ייטב לב ויקרא תקעה

לכם מן הראשון כו' ובונה לכם ראשון זה ביהמ"ק והבן, ועפי"ז יתבאר המד' ולקחתם לכם ביום הראשון הה"ד פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם תכתב זאת לדור אחרון כו' ר"י פתר קרי' בדורות הללו וכו' והוא עפי"מ שכתב השל"ה בפ' בשלח על הפ' מה תצעק אלי וגו' וגם על מה שאמר יעקב התחת אלקים אנכי כי רחל א' הבה לי בנים כי היא עקרה לאשר הקב"ה מתאוה לתפלתו ע"כ א"ל יעקב שזה הוא בא"י שהוא חלק ה' אבל כאן התחת אלקים אנכי הלא אני בחו"ל תחת השר שלהם מלא מסכים המבדילים לבלי להכניס התפלה עיי"ש: וא"כ בימי הסוכ' ונטילת ארבעה מינים שאז מורה שאנחנו גם בחו"ל מוקפין מבית ומחוץ תחת צלו ית' ולא תחת השרים לז"א הה"ד פנה אל תפלת הערער אפי' בחו"ל כערער בערבה ולא בזה את תפלתם תכתב זאת לדור אחרון בהיותנו בגבולין שאין לנו כו' אלא תפלה והבן: צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן וגו' להעלות נר תמיד במד' הה"ד תקרא ואנכי אענך כמד"א אז תקרא וה' יענה למען למעשה ידיך תכסוף תתחמד נפשך כו' הוי צו את ב"י וגו' וצריך ביאור ונ"ל בהקדם להבין סמיכות הפרשיות תחלה א' לכהנים לנפש לא יטמא וגו' קדושי' יהיו אח"כ פרשת המועדים ומצות העלות נרות המנור' אח"כ ולקחת סלת וגו' י"ב לחם הפנים ומה ענין זה לזה גם יש להבין אמרו בעומר וב' הלחם חקת עולם וגם במנורה להעלות נר תמיד וגו' חקת עולם לדורותיכ' והלא אינם אלא בזמן שביהמ"ק קיים וגם להבין מה שנפל ואמר על המנורה הטהורה יערך את הנרות לפני ה' תמיד וכ"כ במצות לחם הפנים כתיב ולקחת סלת וגו' חק עולם הלא עתה בעוה"ר חרב ביהמ"ק ובטל התמיד ולחה"פ: והנ"ל לבאר כי כולן נאמרו כסדרן וכהלכתן כי למעלה כתוב אמר אל הכהנים וגו' לנפש לא יטמא בעמיו וגו' קדושים יהיו לאלהיהם וגו' כי את אשי ה' לחם אלהיהם הם מקריבים וגו' כפל ואמר אשי ה' לחם אלהיהם וגו' ופירשו המפורשים כי הכהנים הם המקריבים קרבנות ואשי ה' מידינו לידו ית' וכ"כ הם המורידים לחם ושפע פרנסה ממעלה למטה לידינו כדכתיב והבאתם את עמר וגו' אל הכהן והניף את העמר לפני ה' ואחר כך כתיב ממושבותיכם תביאו לחם תנופה וגו' והניף הכהן אתם וגו' תנופה לפני ה' ואז"ל א' הקב"ה הביאו לפני עומר בפסח וב' לחם בעצרת כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות הרי שהכהן המקריבו ומניפו לפני ה' מגיש אלינו ברכה לתבואה שבשדות וכל זה בהיותם קדושים וכדאים להגיש מנחה ולהביא ברכה ממעל אלינו וז"ש קדושים יהיו וגו' כי את אשי ה' היינו אשה ריח ניחוח לה' היינו ממטה למעלה לחם אלהיהם הוא השפעה מלמעלה למטה הם מקריבים כלו' ממטה למעלה וממעלה למטה כל זה נעשה על ידי הכהנים ע"כ והיו קודש עכ"ד הנחמדים מפז. ואפשר שלכן אמר לנפש לא יטמא לא בשביל עצמו בלבד כ"א בעמיו כלו' בעבור הנוגע לעמיו הם כלל ישראל וגמר אומר קדשים יהיו וגו' כי את אשי ה' לחם אלהיהם הם מקריבים וגו' ואם יטמאו לא יוכלו לגשת אל הקודש ואל המקדש להביא ההשפעה מלמעלה למטה והבן, ולזה בא לפרש אומרו אשי ה' לחם אלהיהם הם מקריבי' ע"כ אמר מצות הבאת העומר וב' הלחם שע"י נתברך התבואה ומצות הדלקת נרות המנורה שעי"ז נשפע שפע החכמה ומצות לתם הפנים שעי"ז נשפע שפע פרנסה [עי' ספר החינוך] כמ"ש חז"ל הרוצה להחכים ידרים וסימנך מנורה בדרום, להעשיר יצפין וסימנך שלחן בצפון כדכתיב מצפון זהב יאתה, ואמנם לכאורה יש להבין הא מצות לא יטמא וקדושים יהיו נוהגים גם עתה לדורות עולם והטעם שאמר כי את אשי ה' לחם אלהיהם הם מקריבים אינו אלא בזמן שביהמ"ק קיים, ולתרץ זה נאמר בהקדם לפרש המדרש רבה פ' תצוה עה"פ וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם לכהן לי הה"ד לעולם ה' דברך נצב בשמים א"ת "בשמים אלא "כשמים כשם שמתחלה גזר ונעשו שמים (ופירוש ביפ"ת והדבור קיים לעולם כדכתיב ויעמידם לעד לעולם) כך הדבר שדברת לקדש את אהרן ואת בניו קיים לעולם שנא' והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם והוא צריך ביאור ובפרט דכתיב נצב "בשמים והוא אומר "כשמים: אבל הענין כי כתיב וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם לכהן לי לקח פר וגו' עד סוף הפרשה הרי נתחנך אהרן ובניו לקדושה ע"י עבודת הקרבנות שעשה משה ומלא את ידם אח"ז החלו הכהנים לעבוד עבודתן וא"כ סד"א כי קדושת הכהנים הוא דוקא ע"י שהכהני' עבודתן במקום הקודש עי"ז ממשיכין עליהם קדושה יתירה משל ישראל אבל עתה בעוה"ר כי שמם בית מקדשנו ואין כהן בעבודתנו א"כ איננו במעמדו ובטלה קדושתו חלילה לזה צותה התורה והיתה לו ולזרעו