ייטב לב ויקרא תקמד

בעצרת כדי שיתברכו לכם תבואות שבשדות נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה ועד"ז פירשו המפו' כי את אשי ה' [הם הקרבנות] לחם אלהיהם הם מקריבים כלו' שעל ידי אשי ה' מקריבים לחם ושפע פרנסה הבא מאת ה' ועתה בעונותינו הרבים כי חרבה עירנו ושמם בית מקדשנו לא נשאר לנו כי אם שילום שפתינו בזמן שעוסקים בהם נחשב כמעשה להביא ההשפעה מלמעלה וכן מצינו במס' מגילה כי מרדכי הי' יושב ביום הנפת העומר ומחוי לתלמידיו הלכות קמיצה ומלאך רע הוא המן הרשע בע"כ ענה וא' טבא קומצא דידכו מי' אלפי ככרי דהבא דידי וז"ש המד' כל טובות וברכות אינן אלא מציון והוא על ידי עבודת הקודש הקרבנות הנעשים שם בבית המקדש ועתה בזמן שאין בית המקדש ישלח עזרך מקודש מקידוש מעשים שבידך שאתה מקדש עצמך במעשה ממש, ומציון מעשים היינו המחשבה הטובה שהוא ציון וזכר המעשה שא"א לקיימו בפועל יסעדך כמי מגוף המעשה להתברך בכל הטובות והברכות שנתברכו מציון בבנינה ימשמעי והדרש בקנה א' עולים: ועפ"י האמור יתבאר הכתיב בסוף הפרשה והייתם לי קדישים וגו' ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי כי איתא במד' מנין שהדבור כמעשה שנאמר בדבר ה' שמים נעשו ומה"ט קיי"ל כל דבור שיצא מפי הקב"ה לטובה אין בו חזרה כי כבר נעשה ממש ע"י ואין אתר מעשה כלום אבל לרעה ח"ו אינו כמעשה דמני' יש חזרה לטובה וכדכתי' וינחם ה' על הרעה אשר דבר והנה אנחנו עמו הולכים בדרכיו ואחר מדותיו כי הדבור ומחשבה לטובה כמעשה משא"כ לרעה אינה כמעשה היפך מאו"ה שבהן מחשבה טובה אינה כמעשה ומחשבה רעה כמעשה וז"ש והייתם לי קדושים וגו' אז אוקמי' אחזקה ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי דומה לי שהדבור ומחשבה טובה כמעשה ולא הרעה היפך או"ה והבן: קדשים תהיו כי קדוש אני ה' א' במדרש הה"ד ישלח עזרך מקודש וגו' מעשה כו' עד ומה אם הרוחות צריכים סיוע אני על אחת כו"כ עוד במד' קדושים תהיו יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני י"א ויש להבין איך ס"ד כמוני אתמהה, עוד יש לדקדק לחה לא א' בלשון יחיד קדוש תהי' כ"א בל' רבים קדושי' תהיו: והנ"ל בזה עפ"מ ששמעתי מפי דידי הגאון הקדוש מו"ה ארי' ליב זלה"ה מווישניצא שפי' אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו כלו' שכל א' הוא נדבר בלב רעהו שהוא ירא ה' היינו שכל א' מחזיק את רעהו לירא ה' יותר ממנו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' כלומר ששניהם נכתבין ליראי ה' כי הקב"ה אומר כדין וכדין ואני אחריו מלאתי דבריו ופירשתי בזה מאמרנו ואתה קדוש כלו' מעצמותך א"צ להסכמה מזולתך אבל בישראל צריך כל א' הסכמה וסיוע מזולתו שיאמר ויסכים עליו שהוא קדוש כ"כ זה מזולתו כדכתיב ויהושע ב"נ מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו ע"כ אתה יושב (וממתין) תהלות ישראל כלו' שישראל יהללו זא"ז לכנותו בשם קדוש והיינו וקרא זה אל זה ואמר קדוש שכל אחד קורא לרעהו קדוש קדוש קדוש ה' צבאות אומר כדברי שניהם שזה קדוש וזה קדוש (כי) מלא כל הארץ כבודו כל א' עובד כפי מדרגתו ובחינתו והענין כי אנשי המוני' אם כי רבים הם לא ידעו ולא יבינו תואר קדוש הפרוש ומובדל מתאות עוה"ז באכי' ושתי' ושיחה כמבו' בדברי רמב"ן עה"פ קדשים תהיו ואיך ידעי לכנות לזולתם בשם הרב הקדוש ולזה צריך שאיש קדוש המוסמך מאיש קדוש יכנה לזולתו בשם קדוש אזי גם למעלה נק' קדוש כי כמו שמסכימים למטה כך מסכימים למעלה כדמצינו בקידוש החדש דכתיב אקרא וגו' לאל גומר עלי אותו יום שמקדשין החדש למטה לר"ח ולמועדי' מקדשי' אותו מלמעלה וזש"ה והתקדשתם [כלו' מזולתכם אז] והייתם קדושים וזה שלא א' קדוש תהיו כי מאן ספין וחשוב לכנותו בשם קדוש בלתי ע"י רעהו הקדוש הרי יש שני קדושים וז"ש קדושים תהיה לשון רבים כל א' ע"י הסכמה וסיוע מזולתו הקדוש, כי קדוש [מעצמותו בלא סיוע רק] אני ה' אלקיך וזש"ה יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלקי יעקב כלו' זה לך למשגב לשמוע תפלתך במה שיש לך שם אלקי כמו שהי' ליעקב שנאמר ויקרא לו אל שהקב"ה קרא אותו אל וכן הדרך היום לקרוא לאיש צדיק וקדוש איש האלקים אבל ישלח עזרך [לזה[ מקודש ממי שהוא קדוש, ומציון המצוין בהלכה יסעדך לכנותך בשם איש אלקי ובשם קדוש וע"ז אמר המד' כי אנחנו צריכים סיוע זה מזה וז"ש קדושים תהיו ולא א' קדוש תהי' עז"א המד' יכול כמוני שא"צ לזולתו ת"ל כי קדוש מעצמותו בלא סיוע מזולתי אני ה' אלקיך אבל אתם קדושים תהיו לשון רבים כל אחד ע"י סיוע והסכמה של זולתו ולא תמצא קדוש אחד כי אם קדושים וזה שאמר אין קדוש כה' כי אין בלתך והבן: