ייטב לב ויקרא תקנה

וההבדל ביניהם כי יראת עונש אינו אלא בבא חטא לידו ויירא מכת עונש ואינו חוטא אבל באם אינו חוטא אינו מתיירא כלל וא"כ אין יראתו תמידית אבל הירא משאתו ומרוממותו יתברך ויתעלה אפי' בשעה שאינו חוטא כלל יראת ה' דייקא חופף עליו כל היום כמי שיושב לפני מלך גדול ונורא שמעצמו נופל עליו אימה ופחד חיל ורעדה יאחזנו כש"כ כשישים האדם אל לבו שהמלך מ"ה עומד עליו כי פחדו ואימתו יבעתוהו כמבואר בהגה' ז' הרמ"א ז"ל באו"ח סי' א' וז"ש ובעבור תהי' יראתו דייקא] על פניכם [אפי'] לבלתי תחטאו וז"ש יראת ה' טהורה עומדת לעד תמידית עכ"ד ז"ל וש"י: ואני אוסיף תבלין כי אכתי אין זה לעד כי האדם אינו חי לעד ע"כ נ"ל עפי"מ שכ' הספרים ההבדל בין יראת עונש ליראת רוממות כי הירא מעונש הוא מכח סבת העונש ואותה יראה אינו מוריש לבניו כי איננה קנין עצמי אבל הירא מרוממותו יתעלה אותה יראה מוריש ומנחיל לבניו אחריו והיינו דכתיב מי יתן והי' לבבם זה להם ליראה או"תי וגו' דייקא כל הימים ירא' תמידית למען ייטב להם ולבניהם לעולם וזה שנאמר מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו עכ"ד והארכתי בזה בפ' נח וז"ש יראת ה' טהורה עומדת לעד כלומר לדורותיו אחריו: וז"ש המד' דקשי' לי' אמר ואמרת למה וגם בני אהרן למה כקושי' הזוהר ותירץ להורות דבגין אהרן דהוא שירותא דכל כהני ומני' זכו לזה וז"ש המד' הה"ד יראת ה' טהורה עומדת לעד לדורותיו בשביל אותו הורא' שנתיירא אהרן מלפני הקב"ה כלו' יראת רוממותו הטהורה זכה לו ולבניו אחריו להוריש להם בחי' יראה זו וע"כ ניתנה לו פרשה זו שאינה זזה ממנו ומדורותיו לעד ולכן אמר אמר אל הכהנים בני אהרן בשביל זה ואמרת אליהם וגו' אח"ז יצא לאור ס' אה"י ח"ב ומצאתי מדברי אלו ומשנה לא זזה ממקומה: א"י דאיתא במד' שא' אהרן מוטב יחלה הסרחון בי ולא בהם א"ל הקב"ה אהרן כך עשית לא תזוז מן הפלטין שלי לעולם ופירשו המפורשים למאי דאיתא בגמ' מפני מה נאמר בפר כהן משית פרכת הקדש ולא בפר העלם דבר של צבור משל למלך אם סרחו עליו מיעוטן עדיין פמלי' שלו קיימת ואם רובן סרחו אין פמלי' שלו קיימת וזה הי' כוונת אהרן שאם יתלו הסרחון בהם שהם רבים יסתלק קדושתו חס ושלום על כן מוטב שיתלה הסרחון בו ויהי' קדושתו קיימת וזה הי' ממש מסירת נפש של אהרן בשביל קדושת שמו ית' והשי"ת החוקר לב א' מדה כנגד חדה הואיל וכוונתך לבל יסתלק קדושתי לכך לא תסתלק אתה מקדושתך ובזה פי' מוזלה"ה בפ' שמיני למה אתה בוש לכך נבחרת עיי"ש וזה שא' מיראה שנתיירא אהרן מלפני הקב"ה דייקא כלו' שישאר בתואר קדוש ע"כ זכה וניתנה נו פרשה זו כו' שלא יטמא הוא ודודותיו לבל יסתלק קדושתו ית' מעליהם: ומן האמור הנה מקום אתי לפרש אלה מקראי קודש אמר אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש וגו' דקשה בני אהרן למה, ותו אמר ואמרת למה, והנ"ל ע"ד רמז לפי האמור כי אהרן קיבל שכר בשביל מחשבתו הטובה לתלות הסרחון בהם לבל יסתלק קדושת המקום וקרבתו מעם קרובו, וכמו שפירשתי זאת תורת המסור' בקרובי אקדש היינו ע"י קרובי הוא אהרן אקדש על ישראל כ"א וקרובי מרחוק עמדו לבלי עשות הדבר ההוא למען לתלות הסרחון בהם אז חדלו קרובי ומיודעי הם ישראל עם קרובו והנה מזה נראה בעליל כי בזה חפץ ה' במחשבה טובה להצלת ישראל אם שהמעשה לא טוב לעין הרואה, ואמנם לכאורה מצינו בספרים הקדושים מאמר המנגד לזה והוא מה שפי' המד' ויקרא אלקים לאור יום אלו מעשיהם של צדיקים ולחשך קרא לילה אלו מעשיהם של רשעים ואיני יודע באיזה מהן חפץ כשהוא אומר וירא אלקים את האור כי טוב הוי אומר חפץ במעשיהם של צדי קים כו' דאינו מובן מה ספיקא איכא בזה הלא מקרא מפורש כי לא אל חפץ רשע וגו' וביארו המפורשים ע"ד דאיתא בתענית פ"ג דאתי ההוא גברא דהוה סיים מסאני אוכמי ולא רמי חוטי דתכלתא בגלימי' א"ל אליהו האי בר עלמא דאתי הוא א"ל מאי עובדך א"ל זנדוקא אנא ואסרנא גברי לחוד ונשי לחוד כו' כי היכי דלא ליעבדו איסורא כו' מ"ט לא רמית חוטי דתכלתא דאזילנא ביני עכו"ם כי היכי דלא לידעו דיהודאי אנא דאי בעו למיגזר גזירתא אנא מגלי להו לרבנן דלבעי רחמי ומבטלו לה וכהאי גוונא איתא בתנא דב"א שאמר אליהו על איש א' שהוא בן עוה"ב וחקרו אחריו ומצאו שהלך לבית ועד של זונות ושהה שם כל הלילה לבטל אותם מעבירה והנה המעשי' הנגלים של אלה הנה הנם מעשה הרשעים אבל לפי פנימיות לבם ומחשבתם הטובה הוא עבודה גדולה לשמים וס"ד שבזה ג"כ חפץ ה' וז"ש לאור יום זה