ייטב לב ויקרא תקפו

לדה"ח על הסידור הכי יזכור אותו ההלכה ששומע בעת שנבהל ואץ לדרכו, והנ"ל ע"ד רמז כי עינינו רואות עד"מ איש שנוסע ממקומו ע"מ להתעכב במקום שהולך לשם בכוונה זמן מה הקבוע בדעתו הנה בתוך זמן זה אינו נחפז כלל למקומו ולא יארך הזמן אצלו כלל אבל בהגיע הימי' הקרובי' לתשלום הזמן לשוב למקומו אז יארך לו הזמן והימים כי נחפז לשוב למקומו וממנו נקח לענין גלות מצרים וכ"כ הגלות החל הזה בטרם בא זמן הגאולה לא יקשה כ"כ בעינינו אבל כאשר הגיע במצרים זמן הגאולה וכ"כ עתה שהוא זמן וסוף הגלות ונקרא עקבותא דמשיחא ממילא מי שיש לו מוח בקדקדו יארך אצלו מאוד זמן הגלות ומחכה מתי יבנה ובכל יום ושעה ורגע נדמה בעיניו כשנה והצער גדול מאוד מאוד עד כי לא יוכל שאת וזה עצמו מקרב הזמן של הגאולה כי צער הגלות והשעבוד משלים הזמן כאשר הי' במצרים כי קושי השעבוד השלים הזמן וכ"כ ענין זה משלים הזמן וז"ש אני ה' בעתה אחישנה מכח הצער האמור וז"ש אל יפטור אדם מחברו אלא מתוך דבר הלכה היינו מתוך דבר הליכה למקומו שממהר לשוב בהגיע זמנו וכמ"ש חז"ל על הליכות עולם לו י"ת הליכות אלא הלכות כ"כ אני אומר א"ת הלכה אלא הליכה לשון הולך למקומו שמתוך כך זכרה"ו זכר ה"ו המרוחקים בגלות והצער מזה וכמו שפי' בזוהר שמות י"ב ותפתח ותראהו רשימא דמלכא ומטרוניתא אשתכח בי' ואיהו רשימא דו"ה עיי"ש כי בהגיע זמן הליכה למקומו קשה הצער מאוד והבן זה, וז"ש ויהי בימים הרבים ההם שנעשו הימים רבים וארוכי' אף דאינהו לא חזו מזלייהו חזי וידעו שקרוב לזמן הגאול' ע"כ ויאנחו ב"י וגו' ויזעקו ותעל שועתם וגו' וז"ש כאן אם עוד רבות בשנים שנעשו השנים רבים וארוכים מצער הגלות אז לפיהן ישיב גאולתו לקצר זמן הגלות ויגאלנו מהרה ואם מעט נשאר בשנים עד שנת היובל זמן הגאולה שאינם בעיני בני אדם רק מעט אז וחשב לו כפי שניו וגו' והנה הוא ית' יודע כי בכ"י מחכים אנחנו לו מתי יבא ויגאלנו והצער גדול מאוד ע"כ נכון הדבר למהר לעשותו וישיב את שבותינו לעינינו במהרה בימינו אכי"ר: בחקתי אם בחקתי תלכו וגו' במד"ר הה"ד חשבתי דרכי וגו' א' דוד חשבתי מתן שכרן של מצות והפסדן של עבירות ואשיבה רגלי אל עדותיך רמ"א חשבתי מ"ש בתורה אם בחקתי תלכו ומה כתיב תמן ונתתי שלום בארץ כו' והוא תמוה הכי עשה דוד עמל"פ חלילה ועי' יפ"ת, אבל הפי' הפשוט הוא ע"ד שאחז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ומצו' אפי' שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה, וכתב הרמב"ם ז"ל סוף הלכות תשובה לפיכך כשמלמדין הקטנים מחנכין אותן לעבוד מיראה עד שתרבה דעתן ויעבדו מאהבה לעשות האמת בשביל שהוא אמת עיי"ש ועד"ז א' תורה שכר מצו' לחנך לעבודה בשביל פרס עד שיבואו לעבוד מאהבה וז"ש דוד בתחלה חשבתי דר"כי כלו' בשביל עצמי מתן שכרן כו' והפסדן של עבירו' אח"ז ואשיבה רגלי (מדרך זה) אל עדותי"ך דייקא לא בשביל פרס כ"א לעשות רצונך, אבל אכתי יש להבין מ"ש דוד חשבתי מה שכתוב בתורה אם בחקתי תלכו וגו' ונתתי שלום למה נקט זה דוקא ולא שאר יעודי התורה: ונראה בהקדם להבין פרש"י אם בחקתי תלכו שתהי' עמלים בתורה, ואת מצותי תשמרו הוו עמלים בתורה ע"מ לשמור ולקיים כו' ולכאורה מנ"ל הא דלמא הכוונה שילמדו וישמרו ומנ"ל שהלימוד יהי' ע"מ לשמור ונראה דהא כתיב להלן ואכלתם לחמכם לשובע וגו' ונתתי שלום בארץ ופרש"י שמא תאמרו אם אין שלום אין כלום ת"ל ונתתי שלום וצריך ביאור מה"ת נימא אם אין שלום כו' ופירשו המפורשים דהא כתיב ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום ואית' בגמ' אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה הא כתיב לא ישא פנים אמר הקב"ה איך לא אשא פנים לישראל אני כתבתי בתורה ואכלת ושבעת וברכת והם מדקדקין ע"ע עד כזית כו' הרי שלום בא ע"י שנושא פנים בשביל שעושים לפנים משוה"ד שמברכין על כזית