ייטב לב ויקרא תקעד

מא' עד ת' וא"א לכתוב בזה אמירה כיון שלא יצאו עדיין לפועל וזה ראשית גלוי': והנה המדבר עם רעהו מודיע לו דבריו ע"י דבורו משא"כ כשאינו מדבר עם רעהו מראהו ומשכילו ע"י איזה רמז וסימן הנה הרמז והסימן למעלה מדבור כמבואר כל זה היטב בספר בני יששכר על אומר' סימנא מילתא עיי"ש ותבין, ולזה מרמזים בד' מינים על אותיות הוי' לומר שאז ישראל באותו בחינה שקודם היות האותיו' בפועל רק מרמזים עליהם ברמז וזהו שנאמר ולקחתם לכם ביום הראשון וגו' בבחי' יום ראשון שקוד' בריאת העולם כי ושמחתם לפנ"י הוי' היינו בחי' קודם שנתגלו אותיות הוי' וז"ש המד' בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון היינו בבחי' יום הראשון שקודם בריאת עולם הרי אני נגלה לכם ראשון שנאמר אני ראשון קודם שנברא העולם, ובונה לכם ראשון זה ביהמ"ק שנאמר מרום מראשון וגו' ומביא לכם ראשון זה משיח כו' כי ביהמ"ק ומשיח הם מאותן הדברים שקדמו לעולם והבן כל זה, ה' הטוב יכפר בעדינו: ע"י המד' בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון הרי אני נגלה להם ראשון ופורע לכם מן הראשון זה עשו שנא' ויצא הראשון אדמוני עוד במדרש ביום הראשון והלא ט"ו הוא אלא ראשון לחשבון עונות: עפ"י מאמרם ז"ל גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה היצה"ר ושעבוד מלכיו' כו' וככה אנחנו מגלים דעתנו בער"ה שרצוננו לעשות רצון בוראנו וכל מחשבה כו' שהם נגד רצונו ית' הכל מצד יצה"ר וזה טעם של שעיר המשתלח ונשא השעיר עליו את כל עונותם כי הוא הגורם וכהא דאי' במד' אותו חימה שנתמלא על ישראל החזיר על מצרים שהם הגורמי' להחטיא אותנו כדכתיב וירעו אותנו המצרים שעשו אותנו רעים וחטאים כפי' השל"ה והארכתי מזה בפ' אחרי ובדרוש לר"ה, ומבואר במד' עה"פ ולקחת' לכם הה"ד תודיעני אורח חיים וגו' נעימות בימינך נצח מאן דנסב מאני קרבא בידי' נצח ומדה"ד אינו חוזר ברקני' ע"כ צריך להחזיר מדה"ד על הגורם היינו השאור שבעיסה היצה"ר ושעבוד כו': והנה כתיב כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם ואמנם בעת נתברר כי נשא השעיר עליו את כל עונותם שוב אין כאן מסך המבדיל ע"כ בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון מאני קרבא הרי אני נגלה לכם ראשון בלי מסך המבדיל כי אני פורע לכם (בשבילכ') מן הראשון הוא היצה"ר שרו של עשו שנא' ויצא הראשון אדמוני מלא עון אשר יאדימו כתולע וז"ש ולקחתם לכם ביום הראשון ר"ל את הראשון ומפ' המד' הראשון לחשבון עונות הוא היצה"ר שבכם הראשון בעת חשבון עונות כי הוא ראשית המעשה הגורם לזה ולכך נקרא ער"ל ר"ת "ראשון לחשבון "עונות והבן: א"י כי עיקר מצות סוכה להורות שאנו חוסים בצלו ית' ולא תחת השרים שלמעלה וע"כ יוצאים מבית מקורה לתחת אויר הרקיע וכ"כ הטעם של מצו' נטילת ד' מינים שבלולב להורות על זה כי הד' מינים נצמחים מתח"י של הקב"ה בעצמו ולא מכח שום שה ומזל כמבואר בספרים והנה קי"ל לולב ניטל במקדש שבעה דכתיב ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים ובמדינה יום א' דכתיב ולקחתם לכם ביום הראשון דייקא מן התורה: וידוע כי א"י תחת יד הקב"ה ולא תחת שום שר ומזל כדכתיב תמיד עיני ה' אלקיך בה משא"כ שאר ארצות הם תחת ממשלת שרי מעלה כמבואר בספרים וא"כ בא"י אינו חידוש מה שנוטלים הד' מינים שהם תחת יד הקב"ה להורות שאנחנו ג"כ תח"י ולא תחת שרי מעל' אבל מה שנוטלי' הד' מינים ביום הראשון בגבולין להורות על זה הוא דבר חידוש שאנחנו מאמינים שאפי' בהיותנו בשאר ארצות אנחנו תח"י של הקב"ה ולא תחת ממשלת שרים כי אותם חלק ה' לכל העמים ואותנו לקח ה' ועי' פר"ד דרוש כ"ב בדרך הערבה מה שמפרש המד' והבאתי אותם בארץ אויביהם אני בעצמי אביאם שלא יאמרו הואיל וגלינו לבין האומות כו' לכך נאמר והעולה על רוחכם הי' לא תהי' כי אני בעצמי אמלוך עליכם שלא אמסור אתכם תחת שר ומזל עיי"ש באורך, והנה אם ההנהגה הוא ע"י שר ומזל אז הוא מכוסה ומעוטף בדרך הטבע ובהסתר פנים כדכתיב הסתר אסתיר פני כו' משא"כ כשההנהגה הוא ע"י הקב"ה בעצמו אז הוא הנהגה גלוי' ומפורסמת נסים נגלים לעין כל כדכתיב אראנ"ו נפלאות וכמו שפירשתי ערב (בעת הגלות אז) וידעת"ם כי ה' הוציא אתכם מארץ מצרים (כבר ועתה אותותינו לא ראינו) ובוקר (בעת הגאולה אז) וראית"ם את כבוד ה': וז"ש בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון בגבולין שאתם מאמינים שגם בארץ אויביכם אתם תח"י של הקב"ה בעצמו הרי אני נגלה לכם ראשון בנסים נגלים ופורע