ייטב לב ויקרא תקפג

וז"ש בגמ' תנא דבי אלי' כל השונה הלכות בכל יום (אז הוא תוסיף והולך אז) מובטח לו שהוא בן עוה"ב להיות גם שם באותו עולם מוסיף והולך וכמ"ש חז"ל ת"ח אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב שנא' ילכו מחיל אל חיל וגו' ועל זה א' שנא' הליכות עולם לו שתמיד הולך ממדרגה למדרגה עד עולם א"ת הליכות לילך ממדרגה למדרגה כ"א ע"י הלכות ששונה שהתורה שבע"פ מזכך את נפשו להיות מוסיף והולך והבן: א"י וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך יש להבין מה שכפל ואמר וכי ימוך ומטה ידו וגם עמך שפת יתר ועוד כפל לבסוף עמך ובמד' הה"ד רש ואיש תוככי' נפגשו מאיר עיני שניהם ה' רש בתורה ואיש תוככים זה ששונה וכו' נפגשו עמד רש עם איש תוככים וא"ל השניני פרק אחד והשנהו מאיר עיני שניהם ה' קנו העוה"ז והעוה"ב, עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה' עשיר בתורה ורש בתורה נפגשו ולא השנהו א"ל מה אנא בעי מיתב ומתניתך כו' עושה כולם ה' מי שעשה לזה חכם גדול יכול לעשותו טפש ומי שעשה לזה טפש יכול לעשותו חכם והוא צ"ב: והנראה בזה דקשי' לי' בקרא דוכי ימוך הדקדוקים שדקדקנו ולזה מפרש דה"ק עפימ"ש העיקרים מא' שלישי פ"ה אל יתהלל חכם בחכמתו וגו' כלל בזה שלשה מיני שלימות חכמה גבורה ועושר שאין ראוי להתהלל חכם בחכמ"תו דייקא אם מחזיקה לעצמו ולא הגבור בגבור"תו ולא עשיר בעשר"ו דייקא אם לא כשישפיע ממנו לזולתו ולא לתקות גמול כ"א כמו שהשי"ת עושה שמשפיע לזולתו בלי שום תקות גמול וכל עיקר בריאת העולם הי' עד"ז וכדכתי' כי אמרתי עולם חסד יבנה וזהו כ"א בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד מצד מדת חכמתי משפט תצד גבורתי וצדקה בארץ בעשרי לא לשום סבה רק כי באלה חפצתי נאום ה' עכ"ד, וז"ש וכי ימוך אחיך מך ועני בדעת הוא דבר הנוגע לנפש האדם ומטה ידו עמך כמשמעו בדבר הניתן מיד ליד וצריך לפשוט יד ליטול והחזקת בו בין בענין הנפש שהיא גר בעוה"ז ובין בענין הגוף שהוא תושב וחי עמך ממה שעמך החכמה או (הגבורה) והעושר: אמנם לזה צריך החכם או העשיר לבחי' ענוה להשפיל א"ע לבחי' השפל ממנו לבל יעלים עין מעני בדעת או בממון ועד"ז מפרש בהקדמה לס' חוות דעת מאמרם ומתלמידי יותר מכולם כי מחמת צמצום שכלו להסביר להתלמיד הקטן ממנו יראה גם בעצמו במה שלפניו ובל ישוטט למרחוק עי"ש, וכ"כ פי' בספר פנים יפות ואברהם זקן וגו' יושב בישיבה וה' ברך את אברה' בכל ע"י כל כדאי' במד' אברהם ברך את הכל ומי ברכו הקב"ה כי הי' צנור המשפיע לכל והוא קבל כנגד כולם להשפיע לכאו"א לפי בחינתו בענין תורה ויראת שמים ועושר עיי"ש, ואפשר זה שא' למעלה וידבר ה' אל משה בהר סיני דייקא ללמדו מדת ענוה כדי לאמר דבר אל ב"י ואמרת אליהם וגו' כלו' להשפיל עצמו ללמוד לקטנים ממנו כאמור וז"ש אמר אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם וגו' פרש"י אמר ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים וגם קשה בני אהרן למה כמו שהקשה הזוהר ולדרכנו נאמר כי כתיב הוא משה ואהרן וגו' ללמדך ששניהם שקולין הם ולפי"ז אלו נצטוה רק לומר לאהרן לא הוצרך להזהירו כי שקולין הם אבל אמר אל הכהנים בני אהרן והם קטנים ממך ולזה צריך להזהיר גדולים על הקטנים להשפיל עצמם ממדרגתם להשפיע לקטני': והיינו דכתיב (במדבר) ואלה תולדות אהרן ומשה ביום דבר ה' את משה בהר סיני ופרש"י שנקראו תולדות משה לפי שלמדן תורה כו' ביום דבר ה' וגו' נעשו אלו תולדות שלו כו' ופי' בהג"ה ביום כמו מיום עיי"ש, ולדרכנו הדברים כמשמען ופי' הפסוק שנעשו תולדות משה ביום על ידי יום שדבר ה' את משה בהר סיני דייקא שמזה הי' מלמדו ענוה ללמד לקטנים ממנו כאמור, וז"ש אם בחקתי תלכו וגו' כי כתיב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי כי אבר המשפיע יכונה ברית וז"ש אם לא בריתי וגו' המשפיע להטיב לזולתו חקות שמים וארץ לא שמתי כי עיקר תכלית בריאת העולם לא למעני רק למען להטיב, וז"ש אם בחקותי שבראתי חקות שמים וארץ תלכו להשפיע לזולתם ואת מצותי תשמרו וגו' ע"ד קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים אז ונתתי גשמיכם וגו' מדה כנגד מדה להטיב לכם: וע"ז א' המד' ז"ש דוד חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך והוא ע"ד שפי' הן עוד היום גדול (אם אלף שנים יחי' האדם) לא עת האסף המקנה (קניני עוה"ב ע"כ) השקו הצאן קדשי' וגו' וכ"כ אמר ד"ה חשבתי דרכי כשאני לעצמי מה אני ומה כחי ע"כ ואשיבה רגלי הם הקטנים ופחותי ערך בחי' עקבי' ורגלי' לאשר הם