ייטב לב ויקרא תקצא

תלוים בקביעת חכמים ר"ח ועיבור שנים וז"ש חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כ"ן לכל גוי כלו' שלישראל עושה ר"ח והמועדות כמו שהן גומרין למטה נמצא עושה כ"ן כמו הם אבל לא עשה כ"ן לכל גוי והבן, וז"ש כאן אם בחקתי כלו' בחקי ר"ח ומועדים תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אתם כלו' שמצותי תשמרו במה שאתם עשיתם וקובעים אתם החדשים ומועדים כמו שדרשו אשר תקראו אתם קרי בי' אתם אפי' שוגגין ואפי' מזידים כו' ועז"א ונתתי גשמיכם בעתם שאתן גשמי השנה לפי עתם של הקביעות שאתם קובעים ומזה אות ומופת שאני מסכים עמכם כדכתי' אקרא וגו' לאל גומר עלי ולכן קראם חקתי וז"ש אם חרוצים ימיו (של אדם עכ"ז) מספר חדשיו (שהוא קובע לענין מלא וחסר) אתך חקיו עשית (היינו חקי חדשיו ומועדיו עשית למנות כמוהם ע"כ) ולא יעבר על מצותיך בענין קביעתו אפי' מזידים כי כן רצונך שיהא נהוג למטה ולמעלה עפ"י קביעתו והבן: אם בחקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם ונתתי גשמיכם בעתם וגו' ובמד' הה"ד חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך א' דוד בכ"י הייתי מחשב למקום פלוני וכו' אני הולך והי' רגלי מוליכות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות: ביאור הדבר עפימ"ש בפ' עקידה וישלח אברהם את ידו ויקח וגו' ויאמר אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה שהוא כפל לשון ושמעתי פי' נכון משמי' דגברא רבא הרב הקדוש מהרמ"מ מריחנוב זלה"ה כי אברהם אבינו הי' מקיים כל התורה כולה ומהיכן ידע מצו' התורה אבל הענין כי רמ"ח מ"ע הם כנגד רמ"ח אבריו של אדם ושס"ה ל"ת כנגד שס"ה גידיו והי' אברהם מזכך האברים והגידין שלו עד שהם בעצמן השיגו המצות השייך לכל אבר וגיד והי' משתוקק ונכסף לקיומ' ע"ד כל עצמותי תאמרנה וגו' ולפי"ז קשה מה זה דקא' וישלח א' את ידו משמע שהי' מכריח ושולח את ידו ליקח את המאכלת הלא כיון שנצטוה על זה הי' לה להיד להיות כוסף אל המצוה הזאת אבל התירוץ על זה כי באמת לא הי' אלא נסיון וכתיב ולא עלתה על לבי ואמרו חז"ל זה עקידת יצחק ולא א' לו הקב"ה אלא והעלהו ולא כוון לשוחטו וז"ש לו המלאך אל תשלח ידך אל הנער כלו' לא תכריח ידך כי מה שאינה כוסף לזה, הטעם ואל תעש לו מאומה עכ"ד ועי' מ"ש בזה בפ' ויחי עה"פ וישלח ישראל את ימינו: והנה אדוננו דהמע"ה כ"כ הי' מזכך אבריו שאפי' אם הי' מחשבתו משוטטת אנה ואנה הי' אבריו ורגליו משתוקקים לדבר מצוה והי' מוליכות אותו להמצוה השייך לאותו אבר וז"ש חשבתי דרכי בכל יום הייתי מחשב לבית פ' אני הולך ואשיבה רגלי אל עדותיך שהי' רגלי מוליכות אותי לבהכנ"ס ובה"מ וז"ש אם בחקתי תלכו מעצמיכם בלי דעת כמו שנא' בדוד וכו': עוד שם ר"ה בשם ר"א א' חשבתי מתן שכרן של מצות והפסדן של עבירות ואשיבה רגלי אל עדותיך והוא פלא הכי עשה דוד עמל"פ חלילה, ויתבאר בהקדם הא דאי' בפ"ק דר"ה אהא דכורש החמיץ דא' די להון מהקרבין ניחותין וגו' ומצלין לחיי מלכא ופריך מהא דתני' האומ' סלע זו לצדקה בשביל שיחי' בני הרי זה צדיק גמור ומשני כאן בישראל כאן באו"ה עיי' רש"י והקשו התוס' מהא דתנן אל תהי' כעבדים המשמשי' את הרב עמל"פ ונלחצו מאוד ועי' בתוסיו"ט, עוד יש לדקדק על אומרו האומר סלע זו לצדקה כו' ולא אמר הנותן כו' בשביל שיחי' בנו: ונ"ל כי הנה שמעתי מפי מוזלה"ה לפרש החילוק שבין ישראל לאו"ה עפ"י דברי הרמב"ם סו"פ ב' מה' גירושין אהא דכופין אותו עד שיאמר רוצה אני ובזה א' מוזלה"ה ליישב קושי' האו"ה שא' כלום כפית עלינו את ההר כגיגית דבישראל מהני כפי' כיון שהם משורש טוב חלק אלהי ממעל ובהסיר המונע הוא רוצה באמת משא"כ באו"ה לא מהני כפי' דשורשם הוא היפך הטוב רק שהוא מוכרח מכת הכפי' וההכרח לא ישובח וזה אומרו כאן בישראל הגם שאומר בשביל שיחי' בני כיון שעכ"פ הוסר המונע אנן סהדי שנותן באמת לש"ש משא"כ באו"ה עכ"ד ז"ל, ואני אוסיף תבלין דלהכי קא' האומר דבשעת אמירה שאיננו מחויב בדבר אז יצרו מונעו מליתן הוא אומר סלע זו לצדקה בשבי"ל שית"י' בנ"י וא"כ כבר נתחייב ליתן עפ"י הדין אז בעת שנותן אנן סהדי שנותן רק לש"ש בלתי לה' לבדו אבל הנותן בשעת נתינה ג"כ בשביל שיחי' בנו אינו צדיק גמור דאסור עמל"פ ולהכי בדוקא אמרו אל תהי' כעבדים המשמשים עמל"פ המשמשים דייקא שבשעת השימוש כוונתו ע"מ לקבל פרס זה ודאי אינו רשאי לעשות כן כי צריך האדם לעבוד את הש"י ולא לצורך הנאת עצמו ומתורץ הכל ודו"ק, ובזה נ"ל לתרץ קושי' התוס' שהקשו אהא דקאמר לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות אפי'