב פ"א דשופר דבמקדש תוקעים בשופר דפיו מצופ' זהב משום דהו' סובר דהלכת' כרבנן דר"י דסברי דבמידי דשופר אין שייך אין קנ"ס דכיון דלזכרון קא אתי כלפנים דמי:

שופר מאריך פרש"י לאחר שחצוצרות פוסקים תקיעתם נשמע קול השופר וכו' ונרא' דק"ל תרי קלי מי משתמעי כדפריך בגמ' ולתרץ זה אפשר היה לומ' דלא היו תוקעי' בבת א' אלא בשופר תחל' ואח"כ בחצוצרו' אלא שתקיעת השופ' היתה יותר ארוכה מחצוצורו' שמצות היום בשופר ולעולם לא היו תוקעי' בבת א' והיה מקו' לפרש כן מתרי טעמי חדא לתרץ קושי' תרי קלי שנית מדקתני שופר מאריך וחצוצרו' מקצרות והל"ל איפכ' חצוצרות מקצרות ושופר מאריך לאפוקי זה בא רש"י ואמר דלעול' תוקעים בבת א' וה"ק לאחר שחצוצרו' פוסקים תקיעת' נשמע קול השופר וקושי' תרי קלי לית' כדמשני בגמר' כיון דחביב יהיב דעתי' ומה שלא אמר התנ' חצוצרו' מקצרות ושופר מאריך בא לרמוז לנו התירוץ דנשמע קול השופר בעוד שתוקעים החצוצרו' אעג"ב דהוי שופר א' וב' חצוצרות אפ"ה כיון דחביב יהיב דעתיה לשמוע קול השופר דהיא ארוכ' מב' חצוצרות ושומע יפה קול השופר אע"ג דתוקעי' עמו ב' חצוצרות וידע דתקיעת שופר היתה יותר ארוכ' מתקיעת חצוצרות דאם קול השופר אינו נשמע מתחת ב' חצוצרות אע"ג דיאריך בשופר אחר שפסק קול ב' חצוצרו' מנא ידע דשופר האריך לידע דמצות היום בו אלא ודאי עכצ"ל דכיון דחביב יהיב דעתי' ושומע ק"ש מתחלה וע"ס אע"פ שבתחיל' התקיעה של שופר נצטרפ' עמו קול ב' חצוצרות יהיב דעתיה לשמוע ק"ש ובתחלה שומע ק"ש ואח"כ נותן דעתו לשמוע ק"ח ולרמוז התנא זה תני שופר מאריך וכו' ולא תני חצוצרו' קודם שופר והשתא ניחא מ"ש דבריש' תני תחלה שופר מאריך כו' ובסיפ' גבי תעניות תני תחלת שופר מקצר כו' אלא הכונה דבריש' דהוי שופר א' וב' חצוצרות הו"א דאינו נשמע ק"ש א' גבי קול ב' חצוצרות דחד בתרי בטיל ואפ"ה אשמועינן דכיון דחביב יהיב דעתיה ובתחלה שומע ק"ש ואח"כ ק"ח אבל בסיפ' דהם ב' שופרות וב' חצוצרות לא הוצרך להפך הסדר להשמיענו הך חדושא דמכל שכן דרישא נפקא:

ובתעניות בשל זכרים וכו' שופר מקצר דהל"ל שופרות מקצרין דהא ב' שופרות היו שם כדתנן ובתעניות בשל זכרים ופיהן מצופ' זהב דמשמע דהוו ב' משא"כ בר"ה י"ל דב' שופרות לא מעכבי ומדינ' דאוריית' גם בתענית די בשופר א' עם ב' חצוצרות ומה שהיו בתעניות ב' שופרות הוי מדרבנן כדי שיהא החצוצורות באמצע דמצות היום בהם וזה נרא' דהרגישו התוס' ד"ה וב' חצוצרות וכו' דלכאור' דבריהם פשוטים דודאי דב' שופרות היו להם כדתנן במתני' אלא באו לתרץ מה שהקשינו אמאי לא תני שופרו' לכך פי' טעמא דב' שופרות היו להם כדי שיהיו חצוצרות באמצע משום דמצות היום בהם ואינו אלא מדרבנן בעלמא להודיע דמצות היום בחצוצרות אבל מן התור' די בשופר א' עם ב' חצוצרות ועיין בהרמב"ם פ"א דתעניות דלא הזכיר אלא שופר א' וקש' אמאי לא כתב דלכתחל' יתקע בב' שופרו' וב' חצוצרו' באמצע וצ"ע:

שוה היובל לר"ה לתקיע' פרש"י בפשוטין ונרא' דהו"א דר"ל מנין התקיעו'