ייטב לב ויקרא תקנו

מעשה הצדיקים שהמעשה ג"כ טוב ולחשך וגו' אלו מעשיהם של רשעים מעשיהם דייקא אשר לא טובים אבל המחשבה הפנימי' שבלב היא טוב' להציל את העם מעבירה וא"י באיזה מהן חפץ כשהוא אומר וירא אלקי' את האור כי טוב הוי אומר שחפץ במעשה הצדיקים שהמעשה ג"כ טוב ובזה פירשו איזהו דרך ישרה וכו' כל שהוא תפארת לעושי' ותפארת לו מן האדם הרואה לעינים משא"כ המעשה של אלו האמורים אינו תפארת לפני ב"א ואם שיש לו עוה"ב בשביל המחשבה עכ"ז לא בזה חפץ ה' כי זה דרך מסוכן שלא יתלכלך ויטמא בשביל המעש' עכ"ד, ולכאור' הדברי' סותרי' זא"ז הן אמת למ"ד כי גם אהרן אם שקיבל שכר על המחשבה נענש על המעשה שבשביל זה מתו בניו וכמו שפי' רש"י על הפסיק ובאהרן התאנף ה' וגו' וכמי שא' ע"פ כל העם אכבד ופירשתי שבשביל המעשה שהי' לפני העם הנרא' לעינים אכבד כמש"ל פ' שמיני ניחא דבשביל זה לא חפץ ה' במעשים כאלו כי הגם שהמחשבה טובה, המעשה לא טוב שהרי גם אהרן נענש ע"ז, אבל למ"ד דאגדות חלוקות הן וכפי הנראה מפשוטי המקראות כהא דכתיב ואל אצילי בנ"י לא שלח ידו וכן כתיב אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפנ' ה' וימותו וכן איתא במד' בשביל ד' דברים מתו דמשמע לא בשביל אהרן כי לא חטא בזה כלל כי גדולה עבירה לשמה א"כ הדק"ל כי מכאן נראה שבזה חפץ ה' וממה דכתיב וירא אלקים את האור כי טוב נראה כי לא חפץ במעשה רשע אם כי המחשב' טובה להציל את זולתו, לכן נראה לחלק בין הענינים דכאן גבי אהרן שעשו הע"ר את העגל שהוא ענין ע"ז ובזה נתרחקו מעליו ית' ואבדו תואר עם קרובו ע"ז הי' אהרן מוסר נפשו להצילם ע"י שא' שיתלה הסרחון בו וכ"כ הי' ענין אליהו בהר הכרמל על שביקשו לפרוק מעליהם עול מלכות שמים והלכו אחרי הבעל אבל התם שהלכו אחרי לבבם ועיניהם לזנות אחריהם אבל לא היו אפיקורסים ולא כחשו בה' ובתורתו כ"א היו בעלי תאוה שהי' התאוה גובר עליהם בכה"ג א"צ האדם למסור נפשו לילך עמהם להצילם כי יש חילול השם לעין הרואה המחזיק אותו לאדם כשר וז"ש כאן אמר אל הכהנים בני אהרן כלו' ראוי להם למעבד עובדא דאהרן שהי' אוהב את הבריות ומקרבן לתורה ואעפי"כ ואמרת אלהם (מהיום והלאה) לנפש לא יטמא בעמיו ר"ל שלא יטמא את נפשו בשביל עמיו להצילם מעון וחטא זולת חטא ע"ז והיינו כ"א לשארו האי לשארו קאי על ה' זו אשתו היינו כנס"י הקרוב אליו שנקראים עם קרובו לאמו ולאביו ע"ד המד' שקראן אחותי לא זז מחבבן עד שקראן בתי או אמי ולפעמים נקראים אב ע"ד והי' לי לאב (שפי' בפ' לך עיי"ש) וז"ש לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו ולאחותו הבתולה שלפעמים נקראים אמו או אביו או בן ובת אחיו ואחותו הקרובה אליו ית' בזמן אשר לא היתה לאיש זה הקב"ה שנאמר ה' איש מלחמה כ"א הלכה והיתה לאיש אחר לזנות אחר הבעל בענין ע"ז אז לה יטמא אבל בזולת זה לא יטמא בעל וגו' ביאור הדבר כי לכאורה הי' מקום לחלק באופן אחר והוא בשנבין מאמרו של אהרן מוטב שיתלה הסרחון בי כו' דצדיק מה פעל הלא גם הם חטאו במה שאמרו קום עשה לנו וגו' ויתפרקו וגו' ואת נזמי הזהב וגו' והא דאין שלד"ע הייני בדיני אדם אבל בדיני שמים יש שליח לד"ע וכדאי' פ' ב' דקידושין והראי' דכתיב ויגוף ה' את העם על אשר עשו את העגל הרי שהעשי' נאמרה גם על העם ונ"ל בזה בשנבין הא דכתיב והביטו אחרי משה מלמד שכ"א קינא לאשתו מפני משה שחשדוהו באשת איש והדבר תמוה מאוד אבל הענין לדעתי ע"ד דכתיב אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם עי' רש"י ופירשו המפורשים כי לפעמים הכהן יחטא ע"י אשמת העם שמכח שהם אשמים בזדון מביאי' אותו לידי חטא, ולפעמים להיפך מכת שהכהן יחטא מביא אותם לידי אשמה במזיד וז"ש יחטא לאשמת העם וז"ש משה אם תשא חטאתם כלו' אם תשא, ותמחול להם ע"י תפלתי אז נראה כי חטאם של עצמם ולא אני הגורם ואם אין, מזה נראה שמכת חטאי באו לידי עבירה זו ואין קטגור כו' ע"כ מחני נא עכ"ד המפורשי' וז"ש שכל אחד קינא לאשתו מפני זולתו שחשד אותו על הדבר אלא שא' שכל זה מפני משה שהוא הגורם לזה ע"י איזה מחשבה לא טובה ר"ל וכדומה מזה באים המוני עם לידי חטא א"א גמור והבן, וז"ש אהרן מוטב שיתלה הסרחון ב"י ולא בהם כלו' גם על מה שהם עשו ואמרו לי לעשותו לא יגיע להם עונש כי יתלה הסרחון והחטא שלהם בי שע"י ובגרמתי ע"י מחשבה באו הם לידי זה כי יאמרו שהמחשבה ניכרת מתוך המעשה אם שהאמת לא כך הי' כי הם מעצמם חטאו בנפשותם וז"ש משה אל אהרן מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו (כלו' ע"י מחשבתך) חטאה גדולה ויאמר אהרן וגו' אתה ידעת את העם כי ברע הוא כלומר מעצמו ויאמרו לי וגו' ואשלכהו באש וגו' כדי לתלות הסרחון בי כו' וז"ש ויגף ה' את העם על אשר עשו