ייטב לב ויקרא תקסו

חלק רע כלל אך טוב למען יהי' כלי מוכשר לקבלת התורה כאומרם יבא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים להיות בבחי' צדיק וטוב לו זה צדיק גמור כמבואר בזוה"ק פ' משפטים עיי"ש, ואז נעשה חלק הגוף ג"כ בחי' אדם ע"ש אדמה לעליון וע"ד שפי' הסדש"ש על משה איש האלקים מחציו ולמעלה אלקים ומחצי' ולמטה איש ולא כמו שאר בני אדם שהם בהמה המה להם עיי"ש בארוכה ע"כ צוה ה' להקריב מנחה הבא מחטים מאכל אדם ובזה מובן כי אז בפסח הי' צריכי' למצה מיכלא דאסוותא המוזכר בזוהר משא"כ אחר שנעשו כולו טוב וא"צ לרפואה הותר להם חמץ ולכך כל המנחות הבאים על חטא וכדומה באות מצה שלא להזכיר את היצה"ר שהוא השאור שבעיסה המחמיץ את האדם משא"כ בחג השבועות שנעשו כולו טוב וכל מה שהי' אז הכל נחקק בזמן כידוע והוא יהי' לעולם אין פחד מיצה"ר ע"כ חמץ תאפינה לרמז כי גם היצה"ר נתהפך לטוב וכולו קרב אל ה' לריח ניחוח והבן: והנה ידוע מה שפי' היע"ד על משחז"ל עה"פ ואל אלקינו כי ירבה לסלוח זו מנחת עשירית האיפה שיותר הקב"ה משלו עפ"י דאיתא הטעם ששעה ה' אל הבל ואל מנחתו כי הביא בע"ח שיש בו חלק גופני ורוחני וקין הביא מפרי האדמה שאין בו אלא נגד חלק הגופני, וכ"כ כל המנחות אלא שחלק הנשמה הקב"ה מוותר משלו עכ"ד, והנה הנשמה נתקדשה מתולדתה ואם מנקין אותה ממה שנעשית מזוהם ע"י נגעי בני אדם עכ"ז איננו דבר חדש ולא נתחדשה מאשר היתה מקדם בימי טהרתה, אמנם אם מקדש ומטהר ומזכך הגוף נולד ענין חדש שמהפך חומר שהוא עפר מן האדמה מתאוה לתאוות הגופניות להיות צורה ומתאוה אל עבודת הש"י וזהו עיקר ביאתו של אדם לעוה"ז והוא אומרו ית' וספרת"ם לכ"ם וגו' כפי' הזוהר לעצמיכם והוא לשון בהירות לזכך את הגוף ותאוותיו הנרמז באומרו לכ"ם אז והקרבתם מנחה שהוא נגד חלק הגוף חדשה לה' כמ"ש ולכך כאן העיקר הוא הלחם שהוא נגד הגופני שהוא ענין חדש אבל הנשמה נתקדש' מכבר מימי קדם מתולדת' והבן: ונקדים עוד דברי הבעל עקידה בטעם נתינת מחצית השקל עשרים גרה השקל ע"ש העשרה חושים שבגוף וכ"כ בנשמה וצריך להבין לדרכו הא דכתיב שם על נפשותיכם וצ"ל דהיינו נפש החיוני כי הדם הוא הנפש החיוני ועמ"ש בע"ח שער טנת"א פ"ה על הפסוק זרע יעבדנו עיי"ש, והנה לדרכנו נאמר כי צריך לטהר הגוף והנפש וכמאמרנו שיטהרו נפשות עמך כו' ע"כ צוה ה' להקריב שתי הלחם נגד גוף ונפש שיש בכ"א עשרה חושים וזהו שני עשרונים ע"כ חמץ תאפינה אבל הנשמה קדוש מאלי' והבן ועי' בע"ח שער העקודי' פ"ב מהדורא בתרא ודו"ק. והנה כבר פירשתי אודך אד' אלהי בכל לבב"י היינו ביצ"ט ויצה"ר אז ואכבדה שמך לעולם ע"ד צדיקים יצ"ט שופטן שאין להם נטי' לרע כלל אז עבודתן בנקל כי זה נקרא צדיק וטוב לו שאין לו מונע ומעכב אבל צדיק שאינו גמור היינו בעוד שיש לו נטי' לרע אז נקרא צדיק ורע לו כי יש לו מתנגד להעבודה והבן: וז"ש וקראתם בעצם וגו' מקרא קודש יהי' לכ"ם כלו' שגם לכ"ם יקרא קדש היינו חלק הגופני שמביא כל תאותו להתאוות רק לעבודת הש"י אז כל מלאכת עבודה ל"ת היינו מלאכתו דבר נש בהאי עלמא לא יהי' לכם עבודה כיון שכולו קודש וטוב בלא בחי' רע כי כל העבודה רק לשבר המסכי' והמבדיל' של היצה"ר אבל המקדש חלק הגופני אז קרוב אליך הדבר מאוד כתי' ושוב חקת עולם בכל מושבותיכם ביאורו כמו שפי' ואכבדה שמך לעולם גם לדורותיכם ע"ד מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו וע"ד שפי' הזוה"ק עה"פ נח איש צדיק תמים הי' בדורותיו הוא אשלים לכלהו וביאור הדברים מחמת שהי' כלו טוב ונקרא צדיק תמים בלא מום רע לכך זיכך גם דורותיו כי אינו דומה הנולד בקדושה ובטהרה וממי שכולו טוב להנולד מזולתו וגם זכות אבות עצמו מועיל לדורותיו להיות הולך בדרכי אבות שהבא לטהר מסייעין אותו כידוע ובזה יובן הא דאסמיך להכא ובקצרכם וגו' לא תכלה פאת שדך וגו' עפ"י פירוש הש"ך על התורה שבא לומר שלא יאכל עולמו בחייו אך לעני ולגר הם דורותיו הבאים אחריו תעזוב אותם [כי] אני ה' אלקיכם הנאמן בפקדונכם לשלם שכר גמול מעשיכם עיי"ש, וע"כ למה שא' חקת עולם וגו' לדורותיכם הבאים אחריכם א' הטעם כי ובקצרכם וגו' לא תכלה וגו' ע"כ זכותכם וטוב לבבכם יעמוד לבניכם אחריכם וזכות אבות יגן עלינו כי"ר אמן בחדש השביעי וגו' יתבאר בהקדם להבין הפלוגתא דר"א ור"י ח"א בניסן עתידין להגאל וח"א