ייטב לב ויקרא תקמ

קודש לה' וכמבואר באו"ח סימן רל"א שאפילו דברים של רשות כגון אכילה ושתיה ותשמיש ושיחה ומשא ומתן וכל צורכי גופו לא יכוון להנאתו כי אם כולם יהיו לעבודתו ית"ש או דבר הגורם לעבודה וז"ש חכמים כל מעשיך יהיה לש"ש, וכבר כתב הרמב"ם ה' דעות פ"ה כשם שהחכם ניכר בחכמתו ודעתו ומובדל כך צריך שיהיה ניכר ומובדל בכל מעשיו במאכלו ומשתהו ובבעילתו ובמו"מ עי"ש: ועד"ז פי' אבא מארי הגאון הצדיק מהו' אלעזר ניסן זלה"ה אבד"ק דרהאביטש במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם היינו בעת עסקם בעניני עולם הזה באכילה ושתיה ומו"מ שנראה דומה בזה למעשה זולתם אז] יאמר להם בני אל חי כי לבם וכוונתם לשמים וזה שלא א' מעשה ארץ מצרים וגו' לא תעשון ומעשה ארץ כנען וגו' כ"א אמר "כמעשה ארץ מצרים וגו' לא תעשו ירצה בזה לומר שאפילו בעשותכם אותו מעשה שעשו מצרים כמו משגל ואכילה ושתיה ומו"מ לא תעשו כמעשיהם לשם תאוה גופניות ומותרות כ"א לעבוד בו הבורא יתברך עכ"ד ז"ל וש"י: וז"ש ולא תלכו בחקות הגוי וגו' אני ה' אלהיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים כלו' בזה אתם מובדלי' וניכרין מכבר אך אני מזהיר אתכם והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה וגו' כפרש"י להבדיל במה שאינו אלא משהו וכחוט השערה כמו כן ולא תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף וגו' אשר הבדלתי לכם [היינו המותרות שאינו אלא לכם לצורככם] לטמא לאסור כ"א שיהיה הכל לשם ה' וז"ש והייתם לי [לשמי] קדושים וגו' לפרוש ממותרות כי אם די סיפוק לצורך עבודה ובזה ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי לשמי שזה צריך הבדלה כי אין בין זה לזה רק משהו הוא הכוונה לשם ה' והבן, וזה עצמו שא' למעלה סוף פרשת שמיני כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים להיות לכ"ם [צורכי הגוף אכילה ושתיה ומשא ומתן] לאלהים [לשם ה'] ועל כן] והייתם קדושים [לפרוש ממותרות ולקדש עצמיכם במותר] כי קדוש אני וע"ז א' להבדיל בין הטמא ובין הטהור כפירוש רש"י אין צ"ל בין חמור לפרה אלא בין טמאה לך שהוא מה שאינו צורך עבודה ולמותרות יחשב לטהורה לך שהוא צורך עבודה שכגון זה צריך הבדלה להכירו כאמור: ועד"ז פירשתי מה שא' המד' פרשת אמור מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם כך ישראל יש בהן מעש"ט ואין בהם תורה ר"ל שאפי' בשעה שאינם עוסקי' בתורה כ"א בעניני עוה"ז המעשה טוב מצד הריח הוא הכוונה הרוחניות לשם ה' שזה הכוונה יכונה בשם ריח כדכתיב והריחו ביראת ה' ומפני זה נקראת אסתר הדסה שעשתה מעשה שבעצמותה נראה לא טוב אבל כוונתה הי' לשמים להצלת ישראל והריח טוב וז"ש ויהי אתן את הדסה היא אסתר וא' חז"ל שהיתה מסתרת דברי' ר"ל שהי' הכוונה הזכה מעוטף ומוסתר במעשה שאין בו טעם טוב כ"א ריחו נודף, ועד"ז פירשתי בפ' תולדות וירח את ריח בגדיו וגו' ויתן לך האלקים מטל השמים לא ברכו בגשם כ"א בטל הענין כי יעקב איש תם תתן אמת ליעקב ובענין זה עשה בחי' רמאות כדכתיב בא אחיך במרמה וכתיב ויעקבני זה פעמים אבל הי' כוונתו רצויה לשמים לקיים מצות כיבוד אם וז"ש יצחק הקול קול יעקב והידים ידי עשו בחי' עשו איש יודע ציד לצוד לרמאות כפרש"י, ויגש וישק לו אז הריח ביראת ה' בכוונתו הזכה לשמו ית' וריחו נודף עז"א וירח את רי"ח בגדיו ואז"ל א"ת בגדיו אלא בוגדיו שנראה כעין בגידה ורמאות אבל אין זה אלא לבוש ובגד להכוונה הפנימיות הזכה שהוא הריח הטוב וע"כ ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו וגו' עי' מ"ש בפ' תשא עה"פ לוחות כתובים וגו'. והנה קודם לכן לא הי' יודע יצחק מדרגתו של זה שהוא יודע לעבוד את בוראו בשבתו בבית ובלכתו לצוד ציד להביא מטעמים ועכשיו הריח ריחו שאין נגרע מעבודתו דבר ותמיד הוא עם ה' אלקיו בכל דרכיו ידעהו: וידוע כי ההשגחה אלקית הוא סבת הדבקות בה' וכמבואר במורה וע"כ ויתן לך האלקי' מטל השמים שיהי' ההשגחה בבחי' טל דלא מיעצר לא כמו גשם שפעמים ישנו ופעמים אינו כמו שא' חז"ל שישראל שאלו שלא כהוגן ויבא כגשם לנו והקב"ה השיבם כהוגן אהי' כטל לישראל מה"ט דלא מיעצר ובכן נבא אל ביאור המד' כל זמן שצלו של עשו חיים ישראל נראין כמושין בעוה"ז כלו' בעת עסקם בעניני עוה"ז כי אין בהם רטיבות של מצוה כי ויתערבו בגוים וילמדו עשות כמעשיהם בלי כוונה לה' וזה נקרא צלו של עשו כי הצל דוגמת מעשה אדם אבל לעת"ל יעביר צלו של עשו וישראל מרטיבין והולכין ר"ל ברטיבות מצוה שאפי' בעסקם בעניני עולם הזה יהיה הכוונה לשמו יתב' כי תמלא הארץ דעה את ה' הה"ד אהי' כטל לישראל