ייטב לב ויקרא תקפב

תנא ישלם ואת אמרת מדת חסידות שנו כאן וא"כ איך א' הכתוב ישלם וע"כ א' ר"ח אשר באת לחסות דמה שבאת להתגייר הוא יתר מהחיוב ומגיע לך שכר מהדין עכ"ד עוד מבואר בס' שמ"י על תהלים בסי' א' וסי' ס"ב דעל גוף המצוה שמחויב בה קיי"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא אבל מה שמוסיף מדילי' ועושה יתר מהחיוב שכרו בעוה"ז תיכף ומקור הדבר ממש"א הדור מצוה עד שליש ע"כ משלו מכאן ואילך משל הקב"ה עכ"ד וזש"ה זרעו לכם לצדקה קצרו (לקבל שכרו תיכף היינו) לפי חסד וז"ש כאן וכי ימוך וגו' והחזקת בו משמע אפי' טרם יקראך עז"א המד' הה"ד מלוה ה' חונן דל חונן דייקא ברב חנא וחסדא טרם יקראהו אר"א כתיב נותן לחם לכל בשר היינו אפי' למי שא"י לבקש כי לעולם חסד"ו דייקא שהרי הוא זן ומפרנס מקרני ראמים עד כו' ובא זה וחטף המצו' לתת לעני טרם יבקש א' הקב"ה עלי לשלם לו (מהדין) גמולו שנא' וגמולו ישל"ם לו וישלם מהדין משמע וידוע במדה שאדם מודד מודדין לו ואם האדם חונן דל טרם יקראהו אז גם הש"י עושה עמו חסד למלא רצונו כל מה שצריך בטרם יקראהו וכדכתי' טרם יקראו ואני אענה וז"ש הה"ד עבד לו"ה לאיש מלוה שכן דרכו של עבד שמכין לרבו כל מה שיודע שצריך לו טרם יבא ויפקדהו לעשותו והבן: וכי ימוך אחיך וגו' במד' הה"ד אשרי משכיל אל דל כו' זה שממליך יצ"ט על יצה"ר כו' עד דכתי' ה' ישמרהו מיצה"ר: נ"ל עפימ"ש בס' עמק ברכה כי יש בבני אדם דעות שונות מהם מסגפין א"ע ופורשין מכל וכל ויש כת א' ההולכים אחר הנאות גופניות ומשליכין עבודת השי"ת אחרי גום וזה וזה אינו דרך ישרה אבל הדרך שיבור לו האדם הוא הממוצע כי השי"ת הרכיב הנשמה בגוף שיחי' שניהם יחדיו ויש לאדם לתת חלק לכל או"א לנשמה עבודת האל ולגוף אכילה ושתי' מהמותר באופן שיתכוון בה לקיום הגוף לעבוד בזה את הבורא ית"ש ויתעלה וזה שכ' ביו"ט אשר יאכל לכל נפש כו' כלומר השכלי והבהמי עי"ש וזש"ה וכי ימוך אחיך הוא היצ"ט הנקרא איש מסכן ומטה ידו עמך והחזקת בו לא ע"י סיגופין כ"א באופן גר הוא הנשמה ותושב זה הגוף וחי עמך שניהם יחד ע"י תורה ותפלה ואכילה ושתי' לש"ש וז"ש המד' הה"ד אשרי משכיל בחכמה והשכל אל דל הוא היצ"ט זה שממליך יצ"ט המבקש צורכי הנשמה על יצה"ר המבקש תענוגי גופניות דהיינו שגם בתענוגי הגוף הוא עובד השי"ת שאינו ממלא תאותו באכילה רק אוכל לש"ש למען ילך בכח האכילה ההוא לעבודת הבורא ב"ה לא מי שמסגף עצמו להכניע עי"ז היצה"ר שאין זה דרך המשכיל כי אז בעת תעניתו היצה"ר כלה גרש יגרש ואין לו בזה כלום משא"כ מי שאוכל ושותה ועובד בזה השי"ת שניהם צדקו יחדיו כאמור: וע"ז מביא ראי' מדכתי' ה' ישמרהו מיצה"ר ביאור הדבר עפי"מ דקיי"ל דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהם ידי מצה ודעת כמה פוסקים בלחם עני שאין בו מים שאינו בא לידי חימוץ א"י ידי מצה מדכתי' ושמרתם את המצות מכלל דבעי שימור ובלא מים לא בעי שימור עי' רמב"ן במלחמות פסחי' פ"ב וז"ש ראי' מדכתי' ה' ישמרהו מיצה"ר מכלל דאיירי במשכיל שעובד את הש"י באכילה ושתי' דאז בעי שימור מיצה"ר דיכול לבא לידי חימוץ ע"י מילוי כריסו כדכתיב ואכלת ושבעת השמרו לכם וגו' משא"כ המסגף עצמו בתעניתים יותר מדאי דאז אינו בא לידי חימוץ ולא בעי שימור א"י ידי ידי חובתו בזה: וז"ש המד' שם עוד להלן זש"ה גומל נפשו איש חסד זה הלל כו' עד אמרו לו בכ"י אית לך אכסנאי אמר להו והדין נפשא לאו אכסנאי הוא בגו גופא יומא דין היא הכא למחר לית היא הכא ויש לפרש דבריו מלבד הפשוט ע"ד צחות כי הם ידעו שכוונתו על הנפש ולזה שאלו אותו וכי בכל יום אית לך אכסנאי והשיב להם והדין נפשא כו' יומא דין היא הכא במדרגה זו ולמחר לית היא הכא במדרגה של אתמול כ"א למעלה ממנה כי האדם השלם נפשו הולך וגדול יום יום ואיננו כתמול שלשום ולכך בכ"ז היא אכסנאי חדשה והלל לטעמי' דסובר בשבת פ"ב לענין נר חנוכה דמוסיף והולך כנגד הנפש שמוסיף והולך יום יום וימי שנותינו בגבורות שמונים שנה ושמאי אומר פוחת והולך נגד הגוף שכחותיו פוחתין והולכין והבן זה, וז"ש אם בחקותי תלכו דייקא להיות מוסיף והולך ע"י התורה והמאור שבה שמזכך הנפש ע"ד דכתיב הנני ממטיר לכם לחם (הוא התורה) מן השמים וגו' למען אנסנו הילך (דייקא) בתורתי (אם יהי' מוסיף והולך) ואת מצותו תשמרו ועשיתם את"ם ובמד' מעלה אני עליכם כאלו עשיתם עצמיכם ר"ל שבכ"י מוסיף והולך ונעשה ברי' חדשה והבן אז ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה לגמול חסד עם נפשכם אשר היא אכסנאי יום אחר יום כאמור: