ייטב לב ויקרא תקלט

לאכול בשר ע"ד שפירשו בספרים רעבים גם צמאים (לאיזה דבר כי) נפשם בהם תתעטף וכל דבר משתוקק לחלקו לתקנו ולהשיבו על כנו וע"כ עכשיו שגלו יכול יחזרו לאיסורן כי חסרנו הדעת שקנינו בא"י ע"כ אמר לעולם שוחטין והטעם כי עיקר הוא ההתחלה ומאחר שכבר זכינו בהיותינו בארץ ישראל לאכול ולשתות בדעה ובהשכל להעלות הדבר שבמאכל לשורשו גם עתה בהיותנו בארץ נכריה שכינתו עמנו אש אכלה כל נה"ק ונפשות המגולגלים ומה שהיה בארץ ישראל הוא שיהיה גם עתה ומתורץ תירוצו של רבה על נכון (וכבר נאמר בירושלמי כדין אגדה דרוש וקבל שכר): ועתה הביטה וראה כי הן הדברים הנאמרים במקראי קודש שלפנינו מלתא בטעמא כפל ואמר איש איש וגו' אשר ישחט שור וגו' ר"ל כי ידוע ידע האיש אשר ישחט שור, איש (הוא נפש האדם המגולגל בו) הוא ישחט ואל פתת אהל מועד לא הביאו להאיש המגולגל בו להקריב קרבן לה' לפני משכן ה' [אז] דם יחשב לאיש ההוא המגולגל בו וזה שפרש"י כשופך דם האדם שמתחייב בנפשו, דם [היא הנפש] שפך [ע"כ] ונכרת האיש ההוא מקרב עמו כמו שנכרת ע"י האיש המגולגל מקרב עמו בלא תיקון למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם אשר הם זבחים על פני השדה ושם אין בכחם להעלות עצמות הבהמה הוא הנפש המגולגל והביאם לה' אל פתח אהל מועד וגו' וזבחו זבחי שלמים לה' אות"ם ע"ד שפירשו יביא אות"ו את עצמו הכי נמי אותם כלו' את עצמו הוא נפש האדם עצמותה של בהמה ע"ד שפי' מוזלה"ה על הפסוק תדשא הארץ דשא מאמרם ז"ל נשאו דשאים ק"ו בעצמן היינו הנה"ק שבו המקיימו עי"ש: עוד ביאור ע"ז כי יש לומר הטעם שאסרה התורה לשחוט קדשים חוץ למקדש כי עיקר הקרבן הוא מה שהאדם מקבל עליו מסירת נפשו לה' בעת הקרבת הקרבן ונחשב לו כאלו הקריב את עצמו כדכתיב אדם כי יקריב מכ"ם [ממש[ קרבן לה' [אז[ מן הבהמה וגו' תקריבו כו' וזה לא היה אפשרי כי אם במקדש מקום משכן כבודו יתברך כמו שפירש הג' מהרז"ל בסידור גלינו מארצנו וגו' ואין אנו יכולים לעלות ולראות ולהשתחות לפניך דייקא השתחואה פנימיות בביטול המציאות כמו בבית המקדש שהיה גילוי אורו יתברך עי"ש וכעין זה מבואר בספר החינוך להרא"ה ז"ל וז"ש הטעם למען אשר יביאו בנ"י את זבחיהם וגו' וזבחו זבחי שלמים לה' אות"ם א"ע היינו הבעלים כמו שפירשו יביא אות"ו את עצמו ובפ' צו הארכתי בזה עי"ש: כמעשה ארץ מצרים וגו' לא תעשו וגו' במד' רבה הה"ד כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות א' ר"א מה שושנה זו יוצא עליה שרב היא כמושה יצא עליה טל ה"ה מפרחת כ"כ ישראל נראין כאלו הם כמושין בעוה"ז אבל לעתיד לבא יעבור צלו של עשו וישראל מרטיבים שנאמר אהיה כטל לישראל, מה שושנה אינה בטלה אלא ע"ג ריחה כך ישראל אינם בטלים אלא ע"ג מצות ומעשים טובים כו' מה שושנה זו עולה על שלחן מלכים תחלה וסוף אף ישראל הן הן בעוה"ז והן הן לעוה"ב מה שושנה זו ניכרת בין העשבים כך ישראל נכרין בין האומות שנא' כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה' א"ר ברכיה כו' כשהייתם במצרים הייתם דומה לשושנה בין החוחים עכשיו שאתם נכנסים לארץ כנען תנו דעתכם שלא תעשו לא כמעשה אלו ולא כמעשה אלו הה"ד כמעשה ארץ מצרים וגו' לא תעשון וכמעשה ארץ כנען וגו' לא תעשון עכ"ד ואומר דרשוני: ונ"ל ביאור הדברים כי כתיב להלן פרשת קדושים ולא תלכו בחקות הגוי וגי' אני ה' אלהיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה וגו' ולא תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף וגו' אשר הבדלתי לכם לטמא [פרש"י לאסור] והייתם לי קדושים וגו' ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי: ונ"ל ביאור מקראי קודש אלו ע"ד שפרש"י והבדלתם וגו' אין צ"ל בין פרה לחמור שכבר מובדלין ונכרין הם אלא בין טהורה לך ובין טמאה לך בין נשחט רובו לנשחט חציו שאינו אלא משהו כ"כ מה שא' ואבדיל אתכם וגו' אין הכוונה במה שישראל מצוום ועושים מצות ומעש"ט ולא אומות העולם ופרושים מעשות גופי עבירות קלות וחמורות שאו"ה עושים כי בענין זה כבר הם מובדלים וניכרים אבל בא להזהיר באמרו והייתם לי קדושים להתקדש בכל מעשיו ותנועותיו שיהיו לרצון לה' תמיד וכמ"ש הרמב"ן לפרש קדושים תהיו שהוא מצוה כללית שנהיה פרושים מן המותרות בענין המשגל ושלא נהיה בסובאי יין ובזוללי בשר וכבר א' קדש עצמך במותר לך כלו' שגם המותר לך יהיה