ייטב לב ויקרא תקסב

הנעשה מכת הכרת מזולתו עד"מ בין העובד את השי"ת מרצונו הטוב כי יודע ומכיר שכך ראוי לעובדו מרוממותו ית' כי הוא פעל ועשה הכל ובין עבודה שעובד מכח הכרח יראת העונש ואהבת השכר וכדומה כי עבודה שלא נרצה מעצמות' הטבע דוחהו מעליו לבלתי התמיד בו וז"ש מי יתן והי' לבבם זה להם ליראה אותי דייקא יראת רוממותי ולא מכח יראת עונש אז ולשמור את כל מצותי כי אז ידקדק היטב בשמירת מצותי היינו גם בהמצו' שהם בקום ועשה ואז יהי' העבודה כל הימים כי לא יסורו ממנו עיי"ש באורך ועי' בספר א"י ומשם יתבאר תוספות נופך שזה שא' למען ייטב להם ולבניהם לעולם כי העבודה שהוא אך לש"ש הוא קנין עצמי בנפש ומנחיל כח יראתו ואהבתו לזרעו אחריו משא"כ עבודה ויראה הכרחיות מכח יראת עונש איננו מנחיל לזרעו כי איננו רק קנין חיצוני ע"ד שאמרו א"א מוריש קנס לבניו עיי"ש ובזה אני מפרש מה שנא' באברהם אע"ה למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ר"ל כי ינחיל כת יראתו ואהבתו לבניו עד שיהא הכח ההוא מעורר אותן לעבודת ה' ית' אפי' אתר הסתלקותו וכאלו אז יצוה אותם וז"ש אשר יצוה וגו' אחריו אפי' בזמן שיהי' אחריו ר"ל אחר הסתלקותו למעלה ע"ד השמים מספרים כבוד אל ר"ל שמכת השמים ניכר גדולת הבורא ב"ה הוי כאלו הם מספרים ה"נ שמכחו כח המעורר הוי כאלו הוא מצוה אז ממש והבן, וז"ש בעושי' לשמה אז אפי' בזמן שהאדם מעל שמים היינו בעולם העליון חסדך כי זרעו ותלמידיו העושים מכחו הרי הוא כאלו הוא העושה כי עבודתם הוא ממה שהנחיל להם כח יראתו ומגיע לו שכר ע"ז וע"ד שא' דוד אגורה באהלך עולמים כי האומרים דבר שמועה מפיו שפתותיו דובבות, אבל שלא לשמה אז אחר מותו פסק כוחו ואין מגיע לו שכר כ"א על כ"ז שהי' חי ע"פ האדמה וזה עד שמים היינו משך זמן שהי' בעוה"ז חסדך ודו"ק והבינהו: וז"ש המד' מה ההרים כו' כך הצדיקים מטיבין לעצמן ולאחרים ר"ל שמכח יראתו מנחיל לבניו אחריו ומטיב להם שיהי' העבודה להם בבחי' ירושה ובנקל ע"ד שאמרו צדיק וטוב לו היינו שבחי' עבודה טוב ונקל לו זהו צדיק ב"צ שנא' אמרו צדיק כי טוב ר"ל לאותו שהוא צדיק בשביל שכך טוב ונכון (לא בשביל הכרח שכר ועונש) כיפרי ר"ל בניו שהם פריו מעלליהם יאכלו שהם ישבעו ויתענגו ממעשיהם וממעלליהם של אבותם כי בא להם בירושה ומה מאוד ימתק כדבש לפי מאמר המד' למה"ד לפעמון זהב וגיל של מרגליות עפימ"ש בספר בני יששכר לפרש (במאמר לחדש אדר) ונתתי לך מהלכים בין העומדים עפימ"ש חז"ל הזוג והענבל טמאין מפני שמשמיע קול ואפי' ניטל הענבל מטעם שראוי להקישו ע"ג כ"ח ועושה מלאכתו ע"י ד"א ה"נ הצדיקים אחר הסתלקותן עושין מלאכתן ע"י אחרים הם תלמידיהם האו' דבר שמועה מפיהם והוי כאלו הצדיקים עצמן עושין עיי"ש, וזה שהמשיל לפעמון זהב וגיל של מרגליות ור"ל שהפעמון והגיל של מרגליות משמיעין קול נאה וכלו' שאפי' בעת שניטל המקשקש המשמיע קול אכתי עושה מלאכתו ע"י ד"א כ"כ הצדיקים רפי מה שביארנו ולכך אין סוף למתן שכרן כי אפי' אחר מותן לא פסקה עבודתם כי מה שיפה כת בניהם היינו מכחם ועל זה עצמו מגיע להם שכר עדי עד, וז"ש הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו ר"ל מעבודתם כי מנשרים קלו וכו' לעשות רצון קונם וחפן צורם דייקא ולא בשביל שכר ועונש חלילה ולכך יזכרם אלקים לטובה עם שאר צדיקי עולם ר"ל אשר עודם בחיים כי גם הם נחשבים כאלו הם חיים הם בין צדיקי הדור ע"ד שפי' מוזלה"ה זרע יעבדנו ר"ל מחמת שזרעו של צדיק יעבדנו עושים אותם גם אחר הסתלקותו בבחי' עובד ע"י שאומרים דבר שמועה מפיו וכדומה ע"י זה יסופר אותו צדיק לאדני לדור של עתה והבינהו: ועפי"ז נבא לבאר ענינו לכאן וגם המד' הה"ד מי הקדימני כו' ונקדים להוסיף נופך לדברי הבעל עקידה בפסוק מי יתן כו' ליראה אותי ולשמור את כל מצותי כל הימים כי מה שפי' הוא שר"ל שיהי' נזהר גם במצות עשה עיי"ש, זה דוחק כי גם מי שעובד מכח שכר ועונש צריך להזהר לקיים מ"ע ומה ענינו לעובד מכח יראת ה' דייקא, והנ"ל עפ"י מה שפי' בס' סדש"ש ח"ב דרוש ד' ושורש דבריו שיהי' מצות ה' כ"כ חשובים בעיניו עד שטרם הגיע זמנם יצמא נפשו ויכתה בשרו לומר מתי תבא לידי ואקיימנה וכאשר אדם בונה בית יהא עיקר כוונתו בזה לקיים בו מצות מעקה ומזוזה ולהכניס בו אורחים והרי מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה וה"ה כעושה המצוה טרם יבנה בית והיינו מי הקדימני (בית) ואשלם מי הוא בבחי' זו לעשות מזוזה ומעקה בבחי' חפצו והשתוקקותו טרם נתתי לו בית ואשלם לו ועיי"ש עוד בפ"ב מה שפי' בזה שמור את יום השבת לקדשו ר"ל שתמתין ותצפה ליום השבת מתי יבא