ייטב לב ויקרא תקנא

אמר אמר אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם וגו' במדר' זש"ה יום ליום יביע אומר וגו' ואינו מובן מה ענינו לכאן. וע"ד הפשוט נ"ל דקשי' לי' אמר ואמרת למה, ובני אהרן למה ועי' רש"י, ויש לפרש ע"ד דאי' בפ"ק דתענית ד' ג' זמנין דקרי לי' בשמיה ר' יהושע בן בתירה וזמנין דקרי לי' בשמי' דאבא הא מקמי' דלסמכו' דלא הוי חשוב וקרי לי' ב"ב הא לבתר דלסמכו' קרי לי' בשמיה ר' יהושע עי"ש, וידוע כי יש בתורה פרד"ס ובכ"א כמה פירושים וכמה פנים גבוה מעל גבוה, וקול ה' בכח איתא במד' בכחו של כאו"א נערים לפי כחן זקנים לפי כחן וע"כ כשמלמד לזולתו תורה ומצות צריך לפרש לו לפי כחי ושכלו הקל תחלה פי' הפשוט ואח"כ ילמדנו בכל פעם ביתר שאת הפנימיות שבו הרומז למעלה למעלה עד א"ס ואין תכלית ואמנם לאו כל מותא סביל דא בלתי הכהנים הנגשים אל ה' אשר לחם אלהיהם הם מקריבים הם צריכים לדעת המצו' בדרך פרד"ס מה עמקו מחשבותיו ותעלומיו ולכן ויאמר ה' אל משה אמר אל הכהנים בני אהרן כלו' בימי הנעורים הנקראים ע"ש אביהם ואח"ז ואמרת אליהם בהיותם ברי' בפ"ע ונקראים בשמם לנפש לא יטמא כי בימי הנעורים יבינו רק הפשוט אח"ז תבינם הפנימיות והסוד שבו ועז"א המדרש שזה ש"ה יום ליום וגו' ר"ל כי למעלה כתיב השמים מספרים כבוד אל ופי' הרמב"ם שמגדולת השמים ניכר ונודע גדולת הבורא ב"ה ע"ד דכתי' שאו מרום עיניכם וגו' וכאלו הם המספרים ועז"א יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת כי בכ"י ובכל לילה שהאדם הולך וגדול בתורה ובחכמה מתבונן ומשיג ע"י יותר גדולת הבורא ב"ה וכ"כ בתורה מדי יום יום מבין ומשיג יותר, ולזה אמ"ר ואמר"ת בימי הנעורים ובימי הזקנה כאמור: אמר אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם וגו' להבין אמר ואמרת למה גם בני אהרן למה בעמיו פרש"י בעוד שהמת בתוך עמיו והוא מתו"כ וכתב הק"א דל"ל בעמיו הדר על הכהן למת מעמיו לא יטמא דא"כ משמע שלא מעמיו יטמא וכו', והנה דרשות חז"ל ודאי אמת ויציב אבל כפלים לתושי' ע"ד אגדה י"ל דבעמיו קאי על הכהן והוא עפימ"ש בפ' תצוה ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו אתו מתוך ב"י ירצה כי מה שזכה אהרן לכהונה לכפר על בנ"י לשום שלום בין ישראל לאביהם שבשמים הוא מפני שהי' אוהב שלום ורודף שלום בין אדם לחברו והוא הי' המתווך ביניהם ולזה מדדו לו כמדתו להיות המתווך בין ישראל לקונם, וז"ש הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו אתו (דייקא בזכותו) מתו"ך בנ"י מחמת שהוא התו"ך בין ישראל ומה"ט הזהירה אותו התורה ואת בניו בזכותו שלא לטמא למת שאז אסור לו לכנוס למקדש ואינו יכול לשום שלום בין ישראל לקונם וגם לא בין אדם לחברו שכיון שהוא טמא נפש ומטמא בנגיעתו לפסול מוקדשי' ותרומה פורשין ובדלין הימנו וז"ש אמר אל הכהנים (להיותם) בני אהרן (אוהב שלום ע"כ) ואמרת אליהם (בזכותו) לנפש לא יטמא בעמיו כלו' מחמת שהוא צריך להיות בתוך עמיו לשום שלום בין אדם לחברו ובין קונם והבן: אמר אל הכהנים וגו' ואמרת במד' עליונים שאין יצה"ר מצוי בהם די להם באמירה אחת שנאמר בגזרת עירין פתגמא ומאמר קדישין שאלתא אבל התחתונים שיש בהם יצה"ר הלואי בשתי אמירות יעמדו לכך נאמר אמר ואמרת וצ"ב עוד יש להבין בשנותו את טעמו דלעיל גבי ישראל נאמר "דבר אל כ"ע בני ישראל "ואמרת אליהם קדשים תהיו וכאן נאמר אמ"ר ואמר"ת, והנ"ל דהנה כתיב לא בשמים הוא וגו' כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו ובודאי עדות ה' נאמנה מאוד, וכבר עמדו חכמי לב הלא לפי עין הרואה הדבר קשה ורחוק מהשיג אבל הענין כי התורה הוא שס"ה מצות ל"ת ורמ"ח מצות עשה ותחלה צריך להיות סור מרע רחוק כמטחוי קשת לבלי לנגוע בקצהו כו' כי הנוגע בו יטמא מבית ומחוץ תצפנו בכופר ובזפת ובכל מיני ריח רע ומטמטם את לבו לבלי להבין ולהשכיל דרך ה' לעשות בדקה ומשפט ומישרים אח"כ עשה טוב תורה ומצות ומעש"ט ע"כ למי שעדיין לא גירש מתוכו ומקרבו חלק הרע הרי הוא מסמא עיניו ונדמה לו כי דרך הקדש הוא בשמים או מעבר לים הוא אבל התורה היא מדברת על לב שסר מרע והרחיקו אז בעיניו יראה ובלבבו יבין כי קרוב הדבר מאוד כו' והנה שורש הל"ת בישראל נאמר בסוף אחרי ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות מחקות התועבות וגו' ולא תטמאו בהם וגו' ושורש העשין קדשי' תהיו כו' להמשיך עליו קדושתו במצות עשה וכמו שמברכין