ייטב לב ויקרא תקס

לא נאמר כי טוב, ב מ"מ נא' בבע"ח למינה למינהו ולא באדם ג למה בבע"ח זכר ונקבה בראם ובאדם זכר לבדו ואח"כ הנקבה ומתרץ לפי שאין בבע"ח שום שלימו' זולת שלימות המציאות לכך נא' בהן כי טוב כי עם מציאותן נשלם הטוב שאפשר שיהי' בהן משא"כ באדם כי מציאותו אין זה שלימותו כ"א יקוה שיהי' ממנו טובות אחרות יותר נכבדות אחר שיוציא הכחניות אל הפועל וז"ש טוב וגו' ויום המות (שאז הגיע האדם אל שלימות הדעת) מיום הולדו שהוא בכח ולא בפועל ולזה הזכיר בבע"ח למינהו להורות כי המכוון בהם קיום המין ואין יתרון לזכר על הנקבה בזה ולכך נבראו יחד אבל באדם שאין הכוונה לקיום המין לבד אלא לקיום האיש ע"כ לא נא' למינהו ומשו"ה לא נבראת הנקבה עמו תיכף להורות כי הכוונה באדם לקיום האיש, שאין הנקבה שוה בזה אל הזכר אלא נבראת עזר לו שיגיע אל שלימותו המכוון בו עכ"ד: ועפ"י זה פי' מוזלה"ה בפ' בראשי' אומרו ית' נעש' אדם ולא א' אעשה אדם כי באמת בעת בריאתו איננו בגדר אדם כל זמן שלא הוציא שלימותו מכח אל הפועל ע"כ א' נעשה אדם ר"ל אני והוא האדם עצמו ע"י הקב"ה בבריאתו ובתתו כח הכנתו וע"י האדם עצמו בהוציאו הכח אל פועל שלימותו בבחירתו ורצונו עכ"ד ודפח"ח, וז"ש המד' אחר שביאר כי האדם יש בו דעת וכו' א' בא וראה מה כתיב באדם אשה כי תזריע וילדה זכר וגו' ר"ל אפי' אחר שכבר ילדה זכר (שהוא העיקר כי הנקבה איננה רק לעזר לו) עכ"ז אינו אלא בגדר זריעה שהוא עדיין בכח ולא בפועל עד אשר יוציא עצמו אל פועל הגילוי כי מי יודע החכם יהי' או כו' ולכך וביום השמיני ימול להורות כי לא נברא האדם בשלימותו כ"א שלימותו ע"י מעשה אדם כמאמרם ז"ל נדרים פ"ג גדולה מילה שלא נקרא אברהם שלם עד שמל שנא' התהלך לפני והי' תמים ואתנה בריתי כו' משא"כ בבהמה ומיום השמיני והלאה אחר שנודע שהוא בר קיימא ירצה בלי מעשה כי שלימותה נגמר עם מציאותה והבן: שור או כשב וגי' ר"ל פתח הן אתם מאין ופעלכם מאפע כו' אר"ב הן לשון יוני הוא אחד א' הקב"ה אומה אחת אתם לי מאו"ה מאין מאותן שכתוב בהם כל הגוים כאין נגדו, ופעלכם מאפע כל טובות ונחמות כו' אינם אלא בשביל פועה שפעיתם ואמרתם נעשה ונשמע, תועבה יבחר בכם אותה תועבה שכתוב בה עשו להם עגל מסכה מאותה תועבה הביאו לפני קרבן שנא' שור או כשב, וצריך ביאור מה ענין שהזכיר כאן ופעלכם מאפע שאמרו נעשה ונשמע אדרבה עי"ז התועבה יותר מתועב שתחלה אמרו נעשה ונשמע ואח"כ עשו וכו' תו הקשה היפ"ת דקרא דהתם לפי המשך הפסוקים באומו' משתעי לפי' רש"י ומפורשים וכאן מפרש לי' כאלו מדבר לישראל: והנ"ל בזה ב' דרכים הא' עפ"י דאיתא במד' תרומה א' הקב"ה למשה מה או"ה אומרים שאיני חוזר עם ישראל על שעבדו ע"ז שנאמר סרו מהר אפי' סוררים הם איני מניח אותם ועמהם אני דר שנא' ואף סוררי' לשכון יה אלקים, ופירשו המפורשים עפ"י המבואר בראב"ע ובכוזר' כי ישראל לא עבדו ע"ז וחלילה לאהרן לעשותו אבל אמרו עשה לנו אלקים הוא כבוד חונה בצורת הגויה (פי' שירד על הצורה ההוא המורגשת רוחניות קודש מאת הקב"ה) ולכבוד ה' נעשה, ואשר אמר כי שחת עמך לא אמר כל עמך כ"כ הראב"ע והחבר מסיים ואמר כי חטאם הי' רק בצורה אשר נאסר עליהם כי השי"ת הזהיר על הצורות עכ"ד, וזשה"מ שא' הקב"ה איני מניח אותם כי לא עבדו ע"ז אלא ואף סוררי' כלו' אף בשעה שהי' מתוארים בשם סוררים היה כוונתם לשכון בתוכם יה אלקים שיחנה כבודו ית' בצורת הגוי' עכ"ד המפו', והנה המופת ע"ז שלא עבדו ע"ז כ"א כוונתם הי' לכבוד ה' הוא ממה דחזינ' אם שהי' במצרים בין העמים ועכ"ז כאשר הוציאם ה' משם קבלו עליהם מיד עול מלכות שמים באהבה ואמרו נעשה ונשמע וא"כ מוקמי' להו אחזקה קמייתא דכמו אז כן עתה עשו ושמעו לקול ה' וכמ"ש גמירי טבא לא הוו בישא אלא ודאי שהכונה הי' לשמים ולהראות יפין של ישראל שהי' כוונתם לשמים ע"כ בחר מזה לקרבן, וז"ש הן אתם מאין מאותן שכתוב בהן כאין נגדו כלו' אומה אחת אתם לי מאו"ה מפני שבאתם מאותן שהם אין והי' לכם ללמוד ממעשיה' ועכ"ז אמרתם נעשה ונשמע ע"כ ופעלכם מאפע כל טובות כו' בשביל שאמרתם נעשה ונשמע וזה מופת שבאותו התועבה הי' הכוונה לשמים, ע"כ תועבה גם בעת עשות תועבה לראות העין יבחר בכם ולהורות על זה ע"נ מאותה תועבה הביאו לפני קרבן (הב') הוא להמליץ גם על מה שעשו צורה אשר נאסר עליהם והוא עפי"מ שפי' הקדושת לוי וביום פקדי ופקדתי וגו' וגם מה שאמרו גם אלה תשכחנה זה מעשה עגל ואנכי לא אשכחך זה מעשה סיני אבל הענין לולי אותו חטא לא הי' חשיבות כלל