ייטב לב ויקרא תקפז

בלא שביעה, וכיון דכאן כתיב ואכלתם לחמכם לשובע פרש"י אוכל קימעא והוא מתברך במעיו א"כ הוא שבע ומחויב לברך וסד"א שאינו מגיע להם שלום ואם אין שלום אין כלום ת"ל ונתתי שלום עכ"ד, וא"כ יש להבין מפני מה ונתתי שלום ולמה נושא פנים כיון שאין כאן מדקדקין כו' לפני' משוה"ד ועי' בספר ישמח משה למוזלה"ה ונ"ל עפי"מ דאי' בגמ' סוכה מה דכתיב ותורת חסד על לשונה תורה שלא לשמה זה תורה שאינה של חסד תורה לשמה לשמור ולקיים זה תורה של חסד ופי' הקדמונים דמכח שוה"ד מותר ללמוד אפי' שלא לשמה לקבל פרס וכדומה ע"ד האו' סלע זו לצדקה בשביל שיחי' בני ה"ז צדי"ק גמור אבל מדת חסידות הוא ע"ד שא' חכמים אל תהי' כעבדים המשמשי' עמל"פ וכמבואר במקומו בתוס' יו"ט ולכן לשמה נקרא תורת חסד שמתחסד עם קונו ולומד ע"מ לקיים עכ"ד והיינו דקשי' לי' לר"שי מפני מה מגיע שלום כיון ששבע מקימעא אין כאן לפנים משוה"ד מזה מוכח דע"כ הפי' אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו היינו שתהי' עמלים בתורה ע"מ לשמור ולקיים דהיינו תורת חסד לפנים משוה"ד לכך שפיר קאמר על זה ונתתי שלום בשביל שמדקדקין ללמוד לשמה וז"ש המד' מהיכן למד דוד ללמוד ולעשות שלא עמל"פ ע"ז אמר חשבתי מה שכתוב בתורה אם בחקתי תלכו שהפי' שתהי' עמלים בתורה ע"מ ואת מצותי תשמרו ולא לזולת זה דהרי מה כתיב תמן ונתתי שלום שזה בשביל נשיאות פנים על שמדקדקין לעשות לפנים משוה"ד ללמוד ולעשות לשמה מזה הבין דעיקר העבודה הוא שלא ע"מ לקבל פרס כאמור: ואני לעצמי נ"ל לפרש אומרו ואכלתם לחמכם לשובע וגו' ונתתי שלום בארץ דהנה איתא בגמ' ריש פ"ק דברכות שא' לדוד עמך ישראל צריכים פרנסה כו' א"ל לכו פשטו ידיכם בגדוד, ויש להבין אם הי' צריכי' ללחו' באויביהם בלא"ה הי' מחויבים לזה ואם לאו אין זה נאה לדוד לומר ללחום כדי לשלול שלל, ונראה לפרש עפ"י דכתיב ה' איש מלחמה ה' שמו ופרש"י אף בשעה שהוא נלחם ונוקם מאויביו אוחז במדתו לרחם על ברואיו ולזון כו' ויל"ד דהול"ל בשעה שנלחם וממית מחי' ורופא אבל ללחום ולרחם ולזון אין זה דבר והפוכו ועיימ"ש במקומו ועתה אני אומר ע"ד פשוט עפ"י שאחז"ל קשי' מזונותיו של אדם כקי"ס ומפרש בזוהר בשלח נ"ב ותרומה ק"ע דהדבר הקשה הוא מכח קטרוג של המשטינים כי קשה קמי קב"ה לעבור על שוה"ד עיי"ש, והנה לזה צריך לתת למדה"ד חלקו ע"ד ונתתי כפרך מצרים וגו' וכמו דכתיב בקריעת י"ס כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים וגו' וב"י הלכו ביבשה וגו' ופי' מוזלה"ה אם שתחל' הלכו ב"י ביבשה ואח"ז שב הים על מצרים נקט תחלה כי בא וגו' ואח"ז וב"י הלכו לומר שזה שבא סוס פרעה בים הוא סבה להציל את ישראל שהלכו ביבשה כי ע"י נשתק הקטרוג עכ"ד, וממנו נקח שכשהקב"ה רוצה להשפיע שפע מזון ויש קטרוג ח"ו שופך חמתו וזעמו ונוקם באויביו וממילא מרחם על בריותיו וזש"ה בדיוק על ה' איש מלחמה שלוחם ונוקם באויביו עי"ז ה' שמו לרחם ולזון לבריותיו אלא שרש"י כתב לשון א"ף לרבותא על שלכאור' הוא שני הפכים בנושא אחד וידוע כשעושין דין למטה אין דין למעלה ונמתק הדין שלמעלה וז"ש דוד לכו פשטו ידיכם בגדוד ללחום מלחמות ה' לנקום באויביו וממילא ישתוק הקטרוג וירחם על ישראל לתת להם לחם חוקם והבן ואמנם כל זה צריכים בזמן שיש קטרוג חלילה אבל כאן אמר אם בחקתי תלכו כו' ולא יהי' קטרוג כלל אזי ואכלתם לחמכם לשובע (הגם) וישבתם לבטח בארצכם ונתתי שלום בארץ וגו' עכ"ז אשפיע שפע פרנסה כן יאמר ה': אם בחקתי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם בעתם, גשמי' הו"ל לומר מה זה אמר גשמיכם וע"ד פשוט יאמר בזכותכ' לא גשם נדבות ועד"ז יאמר הנני ממטיר לכם לחם וגו' בזכותכם וכמ"ש רפ"ק דתענית מן בזכות משה כו' אבל עוד נ"ל בזה ע"ד דרוש והוא כי אמרו חז"ל קשי' מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף ומבואר בזוהר בשלח נ"ב ב' ותרומה ק"ע ב' דהדבר הקשה הוא מכח קטרוג של המשטינים כמו שהי' בקריעת ים סוף כי קשה קמי קוב"ה לעבור על שוה"ד עיי"ש וא"כ להשתיקם מזעפם הי' צריך להביא את האדם לידי נסיון ואם כי תוכן לבות ה' ולא נכחד ממנו כל דבר גם בטרם היותו ולפניו גלוי כל תעלומות לב אדם כי הוא כדאי להמציא לו פרנסתו אבל מלך במשפט יעמיד ארץ וכלום יש אב שמעיד על בנו לכן עליו להביא ראי' ע"י נסיון כדאשכחן במדרש רבה בראשית בפ' העקידה דכתיב נתת ליראיך נס וכו' מפני קושט סלה לקשט מדה"ד בעולם שלא יאמר מפני שרצה הקב"ה להעשיר את אברהם נתעשר (שלא עפ"י מה"ד) לזה נסה אותו ולא בעבור עצמו חלילה אלא כדי להשתיק הקטרוג של השטן ושל מדה"ד והיינו דקא' עתה ידעתי ופרש"י מעתה יש לי מה להשיב לשטן כו' או