ייטב לב ויקרא תקצג

מה שמביא עצמו לידי חיוב שרי עמל"פ (כמ"ש מהרש"א בח"א דמה"ט אמר הקב"ה למשה כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר) ושכרו מיד בעוה"ז וגוף הקרן של המצוה עצמו לעוה"ב וזה שהזהיר וא' ושמרתם את חקותי וגו' ולא שמירה בלבד שלא לעבור עליהם כ"א להביא עצמו לידי חיוב אשר יעשה אותם האדם (במעשה ממש) וחי בהם (בעוה"ז על מה שעושה יותר משוה"ד) אני ה' נאמן לשלם שכר גוף המצוה לעוה"ב ועפי"ז סרה מהר הקושי' שהקשו על מה שכ' התורה שכר עוה"ז דייקא, ותו וכי מותר לעשות עמל"פ ולמ"ש ניחא דעל גוף המצו' שכרו לעוה"ב עין לא ראתה אבל התורה הורה לנו להביא עצמו לידי חיוב עשי' שזה יותר משוה"ד ועל זה יש שכר עוה"ז ומותר עמל"פ וז"ש אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו לא רק לבלי לעבור כ"א ועשיתם אותם (בפועל) ונתתי גשמיכם בעתם וראי' לזה דבהכי איירי מדגמר ואמר ונתתי שלום בארץ דשלום אינו בא כ"א ע"י שנושא פנים כדכתי' ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום ונשיאות פנים אינו בא כ"א ע"י שעושה יותר מהחיוב כמאחז"ל שא' הקב"ה איך לא אשא פנים לישראל שאני כתבתי ואכלת ושבעת וברכת והם מדקדקים לברך על כזית וכביצה והיינו דכתיב ואם לא תשמעו וגו' ויספתי ליסרה אתכם כלו' על מה שעשיתם טצדקי למיפטר ממצות דבלאו עידן רותחא לא ענשי' ובעידן רותחא אוסיף ליסרה גם על כה"ג כדאיתא במנחות הנ"ל: וז"ש דוד חשבתי דרכי שיש לפני דרך להתחייב או טצדקי למיפטר ואשיבה רגלי אל עדותיך ע"ד דורות הראשונים שהי' מכניסי' כו' להתחייב ומהיכן יליף זה לז"א המד' חשבתי דרכי מ"ש בתורה אם בחקתי תלכו וגו' ונתתי שלום בארץ ששלום בא על מה שמדקדק ועושה יותר משוה"ד ואם לא תשמעו וגו' ויספתי ליסרה גם על זה מזה למדתי להשיב רגלי (להתחייב) אל עדותיך וזה פי' נאה: עוד יתבאר המד' הה"ד חשבתי דרכי ואשיבה רגלי וגו' לא א' ושבתי רגלי כ"א ואשיבה לשון עתיד גם להבין מדוע כתבה התורה שכר עוה"ז ולא של עוה"ב, והענין לדעתי עפימ"ש בפרשת דרכים דרוש ד' לפרש לא הביט און ביעקב וגו' ואיתא במד' אינו מסתכל בעבירות שבהם אלא במצות שנא' ה' אלקיו עמו ותרועת מלך בו כי מצינו בישמעאל שא' מלה"ש מי שעתיד להמית בניך בצמא אתה מעלה לו הבאר א' הקב"ה איני דן אלא לפי מעשיו של אותה שעה וכ"כ מצינו בהא דכתיב ראה ראיתי זו ראות העגל ואעפי"כ וארד להצילו ויש לדקדק על זה ממה שמצינו שא' משה להקב"ה באיזה זכות אוציאם א"ל בזכות שעתידין לקבל את התורה שנא' בהוציאך וגו' תעבדון את האלקים ועכצ"ל שהקב"ה מרחם על בריותיו ומנהיג עולמו בחסד שאם עתידין להיות צדיקים היא מסתכל בעתיד ומקדים להטיב עמהם בגלל העתיד להיות אך לא להרע בשביל העתידי' לחטוא וז"ש לא הביט און ביעקב וגו' אינו מסתכל בעבירות העתיד כ"א ה' אלקיו עמו וגו' להטיב להם בשביל שעתידים להיות צדיקים וראי' לזה אל מוציאם ממצרים עכ"ד והארכתי בזה בדרוש לר"ה: וזה שהודיע הכתוב כאן חסדי המקום אם בחקתי תלכו (לעתיד) ואת מצותי ת"שמרו וגו' (לעתיד) ונתתי גשמיכם וגו' קודם העשי' וזה יתכן בשכר עוה"ז אבל שכר עוה"ב היום לעשותן ומחר לקבל שכרן והבן, ואם לא תשמעו וגו' ואם בחקותי תמאסו וגו' להפרכם את בריתי (אז) אף אני אעשה זאת לכם והפקדתי וגו' לא מקודם, וז"ש דוד מרוב ענותנותו חליתי פניך וגו' חנני (מתנת חנם) כאמרתך כי הלא חשבתי דרכי מה אני ומה צדקתי למצוא חן בעיניך כ"א למען ו"אשיבה רגלי (לעתיד) אל עדותיך ומהיכן יליף כי הקב"ה מצרף העתיד לטוב ע"ז גמר אומר המד' א' דוד חשבתי תת"ן שכרן של מצות דקדק לומר מתן על מה שנותן שכר קודם העשי' שזה בתורת מתנה וחסד לא משוה"ד (והפסדן של עבירות שהפסדן מהדין) אחר העשי' לכך א' חנני כאמרתך וגו' וא"שיב' (לעתיד) רגלי וגו' והיינו דכתיב עוד שם במד' אם בחקותי תלכו הה"ד ועתה בנים שמעו לי ואשרי דרכי י"שמרו מהיום והלאה שהרי מהכא שמעי' שהקב"ה גומל טוב על העתיד כדאמרן: עוד יתבאר אם בחקתי תלכו וגו' הה"ד חשבתי דרכי וגו' עפימ"ש בספר נועם מגדים לפרש ושמרתם את חקותי וגו' כי אחז"ל על מצות דרבנן היכן צונו תלא תסור ולכן אנו אומרים על מצות מדברי סופרי' וצונו וכבר כתב השמ"ו אף דשכר מצו' גופ' בהאי עלמא ליכא אמנם סייגים וגדרים ותקנות חכמים או שאדם עושה לעצמו משמרת שכרן בעוה"ז וז"ש ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר יעש"ה אותם האד"ם (איזה גדר וסייג) וחי בהם בעוה"ז עכ"ד, ובזה פירשתי מ"ש השי"ת ליצחק ונתתי לזרעך את כל הארצות האל וגו'