ייטב לב ויקרא תקמו

אח איהי ד' ועם א"ת איהי אח"ד ואם ח"ו לבי' לאו איהו למייתי אח על ד' עביד פרודא ועאל ס"מ אל אח"ר ואתמר ביה ושחת ארצה לבלתי נתן זרע לאחיו דאסתלק קוצא דאת ד' מאחד כו' ובגין דא ויהי ער בכור יהודה ר"ע עכ"ד. וכתבנו במקום אחר ביאור הדבר כי נמסר באותיות גדולות ע של שמע ד דאחד ס"ת ע"ד וכ"כ גדולה ר של אל אחר למען ידעו ההפרש ובהסתלק קוצא דד שהוא דוגמת יו"ד צירופו נעשה ע"ר ובהיפך נעשה ר"ע זה סוד ויהי ע"ר ר"ע ועיין מ"ש בזה בפרשת דברים ובייט"פ במאמר אבני זכרון דרוש ט"ז בארוכה, ובזוהר בחקותי קי"ג ע"ב מאן דיהיב צדקה למסכנא הוא עביד לעילא שמא קדישא שלים בגין דצדקה דא אילנא דחיי וצדקה יהיב לצדק כדין אתחבר דא בדא ושמא קדישא אשתכח שלים ופי' המק"מ הויה אדני משולבים או שמחבר לזעיר שהוא יה"ו ה' אחרונה עי"ש והיינו אחד וז"ש אשרי משכיל אל דל שאז גורם שיהיה ה' אחד בד', או ירמוז שהוא משכיל אל מדה אחרונה דלית לה מגרמה כלום כ"א משמשא כמבואר בזוהר שם והיא נקראת דלה ומצה עניה בסוד דלותי ולי יהושיע באופן שיהיה חיבור אתך ונעשה צירוף ע"ד כאמור אתם עדי ונהרס צירוף ר"ע ע"כ ביום ר"עה ימלטהו ה' והנה סעד בד' הוא מכח הקדושה וזה לעומת זה סע"ר ברי"ש כמה דכתיב סע"ר מתגורר כו' (ירמי' ל') ומזה בא הקרירות ורוח סערה הנק' שיטי"ל פראס"ט להחולה ר"ל וע"י צדקה שמשכיל אל דל כאמור נעשה מסע"ר סע"ד וז"ש הוי"ה יסעד"נו והבן. והנה כ"כ יש חילוק בין קדש שהוא בד' ובין שקר שהוא ברי"ש כי קדש ישראל לה' הדבקים בה' אלהים אמת ובאו"ה כתיב אליך גוים יבואו וגו' ויאמרו אך שק"ר נחלו אבותינו: וז"ש קדשי"ם תהיו וגו' אל תפנו וגו' ואלקי מסכה לא תעשו פי' רש"י אתם לאחרי"ם היינו שלא תעשו לבחינת אל אחר ברי"ש והיינו דסמיך ליה ולא תכחשו וגו' ולא תשבעו בשמי לשק"ר שהוא היפך קד"ש בד' והנקרא קד"ש הוא שמור וניצול מרוח סע"ר כי נעשה סע"ד בד' וז"ש המדרש זש"ה ישלח עזרך מקד"ש דייקא בד' שהוא חכמה כנודע ומציון שהוא מדת יסוד שממנו כל הטובות והברכות נשפעין למלכות עטר"ת יסו"ד יסעד"ך דייקא סע"ד בד' והן דברי המדרש פ' תצוה וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם הה"ד הלא אתה מקדם ה' אלהי קדוש"י לא נמות אתה גוזר ואומר קדושים יהיו לאלהיהם וכן לקדש אותם [וה"ה מ"ש כאן לישראל קדושים תהיו] רבון העולם אתה מבקש שנהי' קדושים [כלו' בחינת חכמה הנקרא קדש] הסר מעלינו המות שנאמר הלא אתה מקדם ה' אלהי קדוש"י לא נמות כי החכמה תחיה את בעליה ורמז לזה חכמ"ה בגימ' החיי"ם כידוע ועי' מ"ש בזה עוד בספרי ייטב פנים בענין ספירת העומר: דבר אל כל עדת בני ישראל וגו' קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם איתא במד' ילקוט ז"ש הכ' ואתם הדבקים בה' וכתיב כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתי אלי אה כל בית ישראל וגו' להיות לי לעם, נקרא קדוש וקרא לישראל קדושים: נ"ל בהקדם לפרש בהפטרה הלא כבני כשיים אתם לי בית ישראל וגו' הלא את ישראל העליתי מארץ מצרים וגו' גם בהפטרה והוא מיחזקאל כ"ב ושם נאמר בן אדם היה לי בית ישראל לסיג וגו' בתוך כור סיגים כסף היה וגו', ביאור הדבר עפ"י מה שפירשתי למכה מצרים וגו' ויוצא ישראל מתוכם וגו' לגוזר ים סוף וגו' והעביר ישראל בתוכו וגו' עפ"י דאיתא במדרש שאמר שר של ים מה נשתנו אלו מאלו הללי עבדו כו' והללו עבדו כו' א"ל הקב"ה שוטה אתה דן שוגג כמזיד ואונס כרצון. הכוונה בזה ע"ד דאיתא בגמרא גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות וכו' וז"ש למכה מצרים וגו' ושלא תאמר מה נשתנו כו' לזה א' ויוצא ישראל מתוכ"ם תכח תוכם הטוב וכן לגוזר ים סוף כו' והעביר ישראל בתוכ"ו על ידי התוך שלו שהוא קדוש לאלהים והיינו דאיתא במדרש וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה ללמדך שאין מקום פנוי מהשכינה אפילו סנה כלו' שבזה הודיע לו ה' למה הוא גואלם מיד מצרים ובמה נשתנו אלו מאלו על זה נגלה אליו בסנה ללמדו שאין מקום פנוי מהשכינה כו' כמו כן ישראל עמו אפילו הסנה שבהן איננו פנוי מהשכינה כביכול תוך עומק לבבו ע"ד שאמרו פושעי ישר' מלאים מצות כרמון המשילם לרמון שתוכו טוב כדא' ר"מ רמון מצא תוכו אכל וקליפתו זרק כמו כן ישראל מלאים מצות בתוך לבם תוכם טוב כ"א הקליפה שמבחוץ נשתנה מכח שנתערבו בגוים וילמדו מעשיהם מתוך שעבוד וטירוף הדעת, והארכתי בזה בספרי ייטב פנים במאמר אבני זכרון דרוש י' עי"ש. וכבר פי' מוזלה"ה סוף פרשת וארא כן הדבקתי אלי את כל בית ישראל