ייטב לב ויקרא תקנז

את העגל אשה עשה אהר' כלו' אשר הם עשו מעצמם והם היו הגורמים להביא את אהרן לידי מעשה: והנה קיי"ל בעירובין דף ל"ב כרבי דא' חבר שא' לא' מלא לי כלכלה זה מתאנתי אוכל וא"צ לעשר והטעם דמוטב שיחשדו חברים לתרום שלא מהמוקף ואל יאכילו לע"ה טבלי' וכתבו התוס' והא דמסיק פ"ק דשבת גבי הדביק פת בתנור דאין אומרי' לאדם חטא בשביל שיזכה חברך הכא שאני שהוא גורם לו לעבור שא"ל לקוט וסבר שעשרן, ולפי"ז יש לחלק בדבר בד"א והוא דהתם באיש שאינו ראש הדור ולא מנהיגם באופן שאם יחטא יחיד או רבי' אין לו מקום לחשוד א"ע כי בשבילו בא להם עון זה ובגרמתו כי מה לו עמהם לכן אין אומרים חטא במעשה בשביל שיזכו חבריך אבל אהרן שהי' ראש העם (כי משה עלה השמים ועוד לא ירד) וכמוהו מי שהוא ראש העם שאפשר לו לחשוד א"ע שחטאו גורם אשמת העם א"כ בדין הוא שיטמא א"ע במעשה רע בשבילם להצילם מעון אפי' איזה חטא אחר שהוא שלא בענין ע"ז, דמוטב שיעשה החבר איסורא זוטא ולא יעשה הע"ה איסורא רבא ובכה"ג א"ל חטא בשביל שיזכו חבריך ולמען לשלול זה אמרה תורה לא יטמא בעל בעמיו להחלו כלו' שלא יטמא א"ע אפי' מי שהוא בעל ונשיא בעמיו בשביל להחלו שיאמרו שהחילול תלוי בו כי שמא לא כן הוא אלא הם חטאו בנפשותם וא"א לאדם חטא וגו' זולת בענין ע"ז אם רחקו מעליו ית' יסכן א"ע להצילם מרדת שחת ולקרבם להמקום ב"ה כאמור והענין נחמד: ע"י אמר ואמרת עפ"י דאיתא במד' ר"ת פתת אמרות ה' אמרות טהורות וגו' עוד שם עליונים שאין יצה"ר מצוי בהם אמירה אחת די להם שנאמר ומאמר קדישין אבל תחתונים שיש בהם יצה"ר הלואי לב' אמירות יעמדו הה"ד אמר ואמרת כו' עי' ביפ"ת: ונ"ל לפרש עפימ"ש בלקו"ת פרשת עקב עה"פ כל המצוה וגו' כי בתורה ומצו' יש גוף ונפש, גוף הוא הלבוש ומעשי המצות והנפש הוא הכוונה הפנימית ורזי תורה וז"ש המלאכים תנה הודך על השמים לא שאלו על הלבוש וגוף המעשים כי אינם נוהג ביניהם כ"א על הכוונה הפנימית, וז"ש כל המצוה וגו' המעשה עם הכוונה תשמרון לעשות וגו', והנה מה שנצטונו לעשות במעשה ולא סגי בכוונה הזכה לבד עד"מ שצונו להניח תפילין על היד שהוא נגד הלב לשעבד בזה מחשבות לבנו לעבודתו ית"ש ועל הראש נגד המות שהנשמה שבמוח תהי' משועבד' כו' כמ"ש בש"ע א"כ גוף המעשה ל"ל ליסגי במה שמכוון בכל יום לשעבד הלב והמוח לעבודתו ית"ש, אבל הטעם מבואר בספר החינוך פ' בא כי הלב והמחשבה נפעלים כפי המעשה אפי' רשע גמור ויצר מחשבות לבו רק רע כל היום אם ירגיל עצמו וישים השתדלותו בתורה ומעשי המצות אפי' שלא לשמה יטו לבבו לטוב ויבא לידי לשמה ובכח מעשיו ימית יצה"ר שבו עכ"ד, וז"ש עליונים שאין יצה"ר מצוי בהם ולא צריך מעשה כ"א מחשבה די באמירה אחת אבל תחתונים שיצה"ר מצוי בהם לכך בעי' מעשה עם המחשבה ונגד זה אמר שתי אמירות אמר אל הכהנים בני אהרן למעבד עובדא דאהרן בענין המחשבה והכוונה שאהרן בודאי בא בסוד ה', ואמרת אליהם לנפש לא יטמא במעשה והלואי שיעמדו לקיים שתיהן המחשבה עם המעשה וז"ש אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ הוא המעשה הנראה בארץ מזוקק שבעתי' הוא המחשבה הזכה הצפון בלב ועז"א אתה ה' תשמרם היינו כפי המחשבה כדאשכחן בגמ' שא' שהקב"ה מניח תפילין ור"ל במחשבה דמשתבח בשבחייהו דישראל כמו שאנן משתבחין בשבחי ית' עיי"ש ברשב"א ובמהר"שא בח"א יתבין: ובני הרב ר' ליפא שיחי' אמר בזה עפ"י הגמ' ברכות כל התולה בזכות אבות הקב"ה תולה לו בזכות עצמו וז"ש אמר אל הכהנים בני אהרן שיעלו בדעתם שזכו לזה בזכותי' דאהרן אח"כ ואמרת אליהם וגו' כי אז תולין לו בזכות עצמו והבן: מסורה והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה, נהר יוצק יסודם, נראה לפרש דבפ' תצוה כתי' ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה ועשו את בגדי אהרן לקדשו לכהנו לי דיש בזה דקדוק דפתח ברבים חכמי לב וסיים אשר מלאתיו לשון יחיד דלכאורה הי' לו לומר אשר מלאתים, ונראה הכוונה בזה שלא יעלה על לב חכמי לב עושי מלאכת הבגדים אולי עי"ז יתגאה אהרן ויאמר בלבו כי כבר רצה האלקי' את מעשיו וע"כ חפץ ביקרו ותפארתו, לזה צוה ה' למשה לומר לחכמי לב אשר מלאתיו [לאהרן] רוח חכמה היינו בחי' ענוה ויודע שאין לבישת הבגדים על העבר כ"א בשביל להכניסו ולחנכו לעבודת השי"ת ע"י קדושת הבגדים מכאן ואילך ושיעור הכתוב ואתה תדבר אל כל חכמי לב ועשו את בגדי אהרן אשר מלאתיו (את אהרן) רוח