ייטב לב ויקרא תקלז

וכדומה אין תוכו כברו ואין עבודתו מיוחדת לפניו ב"ה כי יש בתוכו מעורב הנאת עצמו ומה שעושה איננו נקרא זה הדבר אשר צוה ה' כי לא בשביל מצו' ה' עושהו כ"א למענו ע"כ צריך להסיר ולהעביר מחשבות זרות של היצה"ר מלבו ואז נקרא זה הדבר אשר צוה ה' והעבודה מיוחדת לפניו ב"ה החוקר לב. וכבר שמעתי לפרש אם יסתר איש במסתרים ר"ל אם עושה להתפאר בפני זולתו א"כ יסתר איש זולתו במחשבתו ואני לא אראנו וגו' ואני מוסיף ואומר דה"פ אם יסתר איש במסתרים היינו איש העושה בעצמותו במחשבתו שעושה בשביל עצמו ואני לא אראנו וגו' ועמ"ש מוזלה"ה בסוף פ' זו בסי"מ שהביא פי' על הפסוק בזאת יבא אהרן אל הקדש כי מדת זאת הוא נוק' ונקרא קדושה ועלמא דדכורא נקרא קדש והיינו בזא"ת יבא אהרן אל הקד"ש ר"ל לחבר זא"ת לז"ה ועל זה כתב מוזל"ה ביאור הדברים כי כל עובד ה' אף שמכוין לתקן נפשו או בשביל שכר עו"הב הרי מקבלו עליו למלך ויש לו חיבור בזא"ת דהיינו נוק' מלכותי' אבל אם עושה רק שיהא נחת רוח לפניו יתב' שיתפאר בו אז מיחד קוב"ה ושכינתיה ת"ת ומלכות יחוד זאת אל הקדש עי"ש: ובזה נבא אל הביאור מקראי קדש אלה ואדרוש סמוכין כי למעלה מזה נאמר והיתה זאת לכם לחקת עולם לכפר על בני ישראל וגו' ויעש כאשר צוה ה' את משה ר"ל אם שהוא לכפר לא בשביל זה בלבד יעשנו כ"א כאלו הוא חק בלא טעם והנה בעבודת יום הכפורים שהיה העבודה ע"י אהרן הכהן הגדול שבודאי היה קל בעיניו לכוון בלתי לה' לבדו שהרי ויעש כאשר צוה ה' את משה פי' רש"י להגיד שבחו של אהרן שלא לבשם לגדולתו אלא כמקיים גזרת המלך הרי שהי' דרכו בקדש לבלי לכוון להנאתו רק לשם ה' ועז"א דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל להקיש בניו וכל בני ישראל אל אהרן שלבו לשמים ואמרת אליהם זה הדבר אשר צוה ה' ר"ל שיעבירו מחשבות היצה"ר מלבם שיהא העבודה בבחינת זה הדבר האמת בשביל שהוא אמת וכמבואר לעיל ומכח זה לאמר (הנאמר בסמוך) אי"ש אי"ש מבית ישראל אשר ישחט וגו' מחוץ למחנה ר"ל ששם יסתר איש בתוך איש כי יעשנו בשביל עצמו להנצל מעונש ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן לה' וגו' ר"ל שלא הביאו אל פתח אהל מועד שקדושת המקום גורם שתהא הכוונה להקריב קרבן לה' ר"ל בלתי לה' לבדו דם יחשב וגו' למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם אשר ה"ם זבחים על פני השדה הם דייקא ר"ל שזובחים בשביל עצמם והם בתוך הזבחים כי אם והביאם לה' דייקא למען שמו יתב'. וז"ש המד' משהוקם המשכן א' הקב"ה וכו' מכאן ואילך אין אתם רשאים להקריב אלא באהל מועד ששם היו מעלין את הדורון להקב"ה דייקא ר"ל לנחת רות לפניו לא כמו שהיו מקריבין חוץ למקדש לצורך עצמן לכפרה מעונש שכן כתיב השמר לך פן תעלה עולותי"ך כלו' עולותיך דייקא של עצמך בכ"מ אשר תראה והבן: וז"ש ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירם וגו' כי אם איננו בלתי לה' לבדו יש להשעירים אחיזה בו משא"כ כשעושהו רק לשם יחוד קב"ה אין להסט"א אחיזה בו (ועיין בספר ישמח משה למוזלה"ה פ' תשא על הפסוק כי אוריש גוים) חקת עולם תהיה זא"ת להם לדרתם שתהיה זאת בבחי' חק בלא טעם עוד יתכוון תהיה זאת (היינו הנאמר למעלה בזאת יבא אהרן אל הקדש דהיינו לחבר זא"ת אל הקד"ש בחינת ז"ה) להם לדרתם ר"ל לא לאהרן לבד כ"א גם להם לדרתם יהי' כח ועוז לחבר זאת אל הקדש: ואפשר זש"ה אל יתהלל חכם בחכמתו ר"ל שיש בי בחי' חכמה ואל יתהלל הגבור בגבורתו ירמוז שיש בו בינה שנא' אני בינה לי גבורה אל יתהלל עשיר בעשרו שיש בו בחינת דעת כמו שאמרו חז"ל מי שיש בו דעת מתעשר שנא' ובדעת חדרים ימלאו ובכ"ז אל יתהלל כי אם בזא"ת ר"ל כי אם מקבל עליו עול מלכות המכונה זאת יתהלל המתהלל ולא בזאת בלבד כ"א השכל וידו"ע אות"י וגו' שעושה לחבר זא"ת עם אות"י (לשין ויד"ע אדם) כי באלה חפצתי וגו' ר"ל שיעשה בשביל שבאלה חפצתי ולא בשביל צורך עצמו כדי להנצל מעונש או לקבל שכר כי אם לנחת רוח לפניו יתב' שא' ונעשה רצונו דהיינו לשם יחוד קב"ה והבן: איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור וגו' מחוץ למחנה ואל פתח אה"מ לא הביאו וגו' דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ונכרת וגו' למען אשר יביאו וגו' וזבחו זבחי שלמים לה' אותם יל"ד איש איש ל"ל כפל דם יחשב וגו' דם שפך ונכרת כפל לשונו לכאורה ללא צורך גם מה שפירש רש"י דם יחשב כשופך דם האדם שמתחייב בנפשו מה זה ועל מה זה, גם אותם למה לי: