ייטב לב ויקרא תקצב

שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה מהא דא' העושה שלא לשמה נוח לו שלא נברא ולמ"ש א"ש דהא דשרי אפי' שלא לשמה הוא כשמכוון למען יסיר המונע אם יתחיל לעסוק בתורה ע"ז האופן ואז כשלומד ודאי שוב לומד לשמה אחר שכבר הסיר המונע וז"ש שמתוך שלא לשמה בא (אח"כ) לשמה אבל העושה שלא לשמה ר"ל שגם בהעשיה עצמ' מכוון שלא לשמה נוח לו שלא נברא כו': ובזה יובן מה שכ' התורה יעודי עוה"ז ולא עוה"ב ועוד וכי רשאי לעשות עמל"פ אבל הענין ע"ד שכ' העיקרים במאמר הרביעי כי הנפש א"צ לכך כי בלא"ה רצונה לעבוד את בוראה אלא שהגוף מונע ומעכב ולזה כתבה התורה שכר עוה"ז כדי שגם הגוף יסכים על העבודה עי"ש, וזהו ענין להסיר המונע וממילא כשעובד אנן סהדי שעובד באמת לש"ש והבן, וז"ש דוד המלך ע"ה בתהלי' חשבתי דרכי מתן שכרן של מצו' וכו' ואח"כ ואשיבה רגלי אל עדותיך ר"ל שבשעת העבודה אין הכוונ' עמל"פ אלא אל עדותיך דייקא ואו' המד' ליישב קושי' המפורשים ע"מ שכ' התורה השכר דזהו אינו רק להסיר המונע טרם יכנס אל העבודה וזהו אם בחקתי תלכו וגו' כשמתחיל ללכת בדרכי התורה בתחלה צריך לחשוב משכר ועונש אבל בשעת העבודה ודאי כוונתו זכה לש"ש ועשיתם אותם דייקא ועי' מ"ש בענין זה עוד בפ' תרומה ובפ' ראה בס"ד עוד נ"ל בזה כי בקרא גופי' יש להבין מה שהודיע שכרן של המצות בעוה"ז הכי מותר עמל"פ אבל הענין לדעתי עפי"מ שפי' בפ' יתרו כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים וגו': ביאור הדברים כי יש מצו' שאין בהן טעם והנאה גופניות ונקל לעשותן לשם ה' ויש מצו' שיש בהן הנאת הגוף וזה עבודה קשה לעשותם לשם ה' לבלי להתכוון לשם הנאתו וכ"כ אם לא הודיעה התורה מתן שכרן של מצו' בעוה"ז הי' נקל לעשותם לשם ה' שלא להנאת עצמו אבל אחר שהודיע' התורה מתן שכרן בעוה"ז ויש בעשותם הנאה גופניות בקבול שכר עוה"ז ועכ"ז נצטוינו לבלי לעשותן עמל"פ כ"א לשם ה' וזהו עבודה קשה אולם הינו לבני עלי' המכונים בשם ישראל היודעי' רבונם וקונם וחפצים עשות רצונו בלי התערב הנאת עצמם אבל המוני עם המכונים בשם יעקב מי יתן שישמרו ויעשו עכ"פ מכח שכר ועונש והם בשמעם מתן שכרן של מצות ישמחו ויעלוזו בו ואמירה רכה הוא להם לא כן בעלי דעה והשכל בשמעם מתן שכרן הוא אצלם דברים קשים כגידין כי עי"ז צריכין לשבור עצמותם ותאותאדם המוטבע עשות דבר להנאתו והם לא כן רוצים כ"א למען עשות רצון קונם ויוצרם וז"ש כ"ה תא"מר (אמירה רכה) לבית יע"קב (המוני עם) ותג"יד (קשה כגידין) לבני ישר"אל והוא מ"ש להם שכרן אם שמוע תשמעו וגו' והייתם לו סגולה וגו' ממלכת כהנים וגוי קדוש אלה הדב"רים אשר תד"בר (שהוא לשון קשה) אל בני ישרא"ל דייקא, נמצינו למדין כוונת התורה להודיע לבני אדם שכרן ועונשן של מצות בעוה"ז ע"ד קול ה' בכח לפי כחו של כאו"א היינו להמוני עם למען ישמעו ויראו ולבני עלי' להגדיל עבודתם ביתר שאת ויתר עז לבלי להתכוון להנאתם ושכרן כ"א עשות נחת רוח ליוצרם ב"ה וב"ש וז"ש דוד חשבתי דרכי מתן שכרן של המצות והפסדן של עבירות ולא מפני כך עשיתי כ"א ואשיבה רגלי אל עדותייך דייקא: עוד שם חשבתי מה שכתבת בתורה אם בחקתי תלכו וגו' ומה כתיב תמן ונתתי שלום בארץ ואם לא תשמעו לי מה כתיב תמן ויספתי ליסרה אתכם ויש להבין מ"ש דנקט ונתתי שלום ויספתי ליסרה אתכם יותר משאר ברכות וקללות ועי' ביפ"ת: והנ"ל בהקדם לפרש ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני הוי' דמה זה שא' אשר יעשה וגו' וחי בהם פרש"י בעוה"ב כו' ובגמ' דרשינן ולא שימות בהן משמע וחי בהם בעוה"ז ויבואר עפ"י מ"ש בברכות פ' כ"מ דף ל"ה בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים ובאין עושין רצונו ש"מ מלאכתן נעשית ע"י עצמם כמ"ש ואספת דגנך וכ' התוס' דאיירי בעושים ואין עושי' מדקא' התם לעיל ואספת דגנך מיירי בעושים ולקחתי דגני באין עושים עי"ש, וביאר דבריהם הפ"רד דרוש כ"א עפ"י דאיתא התם דורות הראשונים הי' מכניסין פירותיהן דרך טרקסמון כדי לחייבן במעשר דורות האחרונים מכניסין פירותיהן דרך גגות כדי לפוטרן ממעשר והיינו עושים רצונו שלא לאכול שאינו מעושר ואינם עושים רצונו שבודאי רצונו שיביאו עצמם לידי חיוב ויקיאו מצות מעשר בפועל ממש כדמוכח מהא דקאמר מלאנא לרב קטינא במנחות דמ"א טצדקי למיפטר נפשך מציצית דבעידן ריתחא ענשינן על זה עי"ש וכבר העלו המפורשי' דעל גוף המצוה שכרו בעוה"ב ואסור עמל"פ אבל על