ייטב לב ויקרא תקעט

תלה יראה במצוה זו וראיתי בס' אה"ו מפרש הענין כי עינינו רואות כי הבן מוכרח לשמוע מוסר אביו וירא מלפניו מפני צרכו אלו שהוא מספיק לו מחסורו אבל רוב בני עניים המחזירים על הפתחים אינם שומעים לקול אביהם כי אין מתפרנסי' מיד אביהם ע"כ אין מוראו עליהם ובזה פי' ותפשו בו אביו ואמו וגו' שעליהם להדריך בנם בדרך ישרה ואמרו וגו' בננו זה סורר ומורה כלו' באין ספק יהי' כך [כי גם אם] איננו שומע בקולנו (עכ"ז הוא) זולל וסובא כי יש יכולת בידו למלאות מחסורו שלא מדעתנו וא"כ אינו ירא מפנינו ויהי' פרא אדם באין יראה ומוסר וע"כ ראוי לדונו על שם סופו וממנו נקח לענין שלפנינו שמי שנושא ונותן שלא באמונה כ"א בגזלה וגנבה ואונאה וכדומה הרי הוא אומר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה שלא ברצון הבורא ית' ואין מוראו עליו אבל מי שמו"מ שלו באמונה בדרך התורה ושומר א"ע מגזל וגנבה ואונאה וכדומה ויודע שהקב"ה הוא הממציא לו פרנסתו בהיתר ולא באיסור הרי הוא צריך אליו ית' וירא מלפניו וז"ש אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו יגיע כפיך כי תאכל וגו' ביגיעה בהיתר הנה כי כן יבורך גבר ירא ה' כלו' זה מביאו להיות ירא ה', וז"ש ולא תונו וגו' ויראת מאלהיך כי אני ה' אלהיכם הזן ומפרנס אתכם עכ"ד, והוא ענין אמיתי, וזה עצמו שנא' להלן אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלהיך, ואני מוסיף ואומר כי יותר מזה מצות שמיטה ויובל מביא לידי יראת שמי' שהרי כתי' וכי תאמרו מה נאכל וגו' וצויתי את ברכתי וגו' א"כ בזה ודאי אדם יודע שצריך אליו ית' ועי"ז ירא מלפניו וא"כ האי ויראת קאי גם אלמעלה שא' מצו' שמיטה ויובל ואונאה והבן: ומצינו במעמד הר סיני נא' וכל העם רואי' את הקולות וגו' ויאמר משה וגו' כי לבעבור נסות אתכם וגו' ופי' הרמב"ן [מלשון לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי] כלו' לבעבור הרגיל אתכם בא האלהים ובעבור תהי' יראתו על פניכם לבלתי תחטאו היינו לבלתי תפרדו מיראתו ית' עכ"ד, ומעתה נא' שכ"כ בא במצות שמיטה ויובל ובמצות אונאה ורבית הנאמר בפרשה זו להרגילם במדת יראה לבל יפרדו ממנה כמו שהרגילם בזה בהר סיני וז"ש וידבר ה' אל משה בהר סיני [דייקא[ לאמר מצו' שמיטה ויובל ומה שנאמר להלן כי תבאו ושבתה וכי תאמרו מה נאכל וצויתי את ברכתי וגם ולא תונו ואל תקח מאתו נשך וכל זה למען להרגילם ביראתו כמו שעשה במעמד הר סיני וזה שנאמר עשר תעשר וא' חז"ל עשר בשביל שתתעשר וכתיב בתרי' למען תלמד ליראה וגו' כלו' שתדע שמידו הכל וע"כ צוך לעשר ובזכות זה תתעשר ומכח זה תדע שאתה צריך אליו ית' ומידו תתעשר וזה ילמוד אותך לירא מלפניו כאמור וזה שא' הנביא ישעי' ל"ג והי' אמונת עתיך חוסן ישועת חכמת ודעת יראת ה' היא אוצרו פרש"י והי' לך לחוסן ישועות ולחכמה ודעת את אשר תאמין לבוראך עתי' שקבע לך לתרומות ולמעשרות בעת הפרשתן ללקט שכחה ופאה בעתם לקיים שמטין ויובלות בעתם עכ"ד ועז"א יראת ה' היא אוצרו כלו' שמה שתאמין לבוראך שממנו הכל ואתה שומע בקולו לעשות דבר בעתו זה היא אוצרו של יראת ה' שמכח זה שאתה מאמין שממנו הכל ואתה צריך לו ע"כ תירא מלפניו כאמור: עוד י"ל דהא כתי' להלן וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית וגו' וצויתי את ברכתי וגו' וכבר נודע כי אין הברכה שורה אלא במקום ששכינה שורה וכדכתיב בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך ומתרגם בכל אתר די אשרי שכנתי לתמן אשלח ברכתי לך ואברכינך ואין השכינה שורה אלא על עניו ושפל כדכתיב מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח וגו' וזה שרמזו חז"ל אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין שנא' יצו ה' אתך את הברכה באסמי"ך וגו' היינו שהוא סמוי מהעין של עצמו שאינו רואה את עצמו הכוונה שאינו מחשיב א"ע לכלום וע"ד שפי' המפורשי' מאמרם ז"ל כל הנביאים התנבאו באספקלרי' שאינ' מאירה מוסיף עליהם משה שהתנבא באספקלרי' המאירה הכוונה כי כתיב אנכי עומד בין ה' וביניכם כלו' אנכי מה שהאדם אומר על עצמו אנכי (זה מסך המבדיל) עומד בין ה' וביניכם ע"כ כל הנביאים שראו את עצמם כמו המסתכל באספקלרי' שאינה מאירה שרואה בה עצמו ותמונתו לכן לא התנבאו אלא בבחי' כה אבל משה הי' מסתכל באספקלרי' המאירה פי' חלון שרואה בו את אחרים ולא את עצמו ע"כ התנבא בזה הדבר שכינה מדברת מתוך גרונו עכ"ד, והנה אחז"ל לעולם ילמוד אדם מדת ענוה מדעת קונו שהרי הקב"ה הניח כל ההרים הגבוהים והשרה שכינתו על הר סיני הנמוך: וז"ש וידבר ה' אל משה בהר סיני דייקא ללמוד מזה מדת ענוה המכוון בזה לאמר דבר אל ב"י וגו' כי