ייטב לב ויקרא תקמה

עוד יתבאר המד' הה"ד ישלח עזרך מקודש בהקדם לפרש הא דכתיב פ' אחרי כי נפש הבשר בדם הוא וגו' ובתרי' כתיב כי הדם הוא בנפש יכפר וכבר עמדו ע"ז הקדמונים: והנ"ל עפ"י הידוע שעיקר עבודת האדם להגביר נפש השכלית על נפש הבהמית לכבוש תאוותיו הגופניות אכילה ושתי' ומשגל ורדיפה אחר בצע כסף וכבוד וכדומה וכמו שכתב באו"ח בענין תפילין וישעבד להקב"ה הנשמה שבמוח ולב וימעוט הנאותיו כו' ועיקר משכן נפש הבהמית בדם הוא כידוע ואם התאוות שבדם גוברים על נפש השכלית הרי נפש הבהמי מנהיג את נפש השכלי להנהיגו ואיפכא מיבעיא שנפש השכלי ינהיג את נפש הבהמי ורתיחת הדם לכיבשן תח"י לעבודת הבורא יתב' וז"ש כי נפש הבשר בדם הוא כלו' הנהגתו של נפש השכלי שבבשר אדם הוא על ידי הדם ותאוותיו שהם כובשין נפש השכלית תחת רשותם לשית עצות בו עשות כרצונם ואני נתתיו לכם וגו' לכפר וגו' כי הדם הוא בנפש כלו' אם הדם הנהגתו הוא ע"י נפש השכלית אז יכפר והבן. והנה כבר פירש הרמב"ן קדושים תהיו הוא מצוה כללית שנהיו פרושים מן מותרות באכילה ושתיה ומשגל לקדש עצתו במותר לו והוא ע"ד שכתוב בתורה ואותו תעבודו שפי' הרמב"ן בפרשת עקב שתהיה לו בכל עת כעבד שעושה מלאכת רבו עיקר וצורכי עצמו עראי וכמ"ש כל מעשיך יהיה לש"ש ויכוין בכל צורכי הגוף לעבוד בהן את ה' וכאמור באו"ת סי' רל"א עי"ש שלא יכוון בהן להנאת עצתו כ"א להיות לו לעזר ולסעד לעבודת הבורא יתב' וז"ש המדרש קדושים תהיו הה"ד ישלח עזרך היינו עסקי הגוף שהן לעזר מקודש שיהיה בקדושה ובטהרה לשם ה' יתברך, וזה ענין מראה הסולם ליעקב אבינו כי בתחלה היה בא"י בבית אביו ובבית שם ועבר והיה עובד ה' בכל עת ובכל שעה לא נח ולא שקט ובצאתו לחוץ לארץ אויר ארץ העמים ולבית לבן לרעות צאנו חש ויירא יעקב מאד שלא יטרדוהו צורכי הגשמי והגוף וישכחוהו מעבודת הבורא ולזה נראה לו בחלום והנה סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים [הן הצדיקים] עולים [במחשבתם בתורה ובתפלה] ויורדים [בצורכי הגוף] בו באותו בחי' שעולים בו יורדים כי הם יודעים והנה ה' נצב עליו על האדם ורואה במעשיו כמ"ש בהג"ה ז' הרמ"א ז"ל על הפ' שויתי ה' לנגדי תמיד כו' עי"ש וזה שא' שלמה בחכמתו (משלי ל') מי עלה שמים [במחשבתו בתורה ותפלה] וירד כלו' ובאותו בחינה ירד לראות את עצמו בצורכי גופו דבוק במחשבתו בה' מי אסף רוח [הרצון שלו] בחפניו כלו' מי זה שלבו ורצונו ברשותו להטותו לרצון הבורא ברוך הוא ולא לרצון תאותו מי צרר מים [המצמיח כל התאוות] בשמלה לבלי להנות מהם בבחי' מותרות מי הקים כל אפסי ארץ כי מי שעובד ה' בצורכי גשמי' תקים כל אפסי ארץ בהעלותו נה"ק שבהם למעלה מה שמו ומה שם בני כי תדע כלומר אם תרצה לדעת מי הוא זה אזי ממנו לבד אין ראיה כי אולי הוא מהרמאים והצבועים ח"ו הפושטים טלפיהם ולבבם לא כן כי אם משמו ושם בנו ממש או תלמידו שהוא כבנו תדע אם הולך בדרכיו בדרך ישרה שהוא תפארת להבורא יתב' שמי זה מופת על שמעשיו ומחשבות אביו ורבו כולם קדושים וטהורים לעבודת הבורא ית' [כמו שפירשו מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע כי מתלמידיו ניכר מה הוא הרב כמבואר בספרים הקדושים] ועז"א כל אמרת אלוה צרופה כדאי' במדרש לא נתנו המצות אלא לצרף בהן את הבריות הן בהמות חיות ועופות להעלות נה"ק שבהן בעסקו בהן באכילה ובשתיה ומו"מ עפ"י דת התורה אז הוא מצרפן ומברר האוכל שבהן מתוך הפסולת מגן הוא [יתברך] לחוסים בו שלא ישנו מבחינתם ומדרגתן בעת עסקן באותן הענינים הגשמים כי אם כולן יהיו שוים לטובה לעבודתו יתברך וז"ש באופן אל תוסף על דבריו אמר כנגד עצמו שגם הוא היה כוונתו במה שהרבה לו נשים להעלות הנה"ק שבהן כמ"ש בספרים הקדושים אבל לפי שיצא מגדרי התורה שא' ולא ירבה לו נשים ע"כ הן הם הטו את לבבו וז"ש פן יוכיח בך ונכזבת: עוד יתבאר המדרש הנ"ל בהקדם מ"ש דוד המלך ע"ה אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה' כו' ה' יסעדנו על ערש דוי כל משכבו הפכת בחליו כי האריז"ל כתב בלקו"ת כי החולי הוא לפי שאור החכמה מסתלק ממנו והחכמה הוא יו"ד שבשם הוי"ה ויו"ד הוא עשר ובעת החולי נתהפך עש"ר ונעשה ער"ש ויו"ד לאותיות דו"י ואז צריך כי ה' יסעדנו מחכמה שהיא יו"ד ואז כל משכבו הפכ"ת בחליו לצירוף עש"ר וצירוף יו"ד ונתרפא עכ"ד, והעין רואה בחוש שכדבריו כך הוא שבעת החולי דעתו ושכלו מבולבל כי החכמה נסתלק ממנו ואני מוסיף בהמשך הפסוקים ואומר דאיתא ברע"מ פ' תצא דאשת