ייטב לב ויקרא תקפ

תבואו אל הארץ וגו' ושבתה הארץ וגו' וכי תאמרו מה נאכל וגו' וצויתי את ברכתי וזה א"א רק ע"י השראת שכינה השורה על ידי מדת ענוה ושפלות כאמור ואפשר דהיינו דכתיב ושבתה הארץ שבת לה' ופרש"י לשם ה' עפ"י מה שפירשו אז נדברו יראי ה' וגו' ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו כי יראה באה ע"י מדת ענוה אם רואה שפלות עצמו וגדולת הבורא ב"ה מיד יגיע אליו היראה כדכתיב עקב ענוה יראת ה' ומדת ענוה יש ללמוד משם המיוחד ב"ה שכל אותיותיו הם מספר המועט במילואם נגד שאר האותיות מזה נראה בעליל במקום גדולתו שם מדת ענותנותו ית' והיינו ליראי ה' ולחושבי שמו המספר שלו וז"ש שבת לה' לשם הוי' שממנו נקח מדת ענוה וע"י זה יצו הוי' אתך את הברכה באסמיך וגו': א"י ושבתה הארץ שבת לה' פרש"י לשם ה' כשם שנא' בשבת בראשית והוא עפי"מ שכתב מוזלה"ה בפ' תולדות ופ' וישב לפרש ויזרע יצחק וגו' וימצא בשנה ההוא מאה שערי' (ותרגומו מאה בדשערוהי) ויברכהו ה' כי א' אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין והיינו ברכה הבאה משם שי"ן דל"ת יו"ד שממנו נסי' נסתרים מלובש בטבע משא"כ ברכה הבאה משם הוי' ב"ה שממנו נסים למעלה מטבע זה שורה אפי' בדבר המדוד ומנוי ומשוער נס נגלה וז"ש יברכך הוי' בממון אפי' במנוי ושקול ממילא וישמרך מן המזיקין כי בדבר המדוד אין להם שליטה וז"ש וימצא וגו' מאה שערים (מאה בדשערוהי) כי ויברכהו הוי' דייקא עכ"ד וש"י ולדעתי זה שא' ראו כי הוי' נתן לכם השבת ע"כ הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים ברכה בדבר המשוער ומנוי כי כל ברכאן דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליין והיינו דכתיב ברכת הוי' היא תעשיר ואיתא במד' זה שבת והבן. והנה במצוה זו כתיב וכי תאמרו וגו' וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשה את התבואה לשלש השנים הרי זה יותר מן המשוער לפי אומד הדעת וע"כ ברכה זו נס נגלה למעלה מהטבע הבאה מאת שם הוי' ב"ה כמו ברכת שבת וז"ש רש"י לשם הוי' (דייקא) כש"ם (כלו' כאותו שם) שנאמר בשבת בראשית ויום השביעי שבת להוי' וכתיב ראו כי הוי' נתן לכם השבת ע"כ הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים והבן: וכי תמכרו ממכר לעמיתך וגו' אל תונו איש את אחיו מדרש הה"ד ויעשו בנ"י ככל אשר צוה ה' את משה כן חנו לדגליהם ואהרן היכן הי' כו' כיון שבא לייחסן הונו אותו וא"ל אלעזר בנך למי הו' נשוי לא לבתו של פוטיאל הה"ד ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל כיון שראה הקב"ה שהן מזלזלין בו התחיל מייחסו שנא' פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן כו' לפיכך משה מזהיר את ישראל וכי תמכרו וגו' ופי' היפ"ת דעת אגדה זו לפרש אל תונו וגו' באונאת דברים ולהכי מייתי שהקב"ה הקפיד על אונאת אהרן כו' עיי"ש והמעיין בדברי המד' מתחלתו בעיניו יראה שכך כוונתו, אבל עכ"ז יש לי לקשר הענינים גם לפי הגמ' דאל תונו איש את אחיו איירי באונאת ממון והוא דבלא"ה קשה לעמיתך ל"ל וגם מי"ד עמיתך מיד ל"ל וחז"ל דרשו דבר הנקנה מיד ליד היינו מטלטלים יש בהם אונאה ועי' רמב"ן, תו קשה הא דאמר רבא ר"פ איזהו נשך לאו בגזל לאו באונאה ל"ל: והנ"ל בזה ע"ד אגדה והוא כי זה נודע לרבים שתכלית האדם לברר הטוב מהרע והאוכל מתוך הפסולא היינו נה"ק שבתוך כל דבר השייך לשורש נשמתו ע"ד שפירשו רעבים גם צמאים (לאותו מאכל או משקה) נפשם בהם (באותן הדברי') תתעטף ולכן יחפוץ בו להעלותו למעלה וכ"כ בעניני מו"מ כ"א עוסק במסחר החביב לו וטעם הדבר כי באותו דבר יש בו נה"ק של נפשו ולכן יחפוץ בו כי בעסקו בו כדת של תורה להשמר מהאזהרות שנאמרו בו איסור אונאה רבית מדות משקולות גנבה וגזלה וכדומה אז יעלה הנה"ק שבו לשורשו, והנה המכירה והקני' זה מזה הוא לפי שויו של הדבר הגשתי ולא לפי כח הרוחני שבו שזה אין ערוך אליו למי שהוא משורש נפשו וכמו שפי' מוזלה"ה בס' ישמח משה בכסף מלא יתננה לי בתוככם וגו' דהאי בתוככם שפת יתר אבל הענין כי לא יצא דבר שקר מאברהם ואיך יאמר בכסף מלא הלא כל הון לא ישוה בה לפי מה שידע אברהם יקר ערכה לפי מעלת המקום הזה, (כמבואר בזוהר) לכך אמר בתוככם כלו' בדמי שויה כפי מה שהוא בתוככם לעין הגשמי עכ"ד ז"ל, ולפי"ז הוה סלקא אדעתן באם זה הקונה חפץ בו ודאי יש באותו דבר כח הרוחני השייך לנפשו לכן יהי' מותר ליקח ממנו יותר משויו לפי גשמיותו ואין בו אונאה מכח הרוחני שבו הנצרך להקונה אותו לזה הוצרכה התורה להורות כי אין המו"מ נחשב רק לפי גשמיות הדבר ויש בו דין אונאה וזה שא'