ייטב לב ויקרא תקפד

תמכין דאוריי' אל עדותיך, א' דוד בכ"י הייתי מחשב לבית פלוני אני הולך כלו' לעסקי בעניני עוה"ז במו"מ וכדומה והי' רגלי אלו התמכין דאוריי' שאדם נשען עליהם במשען לחם ומים מביאים אותי לבתי כנסיות ובתי מדרשות ללמוד תורה וללמדם וכ"כ הי' משפיל א"ע ללמוד אפי' לפחותי ערך וקטנים בחי' עקבים ורגלים לזכות את הרבים לקרבם אל המלאכה מלאכת ה' בתורה ועבודה, נמצינו למדין שהחכם המשפיע צריך לירד ממדרגתו לצמצם עצמו כדי שיוכל המקבל לקבל ממני וכ"כ המקבל צריך להמציא ולהעלות עצמו אל מול פני המשפיע עד כי א' בא' יגשו עד"מ סולם מוצב ארצה וראשו מגיע למעלה אם זה למעלה וזה למטה לא יוכלו לקבל זה מזה בלתי אם נועדו יחדיו אל תוך הסולם ולכן נקרא החכם המשפיע איש תככים ותרגומו גברא מציעא: וז"ש וכי ימוך אחיך (בדעת) ומטה ידו [כמשמעו] עמך כלו' שלא יהיו רחוקים זה מזה זה למעלה וזה למטה כ"א יהי' עמך שיתקרבו זא"ז ויפגשו יחד אז והחזקת בו וגו' וכדפי' לעיל ועז"א המד' רש ואיש תככים דייקא שיכול להשפיל עצמו אל תוך הסולם נפגשו ושונה לו משנתו אז מאיר עיני שניהם ה' כי כל אחד מקבל מחברו ע"ד ומתלמידי יותר מכולם ואמר עוד קנו העוה"ז והעוה"ב כי כבר אמרו חז"ל בסוכה מאי דכתי' ותורת חסד על לשונה וכי יש תורה שאינה של חסד אלא תורה שתלמדה לאחרים זו תורה של חסד כו' שגומל חסד עם זולתו להקנותו חיי עולם וכ"כ התלמיד גומל חסד עם רבו כמו שא' מרבה ישיבה מרבה חכמ' ומתלמידי יותר מכולם וכבר אמרו אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב ג"ח ופי' הרמב"ם כי גוף המצוה שכרה לעוה"ב, וימצא טוב בעוה"ז בעבור שנוהג מנהג טוב בתועלת בני אדם קצתם עם קצתם וע"כ הלומדים זה עם זה קני לעצמם עוה"ז ועוה"ב: עוד יתכן שירמוז רש ואיש תככים שאינו מחשיב עצמו במעלה על הרש ולזה מקדימו תחלה רש ואיש תככים נפגשו מאיר עיני שניהם הוי"ה הכוונה לסוד הכריעות והזקיפות בשמ"ע יו"ד כורע לגבי א' להעלותה וכ"כ ה' לגבי ד' כו' וממנו נקח ללכת בדרכיו אבל עשיר בתורה בעיניו ומקדים עצמו במעלה ואיננו איש תככים וע"כ א' תחלה עשיר (ואח"כ) ורש נפגשו ואינו משנהו עושה כולם ה' מי שעשה לזה חכם יכול לעשותו טפש כהא דאי' בפסחים פ' א"ד כל המתייהר אם חכם הוא חכמת מסתלקת ממנו ומי שעשה לזה טפש יכול לעשותו חכם כי אשכון את דכא וה' יתן מפיו חכמה: אל תקח מאתו נשך ותרבית וגו' וחי אחיך עמך בגמ' פרק א"נ דף ס"א אר"א רבית קצוצה יוצאה בדיינים אבק רבית אינה יוצאה בדיינים ר' יוחנן א' אפי' רבית קצוצה נמי א"י בדיינים אר"י מ"ט דר"י כו' רבא א' מגופי' דקרא שמיע לי' כו' א' רנב"י מ"ט דר"א דא' קרא וחי אחיך עמך אהדר לי' כי היכי דניחי כו' כל הסוגי' עד ש"מ דשומא מילתא היא וכתבו בתוס' ד"ה רבא א' אע"ג דרבא משני כו' לאו משום דס"ל כר"א דהא הכא דריש כר"י כו' והוא תמו' מאוד דהא בהדי' איתא לקמן דף ס"ה ותמורה דף וא"ו דרבא סובר כר"א דרבית קצוצה יוצאה בדיינין וכבר עמד על זה מהרמ"ש להלן דס"ה ולא מצא מענה: והנ"ל בכוונתם ז"ל דבלא"ה קשה ממ"נ אי סברא חיצונה דרבית קצוצ' אינה יוצאה בדייני' מה קאמר ר"י מ"ט דר' יוחנן ואי סברא חיצונה דיוצאה מה קא' מ"ט דר"א, ועכצ"ל למה דאי' בתמורה בפ"ק בפלוגתא דאביי ורבא בכל מילתא דא"ר ל"ת דאביי סובר אי עביד מהני ורבא סובר אי עביד לא מהני ופריך במאי פליגי ומשני ברבית קצוצה אי יוצאה בדיינין וכדקמפלגי ר"א ור"י ופריך התם בסברא פליגי הא בקראי פליגי כו' ואלא במאי קמפלגי בשינוי קונה לישנא אחרינא ברבית קצוצה לאביי לא מהדר רבית לרבא מהדר רבית ופריך והא אביי נמי סבר מפקינן ר"ק בדייני' ומשני אלא בשינוי קונה קמפלגי, נמצינו למדין מסוגי' זו דלאביי מצד הסברא לא מפקינן דאי עביד מהני והא דסובר אביי דמפקינן ע"כ משום דדריש קרא דוחי אחיך כו' כר"א אבל לרבא דסובר דאי עביד ל"מ מצד הסברא מפקינן ולא בעי קרא ועכצ"ל לדידי' דקרא אתי' לדר"ע או לומר דברי' א"צ להחזיר וכמ"ש הפ"י בשמעתין ובזה ניחא דר"י וראב"ע סוברי' אי עביד לא מהני משו"ה בעי קרא דאינה יוצאה כו' וכ"כ רבא לטעמי' דסובר דל"מ מפרש טעמי' דר"י דמגופי' דקרא שמיע לי' היפך הסברא ורנב"י סובר דמהני משו"ה בעי קרא דוחי אחיך לומר דיוצאה כו' והשתא ניחא שזה שכ' תוס' לאו משום דס"ל כר"א אין כוונתם לענין הדין דבודאי לדינא סובר כר"א כדאיתא בגמ' להדי' אבל כוונתם דאינו סובר כר"א במה שדריש קרא לזה וחי