ייטב לב ויקרא תקסט

עושים רצונו של מקום הם למעלה מהמזל והטבע וכמו שא' אין מזל לישראל והנהגת אומה הישראלית הוא בהשגחה פרטיות מאת אדון כל ב"ה וב"ש וזהו ענין מצות תקיעת שופר להורות על החירות והדרור לומר שאם יעשו רצונו של מקום הנה הנם בני חורין מהוראות השמיימים והטבע וז"ש יום תרועה יהי' לכם דייקא ועל זה ניתן להם לעוררם על ידי השופר בתשובה ואם בין כסא לעשור ישליכו רוע השאור אזי יצאו זכאי בהשפטם ונכפר להם ביום הכפורים ולכן תקיעת שופר לזכר עקידת יצחק ששם נאמר ה' יראה כלו' ישגיח עלינו ביחוד עי"ש ודבריו מתוקים מדבש ונופת צופים: וז"ש אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך (והשגחתך) יהלכון (כענין שנא' לא יהי' לך עוד השמש לאור יומם וגו' והי' לך ה' לאור) בשמך יגילו' כל היום ובצדקתך ירומו וגו' (למעלה מהמזל והטבע) וברצונך חרום קרננו למעלה למעלה, וז"ש תקעו בחודש שופר וגו' להורות שאנחנו למעלה מהמזל והטבע כי חק לישר' הוא משפט לאלקי יעקב ר"ל שחק וזמן שישראל קובעי' לר"ה הוא יום המשפט לה' כביכול שביום שקבעו ב"ד שלמטה יושבים כסאות למשפט למעלה כמבואר במד' וכפי' רז"ל וא"כ איך אפשר שהמזל וטבע של אותו יום ימשול עלינו ח"ו הלא איננו מלך בעצמותו כ"א מה שאנחנו עשינו אותו המזל והטבע לראשית השנה למשול על או"ה ולא עלינו ואפי' ב"ד שלמעלה אינם יושבים כ"א ע"י קביעתנו והכי קיי"ל דשופורא גרם וחקי הטבע בידינו ניתן ע"י קביעתנו ואמר עוד ראיה שאנחנו למעלה ממזל עדות ביהוסף שתו בצאתו על ארץ מצרים ואז"ל שהי' בראש השנה אם שמצד מזל מצרים אין עבד מלך הרי שישראל הנם למעלה ממזל וטבע: וז"ש הפייטן באין מליץ כו' תגיד ליעק"ב דבר חק ומשפט שליעקב זמן של היום ומשפט המסודר שתלוי בקביעתנו ולכך וצדקנו במשפט המלך המשפט האוחז ביד מדת משפט המסודר עפ"י הטבע לבל ימשול בנו כאמור, וז"ש כל העמים (השבטים) תקעו כ"ף וגו' (מאה קולות) כי ה' עליון וגו' ידבר עמים תחתינו וגו' יבחר לנו את נחלתנו (יעקב חבל נחלתו) את גאון יעק"ב וגו' הזכיר יעקב כי בו נאמר כי שרית עם אלהים (השר של עשו) ועם אנשים ותוכל הרי שאנחנו למעלה משרי מעלה: ועפ"י זה מצאנו טוב טעם לשבח עמ"ש חז"ל ר"ה שחל בשבת במקדש הי' תוקעין ולא במדינה כי לפי האמור דתק"ש הוא להורות שאנחנו למעלה מהמזל והטבע א"כ בשבת שזה עצמו אות שאנחנו למעלה מהמזל כי מזל שבתאי מורה על עצבות ומרה שחורה ואנחנו בש"ק משבחין ומזמרין בשמחה לשמו ית' כמ"ש השל"ה שאין אנו נמסרין תחת חקי הטבע והמזל א"כ לא צריך לתק"ש: ואמנם כל זה בגבולין שאין תוקעין רק בשופר אבל במקדש שהי' תוקעין בר"ה בחצוצרות ושופר כדכתיב בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' ודאי מלבד הטעם של מהרי"א יש בזה טעם נוסף דלפי טעם של מהרי"א א"צ לחצוצרות שהם אינם מורים על דרור וחירות אלא ע"כ במקדש הי' בו טעם נוסף כמוס ולפי אותו טעם הי' צריכים לתקוע אף בשבת וע"כ במקדש הי' תוקעין משא"כ בגבולין שהטעם הוא להורות שאנחנו למעלה ממזל וטבע א"צ בשבת לתקוע כאמור ועי' במד' ובירושלמי שמצאו חכמים סמך מקרא עצמו שלא לתקוע בשבת רק במקדש עיי"ש: וז"ש הפייטן חכם חניטיו כו' בש"ק זכרון תרועה מקרא קודש כלו' מפני שנקרא קודש דבשבת כתיב שבת שבתון קדש לה' למעלה מחקי הטבע והמזל וא"צ לתקיעת שופר רק זכרון טבעו אם בחול יבואכם ר"ל אם יבוא אותו יום בחול שמתנהג עפ"י הטבע צוו לתקוע בכל גבולכם להורות שישראל למעלה מהטבע והמזל וראי' לזה כי יום תרועה יהי' לכ"ם דוקא לפי דבריכם וקביעתכם הרי אתם מושלי' עליו ואתם למעלה מחקי הטבע והמזל וכל זה כפי טעם הנגלה האמור כפי' מהרי"א: אמנם מרן האריז"ל גילה לנו הטעם של תקיעת שופר עפ"י סוד דכתיב ויקח אחת מצלעותיו וגומר ושורש תק"ש לנסרן זה מזה להחזיר זו"נ פנים בפנים והנני אומר כחצין מן החרכי' להסביר הדבר כי הנגלה והנסתר בקנה א' עולים למבין ומאזין כי כשישראל היו במעלה עליונה בעת יציאת מצרים ומתן תורה ובזמן שביהמ"ק קיים הי' הנהגתן והשגחתן למעלה מהטבע והמזל גלוי לעין כל באהבה בחי' פנים בפנים כי הי' אז למעלה היחוד פב"פ משא"כ בזמן הגלות בחי' הסתר אסתיר פני וגו' כי פנה וגו' הרי השפעה הנקרא זווג אחור באחור ולזה צוה ה' לתקוע בשופר לשוב בתשובה