ייטב לב ויקרא תקצו

והן דברי המדרש דקשיא ליה אומרו כי יפליא לשון הפלאה וגם אומרו בערכך כפל הכ"ף אלא ודאי שרומז לדברינו שזה עצה נפלאה לנדור ולשבע לזרוזי נפשיה שודאי יקיים מפני שמצוה בבל יחל ובל תאחר וז"ש כשם שהנדרים בבל יחל ובל תאחר כמו כן בערכין וממילא מה שנודר ונשבע לקיים או להתרחק מעבירה לפי מה שמעריך נפשו ודאי יקיים לפיכך משה מזהיר את ישראל דייקא המקיימין נדרן לפי שמצוון ועומדים בבל יחל ובל תאחר ואומר בלשון איש כי יפליא עצה נפלאה נדר בערכך דייקא והטעם שאין זה אונס כי נפשות לה' כאמור למעלה וכל זה בישראל משא"כ באו"ה והבן: במדרש איש כי יפליא נדר כו' הה"ד כי פעל אדם ישלם לו וכארח איש ימצאנו זה משה דכתיב ויהי בימים ההם וגו' וירא בסבלותם מה ראה ראה משוי איש על אשה ומשוי גדול על קטן ומשוי בחור על זקן וישב להם סבלותם בין איש לאשה כו' א"ל הקב"ה חייך שאתה עתיד לפרש נדריהן בין איש לאשה ובין גדול לקטן ובין בחור לזקן שנאמר בערכך נפשות לה' בהקדם להבין הפסוק עצמו על פי המבואר בכוונת הספירה כי בזעיר אנפין מאיר בו שם מ"ה במילוי אלפי"ן ובגלות נסתלק האלף של מילוי וא"ו ונשאר ד"ם וצריך להמשיך לו אות א' הרומז לאהי' ואז נקרא אדם עי"ש וזה שא' הכ' לא תעמוד על ד"ם רעך אני הוי"ה והבן וכן מפרש בספר תורת חיים עה"ת, והנה איתא במד' עה"פ טוב איש חונן ומלוה אין איש אלא הקב"ה שנאמר ה' איש מלחמה הכוונה כי הוא המשפיע לכל ע"כ נקרא איש זכר ומשפיע אבל לפעמים כתיב צור ילדך תשי כי מתישים כחו לבלי להשפיע למטה ואז אינו נקרא איש וז"ש כי פועל אדם שפועל לחבר הא' אל ז"א לקרוא אדם ישלם לו וכארח [וכפי הדרך שפועל לעשותו כביכול] איש (משפיע) ימצאנו: עוד יתכן עפ"י מה שפי' מוזלה"ה אומרו נעשה אדם עפמ"ש העיקרים מפני מה ביצירת כל בע"ח נא' כו טוב ולמינהו ולא ביצירת האדם ולמה כל בע"ח זכר ונקבה בראם ובאדם לא נברא הנקבה עמו תיכף ותירץ לפי שאין בבע"ח כ"א שלימות המציאות ובעת מציאותם נשלמו לכן נא' כי טוב ולזה נבראו זכר ונקבה והזכיר בהם למינהו להורות כי עיקר שלימותו קיום המין ואין יתרון לזכר על הנקבה אבל באדם במציאותו והולדו לא נגמר שלימותו עד אשר יוציא כת שכלו מכח אל הפועל לכך לא נא' בו כי טוב ני לא נגמר טובו ולכך לא נברא' עמו הנקבה ולא נא' בו למינהו להורות שאין ביצירתו כוונה לקיום המין בלבד כ"א לקיום האיש שאין הנקבה שוה בזה להזכר כי הנקבה נבראת להיות לו לעזר למען יגיע הזכר אל שלימותו אשר הוא צריך להוציאו מכח אל הפועל עכ|ד העיקרים וזה שלא א' אעשה אדם כי באמת אינו בגדר אדם בעת בריאתו והולדו רק בצירוף פעולת עצמו בבחירתו עכ"א נעשה אדם כלו' אני והוא האדם עצמו ע"י שנינו יהי' אדם כי ה' נותן לו הכנה והאדם בבחירתו מוציא עצמו מכח אל הפועל עכ"ד תוזלה"ה בפ' בראשית עי"ש וידוע כי בהיותו קטן שאין לו דעת לא נקרא איש כמ"ש איש פרט לקטן ואחר שקונה לעצמו דעת נקרא איש וז"ש כי פועל אדם מה שפועל ע"י עצמו לקרוא אדם ישלם לו וכארח איש יצאנו וכפי הדרך שפועל שנקרא איש בר דעת ימצאנו ושני הפירושים אלו עולים בקנה א' כי אם עשה עצמו אדם ואיש כמו כן עושה בדוגמא עליונה כמו שפירשו דע מה למעלה ממך ומתוך כך יובן שיש לפרש עוד ע"ד פשוטי כי ודאי אינו דומה עבודת איש המסובל בעול תורה ומצו' לאשה שפטורה ממ"ע שהזמ"ג ולאו בת תורה וכדומה וכ"כ עבודת בחור שהוא בתוקפו וגבורתו לעבודת זקן תש כח הן לענין סור מרע והן לענין עשה טוב והבן וכתיב קול ה' בכח ואחז"ל בכחו של כאו"א] וכ"כ לענין שילום שכר ועונש הוא נערך לפי ענין האדם והאיש ההוא וכמ"ש הבל"ע דרוש א' שכפי מזגו ולחותו של אדם כן תהי' נטייתו בטבע אל הטוב או להפכו ואשר יתגבר לדרוך בדרך השלימו' ולרחק א"ע מן הפחיתו' והתקומם נגד נטי' טבעו ומזגו זה יוסיף להגדיל מעלתו ושכרו כפול ומכופל וכמו שפירשו אתה זוכר את כל המפעל הוא גוף הפעולה וגם כל היצור [הוא ערך טבעו ומזגו] לא נכחד ממך: וז"ש כי פועל אדם (לפי מה שהוא בטבע מזגו) ישלם לו (וכ"כ) וכארח איש (לפי ערכו) ימצאנו והנה האיש החכם המקבל עליו עול תורה ומצו' לפי ערכו הראוי לו פורקין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ שאינו ראוי לו אבל הפורק ממנו עול תורה ומצות אשר ראוי לו לישא לפי ערכו אם זכר או נקבה בחור או זקן נותנין עליו עול מלכות ועול ד"א