ייטב לב ויקרא תקמג

לקולך כי כן דרכו יתב' לשמוע לקול חכמים כמו שנא' ותגזר אמר ויקם לך ועז"א אמר הקב"ה למשה אמור לישראל כשם שאני פרוש כך תהיו פרושים מהמותר לכם [שלא ליגע באיסור] כשם שאני קדוש ושומע לקול חכמים כך תהיו קדושים שנא' קדושים תהיו כי קדוש וגו'. ובזה י"ל ועתה אם שמוע תשמעו בקולי היינו לשמוע לדברי חכמים ע"ד שפי' הזוהר נעשה לד"ת ונשמע לדברי סופרים ושמרתם את בריתי כלו' ותעשו משמרת לבריתי והייתם לי סגולה וגו' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים ע"ד מאן מלכי רבנן וצדיק מושל ויגזור אומר ויקם וגוי קדוש כדין המקיים דברי חכמים שנקרא קדוש כאמור, ועיין מ"ש בפ' בהעלותך עה"פ ולא יהיה בבני ישראל נגף: דבר אל כל עדת בני ישראל וגו' קדשים תהיו וגו' אל תפנו אל האלילים ואלהי מסכה לא תעשו לכם וגו' וכי תזבחו וגו' לרצונכם תזבחוהו איכא למידק ביה על אומרו קדשים תהי"ו ולא א' קדושים היו וכבר עמד על זה היפ"ת במדרש, ב') אל תפנו כו' פרש"י והמפו' שלא תפנו מחשבתכם לעבדם דאלו לעבדם ממש כבר נאמר לעיל פרשת יתרו ופרשת משפטים אם כן כיון שהזהיר על המחשבה כל שכן שלא יעשו ול"ל אחר כך ואלהי מסכה לא תעשו וגו' ג') דכבר נאמר לא תעשה לך פסל ורש"י נלחץ לתרץ ואמר לא תעשו לאחרים ולא אחרים לכם והדרשה תדרש ועכ"ז אין מקרא יוצא מידי פשוטו לא תעשו לכם ומה חידש בכאן מהנאמר למעלה, ד') וכי תזבחו וגו' מה ענינו לכאן, ה') אומרו לרצונכם תזבחוהו צריך פירוש ורש"י עמד על זה לפרש עי"ש, ו') להבין המד' קדושים תהיו הה"ד ישלח עזרך מקודש ומציון יסעדך כל הטובות וברכות כו' אינן אלא מציון כו' עזר וסיוע מציון שנאמר ישלח עזרך מקודש מקדוש מעשים שבידך ומציון יסעדך מציון מעשי' שבידך דמה בעי בזה וגם לדעת ההבדל בין קידוש מעשים לציון מעשים, ז') דהמד' מוציא ציון ממשמעו ומפרש ליה ציון מעשים: ונ"ל כי למעלה כתיב פרשת הקרבנות עולה ומנחה חטאת ואשם ושלמים וקרבן יולדת וזב וזבה ומצורע ובתריה כתיב פ' אמור תורת עומר ושתי הלחם ומוספי מועדות ובסוף פרשת אחרי אחר אזהרות העריות נאמר ושמרתם אתם את חקותי וגו' ולא תעשו מכל התועבות האלה וגו' ולא תקיא הארץ אתכם וגו', והנה הצופה ומביט עד סוף כל הדורות ראה וידע חורבן בית המקדש והארץ תקיא אותם ועתידין הקרבנות להבטל וכאן מקום שאלה ששאל אברהם אבינו ואמר רבש"ע בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם וא' לו כבר תקנתי להם סדר הקרבנות בזמן שקורין בהן לפני מעלה אני עליהם כאלו הקריבום לפני ואני מוחל עונותיהם ביאור הדבר בזמן שקורין בהן ע"מ לקיים בזמן שיבנה בית המקדש במהרה בימינו מחשבה טובה עם הקריאה הקב"ה מצרפה למעשה וכדכתיב ונשלמה פרים שפתינו וזש"ה כי קרוב אליך הדבר מאד בפי"ך ובלבב"ך לעשותו על ידי הדבור ומחשבה כמעשה וכתב מהרש"א בח"א הטעם על זה כי כתיב קודש ישראל לה' וכתיב ועמך כולם צדיקים ע"כ אם חישב לעשות מצוה אלא שאין בידו לעשותה מוקמי' אותו על חזקת צדקתו וקדושתו שאם תבא לידו בודאי יעשנה משא"כ המחשבה רעה אינו מצרף למעשה כי מכת חזקת צדקתו אמרינן רוח שטות עברה בו ואיננה מעצמותו ואם תבא לידו יהיה מתחרט ולא יעשה וכל זה אם באמונתו יחיה שמאמין בה' ובתורתו אבל במחשב לעבוד ע"ז כתיב למען תפוש את בית ישראל בלבם דאז אזדא ליה חזקת כשרותו כי נכרת נפשו משורש קדושת ישראל ודין עכו"ם לו דבהם מחשבה רעה מצרף למעשה ולא מחשבה טובה מכח דחזקתן רע והארכתי בזה בפרשת עקב ופ' תבא עי"ש וזה שהקדים הכתוב כאן הרפואה לומר שאף גם בהיותם בארץ אויביהם ובטלו מעשה הקרבנות יש להם תקנה על ידי הקריאה והמחשבה והרצון להקריבם כי זה יחשב כמעשה בזמן שהוא מאמין בה' וקדוש לאלהיו: וז"ש קדושים תהיו כלומר שתהיו בחזקת קדושים כי קדוש אני ה' וגו' בזמן שאל תפנו אל האלילים שלא תתנו מחשבתכם לעבדם ואז ממילא ואלהי מסכה לא תעשו לכם וגו' כלו' להורות נתן בזה כי מכלל לאו אתה שומע הן כי אם תפנו אל האלילים שתתנו דעתיכם ומחשבתכם לעבדם הרי הוא מצטרף למעשה וכאלו תעשו לכם מסכה ממש כי במחשבה לבד תחולל קדושתכם ואזדא לה חזקת כשרות ואמנם אם לא תפנו אל האלילים אתם בחזקת קדושים וצדיקים ממילא וכי תזבחו זבת שלמים לה' [והוא הדין לשאר קרבנות] לרצונכם לבד] תזבחוהו כי אם יעלה ברצונכם לבד לקיימו בזמן אשר תשיג ידכם יחשב כאלו זבחתם ממש במעשה ומה שפעל מעשה הקרבנות בבהמ"ק הוא עצמו פעולת המחשבה טובה וכבר אמרו הביאו לפני עומר בפסח ושתי לחם