ייטב לב ויקרא תקסא

מה שאמרו נעשה ונשמע וקבלו התורה כי קדושת אבותיהם אשר הורישו לבניהם אחריהם היא הנותנת שיהי' עבדי ה' אבל מכח שעשו אותה מעשה והעיזו פניהם בזה ניכר שהי' בהם איזה שורש רע מהיותם במצרים שלא נתקן עדיין, עד שעשו תשובה אח"כ אז גדלה ונפלאה בעוני ה' מה שקבלו התורה כי עתה נראה בעליל שלא מכח קדושת אבותם שהי' מושרש בלבם עשו הטוב וא' נעשה ונשמע רק מכח בחירתם שבחרו בטוב ואח"ז בחרו ברע ועשו תשובה וז"ש גם א"לה תשכחנה זה מ"ע כיון שעשו תשובה אבל ואנכי לא אשכחך זה מעשה סיני כלו' בעת שאני זוכר מעשה סיני אז אזכור מעשה עגל כדי להגדיל זכותם שעשו מלפנים בסיני וז"ש וביום פקדי לטוב ופקדתי עליהם חטאתם להגדיל זכות קבלת התורה בסיני ובזה פי' המגיד זלה"ה הפסוק אני אמרתי אלקים אתם וגו' במה שאכן כאדם תמותון (ותפלו ממדרגתכם) ויש לכם בחירה לחבל מעשיכם על כן אמרתי אז במתן תורה אלקים אתם ובני עליון כולכם עכ"ד כמבואר בעבודת ישראל פ' בלק, וז"ש הכתוב הן אתם מאין כפי' המד' כמשמעו ופעלכם מאפע שפעיתם ואמרתם נעשה ונשמע ושמא תאמר שהי' זה מכח ירושת אבותיהם בידיהם על זה א' תועבה יבחר בכם כלו' מכח אותה תועבה שאח"ז יבחר בכם כי בזה הגדיל זכות קבלת התורה שהי' קודם לזה ולהורות על זה שעי"ז נתגדל זכותם ע"כ מאותה תועבה הביאו לפני קרבן, ובזה סרה מהר קושי' היפ"ת כי נ"ל לפרש אלה מקראי קדש בישעי' מ"א קרבו ריבכם יאמר ה' הגישו עצמותיכם יאמר מלך יעקב, יגישו ויגידו לנו את אשר תקרינה הראשונות מה הנה הגידו ונשימה לבנו ונדעה אחריתן או הבאות השמיענו הגידו האתיות לאחור ונדעה כי אלקים אתם אף תיטיבו ותרעו ונשתעה ונראה יחדו הן אתם מאין ופעלכם מאפע תועבה יבחר בנם ועיי"ש ברש"י ומפורשי' כי ידבר לאו"ה בואו וריבו עם בני והאלשי"ך מפרש כי ידבר לישראל ויתוכח עמהם עיי"ש, ואני אומר כי הקב"ה מדבר עם ישראל לריב ריב ולהתוכח עם או"ה להסיר מעליהם תלונתם ע"ד העגל שחשבו שעבדו ע"ז שלא כן הדבר שהרי ממה שאמרו תחלה נעשה ונשמע מוכח על שלאחריו שהיה הכוונה לשמים מכח חזקה כמש"ל ואף על מה שחטאו במקצת ועשו הצורה יש תירוץ ומליצה שעי"ז נתגדל זכו' קבלת התורה שמלפנים וזש"ה לישראל קרבו ריבכם עם או"ה יאמר ה' הגישו עצמותיכם כלי' [עצמיות מחשבותיכ' לא כנראה מבחוץ] יאמר מלך יעקב וע"ז אמר יגישו ויגידו לנו את אשר תקרינה הראשונות מה הנה כלו' הראשונות שקבלתם התורה ואמרתם נעשה ונשמע מה הנה, הגידו ונשימה לבנו ונדעה אחריתן כלו' שמן הראשונות נדעה אחריתן שהמעשה ההוא הי' הכוונה לשמים ועוד מליצה ז"ש או הבאות היינו מעשה ההוא השמיענו הגידו האתיות לאחור היינו המעשה ההוא שלאחר מתן תורה ונדעה (מזה) כי אלקים אתם בעת קבלת התורה והטעם א' כי מאותו מעשה נראה כי אף תיטיבו ותרעו כלו' שאתם בבחירתכם תיטיבו ותרעו ובבחירתכם קבלתם התורה ולכן נקראתם אלקים וכדכתי' אני אמרתי אלקים אתם וגו' דקאי על עת מתן תורה וכפי' המגיד בשביל אכן כאדם וגו', ע"כ ונשתעה ונרא' יחדו בביה"מ כמאמר ונועדתי לך שם וגו' וע"ז אמר הן אתם מאין ופעלכם מאפע תועבה יבחר בכם היינו כפי שני דרכים האמורים למעלה הא' בשביל נעשה ונשמע שאמרו בראשונה מוכח שהי' כוונתם לשמים באחרונה ע"כ גם בעת עשות תועבה יבחר בכם או איפכא שמן המעשה ההוא נתגדל זכות נעשה ונשמע ומכח אותו תועבה יבחר בכם ע"י קבלת התורה שמלפנים ולהורות על זה אמר מאותו תועבה הביאו לפני קרבן וזה פי' מתוק בפסוקים ובמדרש: שור או כשב וגו' במד' הה"ד צדקתך כהררי אל מה ההרים ראיי' להזרע ועושים פירות ומטיבין לעצמן ולאחרים למה"ד לפעמון זהב וגיל של מרגליות כך הצדיקים מטיבין לעצמן ולאחרים שנא' אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו כו' מה ההרים הללו אין להם סוף כך אין סוף למתן שכרן של צדיקים כו' והוא תמו' מה שייכי' לכאן הגם דהמד' מסיים סיפא דקרא אדם ובהמה שייך שפיר לכאן אבל ביאור רישא דקרא אין ענינו לכאן. עוד במדרש ר' תנחומא פתח מי הקדימני ואשלם כו' מי הפריש לפני קרבן עד שלא נתתי לו שור הה"ד שור או כשב וגו' והוא משולל הבנה מה בעי המד' בזה: והנ"ל בהקדים לפרש מאחז"ל כתיב מעל שמים חסדך וכתיב עד שמים חסדך ל"ק כאן בעושים לשמה כאן בעושים שלא לשמה והנ"ל בזה עפימ"ש בעקידה שער מ"ב עה"פ מי יתן והי' לבבם זה להם ליראה אותי ולשמור את כל מצותי כל הימים ושורש דבריו כי יש הבדל עצום בין דבר הנעשה מכח עצמותו ומרצונו לדבר