ייטב לב ויקרא תקמב

וזה אמרו ושמרתם תחלה] את חקותי בשמירה להתכוון בהם אך לה' ולא לשום הנאה כמו משום תשלום גמול שכר וכדומה ואח"כ ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ר"ל שמהראוי היה שיעשה אותם האדם מעצמו מחמת שיש בזה חיי העול' [ועי' בחיי שפי' כן תיבות וחי בהם וז"ל יחזור למשפטים שהן חיי האדם בישובי ארצות וקיום העולם עי"ש] ולזה א' שאתם תשמרו שיהא הכוונה בהם מכח אני ה' גזרתי ולא מפני תיקון העולם אך מכת גזרת ממ"ה הוא יטהר לבנו לעבדו באמת: ע"י עפ"י דברי הרמ"א בפ' ועבדת"ם את ה' אלהיכם ברבים ולענין שילום שכר] וברך את לחמ"ך לכל יחיד לבדו כפי מחשבתו הזכה לה' הבוחן לבבות עי"ש, וזה אמרו ושמרת"ם [ברבים[ את חקותי כו' ואע"פ כן כפי אשר יעשה אותם האדם [כל אחד ואחד כן] וחי בהם [חיי עוה"ב כפרש"י כי] אני ה' החוקר לב נאמן לשלם שכר ר"ל לא על ידי מלאך ושליח שא"י מחשבות כ"א אני ה' בעצמי ע"ד שפי' הרמ"א ולך אדני [דייקא] חסד כי אתה תשלם [יודע לשלם] לאיש כמעשהו ממש עי"ש ותבין: ע"י ושמרתם את חקותי וגו' ע"ד שא' חישב לעשות מצוה כו' מעלה עליו הקב"ה כאלו עשאה וזה שא' ושמרתם שתשמרו ותמתינו [מלשון ואביו שמר] את חקותי וגו' אשר יעשה אותם האדם מתי יבאו לידו ויעשה אותם במעשה עי"ז וחי בהם לעוה"ב גם בטרם באו לידו כי אני ה' חוקר לב מצרף מחשבה טובה למעשה וז"ש שומר מצוה [כיון שממתין על המצוה] לא ידע דבר רע כי הוא בכלל דעסיק בה דמגינה ומצלי: קדושים דבר וגו' קדשים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם מה כתיב למעלה ושמרתם את משמרתי ואמרו חז"ל יבמות כ"א עשו משמרת למשמרתי, ושם דף כ' איסור קדושה שניות לעריות מדברי סופרים ואמאי כו' אמר אביי כל המקיים דברי חכמים נקרא קדוש א"ל רבא כו' אלא אמר רבא קדש עצמך במותר לך ונראה דזה עצמו טעמו של אביי שאמר המקיים דברי חכמים נקרא קדוש משום שמקדש עצמו במותר לו, ובמדרש תנחומא סוף נשא לא יאמר אדם איני מקיים מצות זקנים שאינן מהתורה א"ל הקב"ה בני כל מה שגוזרים עליכם תהיו מקיימים שנאמר ועשית וגו' עפ"י התורה אשר יורוך למה שאף על דבריהם אני מסכים שנא' ותגזר אמר ויקם לך תדע שהרי יעקב בשעה שברך מנשה ואפרים כתיב וישם את אפרים לפני מנשה וקיים הקב"ה גזרתו שנאמר ביום השביעי נשיא לבני אפרים ביום השמיני נשיא לבני מנשה עכ"ד, וזה שאמרה תורה לא תסור מכל הדבר אשר יגידו לך [וראיה לזה] ימין ושמאל היינו של יעקב שנא' וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים וגו' ואת שמאלו על ראש מנשה וקיימתי דבריו ועי' מה שכתבתי בזה סוף פרשת מקץ, ובזה נדרוש סמוכים תחלה א' אזהרה לחכמים ושמרתם את משמרתי עשו משמרת וכו' אח"כ דבר אל כל עדת בני ישראל וגו' קדשים תהיו שתקיימו דברי חכמים ותהיו נקראים קדשים כי קדוש אני ה' אלהיכם כביכול גם אני שומע לדברי חכמים ואני מחמיר ע"ע לקיים גזרתכם כדמוכח מיעקב: ובזה י"ל המד' קדשים תהיו הה"ד ישלח עזרך מקודש מקדוש מעשים שיש בידך ומציון יסעדך מציון מעשים שיש בידך וכו', ענינו כי למעלה מזה כתיב יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב ובמדרש ואתחנן מי שענה ליעקב בעת צרה דכתיב גביה לאל העונה אותי ביום צרתי הוא יענה אותך, ולדרכנו נאמר דה"ק מי ששמע לקול יעקב בברכתו ששם אפרים לפני מנשה הוא ישמע לקולך וימלא רצונך ועל זה א' ישלח עזרך מקודש, מקדוש מעשים שיש בידך דייקא ממה שאתה מקדש עצמך בידך במותר לך ושומע לדברי חכמים וכ"נ ומציון יסעדך מציון מעשים שבידך דייקא שהוספת להחמיר על ד"ת וכמו כן ימדוד לך כמדתך לשמוע