ייטב לב ויקרא תקעא

נמצינו למדין מוסר השכל ממצות ארבעה מינים אלו וע"כ קורא למצוה זו מוסרי וז"ש קחו מוסרי (ותזכו לעושר רב) ואל כסף כלו' שלא יהי' שם כסף בעולם כמו שפי' הגאון מהר"ח אחיו של מהר"ל מפראג הפסו' אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה כלו' כי עיקר שם כסף לאשר העולם כוסף אליו אבל אז אין כסף כי לא נחשב למאומה עכ"ד: במדר' ד"א ולקחתם לכם ביום הראשון הה"ד תודיעני אורח חיים שובע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח כו' כך ישראל ואו"ה נכנסין לדין ולית אנן ידעין מאן נצח אלא במה שישראל יוצאין ולולביהן בידיהון אנו יודעין דאנן נצחין: עפ"י מה שפי' מוזלה"ה שבענו מטובך כי יש חסדים מעוטפים ע"ד כל מה דעביד רחמנא לטב (וחסד) עביד ויש חסדים שהם גלוים וידועים וזה שאנו מבקשים הראנו ה' חסדך דכבר אמרו סומא אינו שבע ומהחסדים שהם מעוטפים ומכוסים אין בהם כדי שביעה ע"כ אנו מבקשים שבענו מטובך כלו' הראנו ה' טוב חסדך בגלוי ואז נשבע מטובך עכ"ד: והנה בירושלמי פ"ק דר"ה הביאו הרא"ש מפרש הפסוק כי מי גוי גדול איזה אומה כאומה זאת שיודעת אופי' של אלקי' אדם שיש לו דין לובש שחורים כו' שא"י איך דיני יוצא אבל ישראל אינם כן לובשים לבנים כו' ושמחים בראש השנה לפי שיודעי' שהקב"ה מטה את דינם לכף זכות עכ"ל, וכבר ביאר השל"ה שאין כוונת הדברים על עניני' הגשמי' כי מי יודע מה יולד יום כ"א לאשר עיקר בקשתנו זכרנו לחיים היינו חיים הרוחני להיות דבוקים בה' מקור החיים [ובזה פי' מוזלה"ה מ"ש בסליחות לער"ה ערוב עבדך לטוב וחי אחיך עמ"ך דייקא) ועל זה אנו בטוחים כי יקבל תשובותנו ויחתמנו לחיים רוחניי' האמתי עכ"ד ואולם בכל זאת כל עוד שאינו נראה ונגלה בעליל אין בו כדי שביעה אבל כשישראל נוטלין לולביהן ומיניו בידיהן שהם רומזים לד' אותיות שם המיוחד ואנו אוחזים בו הרי נראה בעליל כי אנחנו דבוקים בהוי' מקור החיים אז נשבע מטובו והיינו דכתיב בי' ושמחתם לפני הוי' ושלא תימא בחי' דבוק כאותיות שלפניו שאינם קדוש ע"כ אומר אלקיכם להיותנו דבוקים בשמו בבחי' כ"ם של אלקיכ"ם שאינו נמחק וכמ"ש האוה"ח על הפסוק ואתם הדבקים בה' אלקיכם עי"ש: ועד"ז פירשתי מה שאמר דוד אשרי שומרי משפט (לבלי להרהר אחריו) עושה צדקה בכל עת אפי' בעתים לרעה ח"ו אומרים שהוא צדקה וחסד מעוטף עכ"ז בקשתנו זכרנו ה' ברצון עמך פקדנו בישועתך לראות [בעליל] בטובת בחיריך (למען) לשמח בשמחת גויך להתהלל (לפני האומות) עם נחלתך משא"כ עתה למה יאמרו הגוים כו' וז"ש ולקחתם לכם וגו' הה"ד תודיעני אורח חיים שאני באורח חיים האמתים (אז נשבע מטובך) שובע שמחות את פניך הם הד' מינים נעימות בימינך נצח דידן נצח: ד"א ולקחתם לכם וגו' הה"ד פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם וגו' עו"ש וכי ראשון הוא אלא ראשון לחשבון עונות וכו': ונ"ל בהקדם דנ"ל לפרש המקראות שובה ישראל עד הוי' אלקיך וגו' ופרש"י בעוד שהוא הוי' במד"הרח ואם לאו אלקיך מדה"ד עי"ש ויל"ד דבתחלה אמר לשון יחיד שובה ואח"כ אמר קחו עמכם וגו' לשון רבים ויובן עפי"מ שפי' מוזלה"ה אהא דכתיב ביחזקאל ל"ג אם אחפוץ במות הרשע כ"א בשוב רשע מדרכ"ו וחי"ה אמר בלשון יחיד וכתיב שם י"ח כי לא אחפוץ במות המת וגו' והשיב"ו וחי"ו הרי לשון רבים דקודם גזר דין נקרא רשע ומהני תשובת יחיד ולאחר גז"ד נקרא מת וגברא קטילא כדאיתא במכות גבי עדים זוממין ותו לא מהני כ"א תשובה ברבים ולכן אמר והשיב"ו עכ"ד בקצר' וכ"כ כאן תחלה אמר שובה ישראל עד ה' אלקיך כפרש"י כל זמן שמתנהג עמך במדת הרחמים אז מהני תשובת יחיד כי (יתפרש לשון אם) כשלת בעונך ר"ל אם הוא לאחר גז"ד דאז כבר כשלת בעונך קחו עמכם דברים ושו"בו (ברבי' דוקא) אל ה' והטעם דיותר מועיל ברבים מבואר בס' קול יעקב על הפסו' מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו נתפשה דרכנו וגו' כי מה יתן האד"ם לבדו נגד חטאיו אשר עבר ופשעיו אשר גבר לא כן בהתאסף יחד בקבוץ עולה לסך מסוים עי"ש, וזה אומרו אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב מאתנו ר"ל אבל ביחיד אין לומר כן והבן: והנה ידוע כי ענין ארבעה מינים שבלולב נגד הד' כתות שבישראל וכדאי' בפייט אגודים אלה באלה לכפר אלה על אלה והיינו כאמור כי בצירוף כולם נותנים תשורה לממ"ה כי מלבד הכפרה והמחילה על שחטא נגד השי"ת עוד צריך לכפר על נגעי עצמו והיזקות