ייטב לב ויקרא תקמח

זכו להקרא בשמו וכמ"ש הרמב"ן בפ' תולדות לפרש כי ציד בפיו כי עשו נק' ציד בפיו של אביו שכן יכונה האיש במעשהו לתדירותו וכן שבתך בתוך מרמה וכן ואני תפלה עכ"ל כ"כ לרוב דבקותן של ישראל בה' אלקים ובקדושתו ע"כ נקראו אלהים ונקראו קדושים ובשמותיו כאמור במד' והנה לא מצינו דבר זה לקרוא בשמו של הקב"ה כי אם ביעקב שנאמר ויקרא לו אל אלקי ישראל פרש"י הקב"ה קרא ליעקב אל וזה לרוב דבקותו בו קרא אותו על שמו ית' ולכן מיחד אלקותו אל אלקי ישראל מדה במדה והבן והיינו דכתיב לא יעקב וגו' כ"א ישראל כי שרית עם אלקים ועם אנשים כלו' שרית מכח שאתה עם אלקים אפי' בעסקך עם אנשים ובכל זה ותוכל לדבק בו ית' לכן יקרא שמך ישראל שיתף שם אל בשמו ובזה דברי המד' מבוארים שהיו מלאכי השרת מקלסין ומקדשין אותו וא' ברוך ה' אלקי ישראל ולמה מיחד אלקותו ית' על ישראל עז"א מן העולם (הזה) ועד העולם העליון כלו' מפני שגם בעסקיו בעוה"ז עמד במחשבתו בעולם העליון דבוק בו לכן נק' ישראל שבו שם אל לכן מיחד אלקותו עליו ע"כ כיון שבא יעקב א"ל זהו שנא' כ"א ישראל וגו' כי שרית עם אלקים ועם אנשים כדפירשתי והיינו מן העולם ועד העולם ולכן נקראו ישראל על שמו של ישראל אבינו אם כי לאו כל מוחא סביל דא להיות דבוק בה' ית' בכ"ע אפי' בעסקו בעניני עוה"ז עם בני אדם אבל חז"ל מצאו לזה תקנה שאמרו סוף כתובות דף קי"א ואתם הדבקים בה' כו' וכי אפשר לדבק בו כו' אלא העושה פרקמטי' לת"ת ומהנה לת"ח מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאלו דבוק בשכינה עי"ש וז"ש כי כאשר ידבק וגו' כן הדבקתי אלי את כל בית ישראל להגן עליהם וכמ"של וז"ש דבר אל כל עד"ת בנ"י ישרא"ל כי בהקהל עם ת"ח ראשי העדה כולם נקראים בני ישראל אבינו להקרא על שתו ועליהן נאמר ברוך ה' אלקי ישראל ע"כ א' הקב"ה הואיל ונתקדשתם לשמי פי' להקרא בשמו בשם אל שבשם ישראל עד שלא בראתי אתכם ע"כ קדושים תהיו כי קדוש אני ר"ל שתקראו קדושים על שמי שאני קדוש וזה פי' מתוק: דבר אל כל עדת ב"י וגו' קדושים תהיי כי קדוש אני ה' אלקיכם במד"ר יכול כמוני ת"ל כי קדוש וגו' קדושתי למעלה מקדושתכם: יתבאר עפמ"ש האוה"ח פ' ואתחנן לפרש הפסוק ואתם הדבקים בה' אלקיכם וגו' עפמ"ש הרמב"ם הנטפל לשם מלפניו מותר למוחקו מלאחריו כגון כ"ם של אלקיכ"ם אסור למחקו וה"ה כשאר אותיות של שם שהשם מקדשם וז"ש ואתם הדבקים בה' ולא בבחי' נטפל מלפניו כמו לה' בה' שאין בו קדושה כ"א בבחי' אלקיכם ר"ל כ"ם מאלקיכם שאינו נמחק שהשם מקדשם עכ"ד, וז"ש קדושים תהיו יכול כמוני בבחינת הוי"ה ת"ל כי קדוש אני הוי"ה שאין אות נטפל לו להתקדש לא מלפניו ולא מלאחריו כי לשם זה אין שום אות נדבקת ונסמכת לו מלאחריו, ומלפניו אין השם מקדשו ואתם הדבקים וקדושים בבחי' אלקיכם שאותיות כ"ם נטפלים מלאחריו, וזה קדושתי בבחי' הוי"ה למעלה מקדושתכ"ם מקודש"ת (אותיות) כ"ם והבן: ולפי מ"ש האוה"ח שם עוד רמז באומרו בה' כי שם זה אינו מקדש מלאחריו הא למדת שדבקות ישראל בשם עצמו מתאחדים אור נפשם באור שם העצם וכדי שלא תבין שהכוונה הוא באותיות הנטפלים לפניו ואין בהם קדושה לזה גמר אומר אלקיכם אמור מעתה כי אומרו בה' הוא ביחוד האותיות כמ"ש כי חלק הוי"ה עמו ואולי כי ידבר הכתוב כנגד ב' המדרגות שיש בישראל זו למעלה מזו עכ"ל, וז"ש דבר אל כל עדת ב"י וגו' ב' המדרגות שיש בהם קדושים תהי' כי קדוש אני ה' אלקיכם כלו' שיש קדוש שדבוק בה' העצם וביחוד האותיות עצמן ויש שדבוק וקדוש רק בבחי' אלקיכם וע"ז אמר במד' יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני ה' אלקיכם קדושתי למעלה מקדושתכם ר"ל אפי' מהדבקים בבחי' הוי' שאני קדוש בעצם ואתם מקבלים הקדושה על ידי שאתם דבקים בי כמו שהאותיות כ"ם מקבלים קדושה ע"י שדבוקים באותיות השם אלקי והבן: קדשים תהיו וגו' איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו להבין הסמיכות גם לפרש המד' זה שא' הכתוב ישלח עזרך מקודש וגו': אפשר לומר עפימ"ש במד' יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני ה' אלקיכם קדושתי למעלה מקדושתכם ופי' הנזה"ק פ"ג סי' ד' ביאור הדבר עפ"י דאי' למעלה במד' משל למלך שמעטרין אותו בג' עטרות נתן שתים בראשם של בניו וא' בראש עצמו כך כביכול מכתירין להקב"ה בג' קדושות נותן בראשו אחת ושתי' בראשן של ישראל הה"ד והתקדשתם והייתם קדושים ופי' המפורשים כי הג' קדושות הם נגד כח"ב וכתיב בחכמה יסד ארץ היינו ישראל הנקראים ארץ חפץ והיינו שחי'