ייטב לב ויקרא תקמז

כי יש בכללות ישראל מדרגות שונות זה מזה דוגמת נפש גוף לבוש בית ונגד זה הם ד' מינים שבלולב וז"ש כן הדבקתי אלי את כל בי"ת ישראל וגו' (כלו' אפילו אותן פחותי ערך הנקראים בית) להיות לי לעם עכ"ד, וז"ש בן אדם הוא אדם הראשון שחטא בעץ הדעת ע"כ הי' לו בי"ת ישראל פחותי ערך הנקראים בית לסיג כולם נחושת ובדיל וברזל וגו' ואפי"ה בתוך כור סיגים כסף הי' כלו' בתוך פנימיות לבם אם שגם בו יש סיגים עכ"ז כסף הי' שם לכן וגו' הנני קובץ אתכם אל תוך ירושלים מלבד הפשוט יאמר עפ"י שאמר החכם הצילני מפזור נפש היינו מפזור רצון שהגוף מתאוה תאוות רבות ורוצה רצונות שונות ובאמת צריך לאסוף ולקבן כל תאוותיו ורצונותיו לתכלית אחד לעבודתו ית' וכמ"ש דוד אחת שאלתי וגו' לחזות בנועם ה' וגו' וז"ש הנני קובץ אתכם מפזור רצונות של הגוף החיצוני אל תוך ירושלים היינו אל תוך עומק לבבם הנקרא ירושלם שהוא ירא ושלם עם ה' קבוצת כסף וגו' והנחתי והתכת"י אתכם לשון תוך וז"ש כן תתכ"ו בתוכה וידעתם כי אני ה' שפכתי חמתי עליכ"ם כלו' רק בשביל מה שעליכם השחרות שמבחוץ ולא בשביל תוככם שהוא יפה וז"ש הלא כבני כשיים כלו' שהם שחורים מבחוץ כן אתם לי ב"י נאום ה' הוא המעיד עלינו שהשחרות הו' רק מבחוץ (כדכתיב שחורה אני כלו' מבחוץ ונאוה וגו' אני מבפנים אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש בני אמי נחרו בי מבחוץ ולא מבפנים כי תוכו נאוה קודש לה') וא' לראי' ע"ז כי הלא את ישראל העליתי מאמ"צ וגו' אם כי מבחוץ הללו והללו עבדו עכ"ז העליתי את ישראל מתוכם כלו' מכח תוכם הנאוה לכן הנה עיני אדני ה' וגו' אפס כי לא השמיד אשמיד את בי"ת יעקב נאם ה' כלו' אפילו אותן הנקראים בית יעקב לא אשמידם כי תוכם יפה ונאוה כאמור וזש"ה ונקדשתי בתו"ך ב"י בתוכם דייקא: וזש"ה כי כל העדה כולם אפי' פחותי ערך קדושים ובתוכ"ם ה' והיינו דכתי' סוף הפ' והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה וגו' ואז"ל אצ"ל בין חמור לפרה כו' אלא בין נשחט רובו לנשחט חציו שההבדל ביניהם אינו אלא ע"י משהו ומלא שערה שרובו טהור וחציו טמא ודוגמא לזה א' והייתם לי (דייקא) קדושים וגו' ואבדיל אתכם מן העמים וגו' כלומר אפילו בזמן שמתערבין בין העמים ודומים להם במעשיהם החיצונים עכ"ז אבדיל אתכם להיות לי דייקא שאני חוקר לב ועיקר ההבדל הוא רק ע"י עומק הלב שאינו אלא משהו שאינו נודע וניכר לשרי מעלה כ"א לו לבדו ית' שרצונו לעשות רצונו ית' אלא ששעבוד מלכיות מעכב וז"ש דבר אל כ"ל עדת ב"י וגי' קדושים תהיו איש מהם לא נעדר כ"א כולם קדושים ועז"א זש"ה כי כאשר וגו' כן הדבקתי אלי את כ"ל בי"ת ישראל וגי' אפי' הנקראים בית להיות לי דייקא לעם נקרא קדוש וקרא אותם קדושים כלו' מצד תוך שלהן הנגלה לו יתב' והבן: דבר אל כל עדת ב"י ואמרת אליהם קדושים תהיו כי קדוש אני י"א מד' ילקוט א' הקב"ה לישראל עד שלא בראתי אתכם היו מה"ש מקלסין ומקדישין אותי בכם ואומרים ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם משנברא אדם הראשון כו' עד בא יעקב א"ל זהו שנא' לא יעקב יאמר עוד שמך כ"א ישראל ונקראו ישראל על שמו א' הק"בה לישראל הואיל ונתקדשתם לשמי עד שלא בראתי אתכם היו קדושים כשם שאני קדוש שנא' קדושי' תהיו כי קדוש אני וגו' עוד שם זש"ה ואתם הדבקי' בה' וגו' וכתיב כי כאשר ידבק וגו' כן הדבקתי אלי את כל בית ישראל וגו' מלך ב"ו אין רשות להקרא בשמו אבל ישראל נקראו בשמו שהקב"ה נקרא אלקים וקרא שם ישראל אלקים שנאמר אני אמרתי אלקי' אתם הקב"ה נקרא קדוש וקרא לישראל קדושים עכ"ד הילקוט וצריך ביאור, והנ"ל דקשי' לי' אומ' דבר אל כל עדת ב"י ואמרת אליהם וגו' למאי א' עדת ב"י והוא קושי' המד' למה פ' זו נאמרה בהקהל כו' ועם האמור במד' יתורץ והוא כי ענין מצות קדושים תהיו מבואר ברמב"ן ובחרדים שהוא לפרוש ממותרות כ"א שיהי' דבורו וכל מעשהו במאכל ומשתה ומשגל די סיפוק כפי ההכרח עפ"י הדת של תורה לעשות רצונו ית' והוא מ"ש חז"ל כל מעשיך יהי' לש"ש וזו עצמו מצו' ובו תדבק שפי' הרמב"ן שתהא זוכר הש"י תמיד לא תפרד מחשבתך ממנו בביתך ובלכתך בדרך כו' עד שיהי' דבריו לב"א והוא לפני ה' עכ"ל והוא שהזהירה התורה לא תגנובו ולא תכחשו וגו' לא תעשו עול במשפט ולא תונו וכדומה למען דעת אפי' בעת עסקו בעוה"ז עם אנשי' בעניני מו"מ גם שם ימצא מקום לעמוד לפני ה' לשרתו באם יקיים מצו' התלוי' בזה ואם ככה יעשה ויקדש דבורו ומעשיו לה' עפ"י דרכה של תורה יהא דבוק בו תמיד וז"ש המד' קדושים תהיו זש"ה ואתם הדבקים בה' וגו' כי קדושה מביאה לידי דבקות ולכן ע"י דבקות בה'