ייטב לב ויקרא תקלו

אנפין "כי "אני "יהו' "רפאך ר"ת ארי"ך) שממנו ארוכה ומרפא עכ"ד והוא מובן היטב לפי מה שכתבנו: ונשא השעיר עליו את כל עונותם אל ארץ גזרה פי' רשב"ם שהיא גזורה ונכרתה מכל טוב יש לפרש ע"ד דכתיב וזכרתי את בריתי יעקב וגו' והארץ אזכור דקשה דזכירות אבות ניחא דזכותם יגן עלינו אבל מה אהני זכירת ארץ וכו' ופירוש בספר אוהב ישראל ר"פ בראשית עפ"י דכתיב תדשא הארץ דשא וגו' עץ פרי וגו' ותוצא הארץ וגו' ועץ עושה פרי ופי' רש"י עץ פרי שיהיה טעם עצו כטעם הפרי והיא לא עשתה כך אלא ותוצא עץ עושה פרי לפיכך כשנתקלל אדם נפקדה גם היא על חטאה שנא' ארורה האדמה בעבורך כלו' שזה מליצה עבור האדם להקל עונשו כי יצר לב האדם רע מנעוריו משננער לצאת ממעי אמו היא הארץ שנברא ממנה ששינתה מדותיה ותולין הקלקלה במקולקל, וז"ש והארץ אזכור ששינתה מדותיה להקל מעל האדם עונשו עכ"ד, וידוע שטעם השעיר לעזאזל למען שהסט"א המסית לחטוא יהפך לטוב לסניגור על ישראל, וז"ש ונשא השעיר עלי"ו את כל עונותם [שישא העון על עצמו לתלות בו] אל ארץ גזרה להמליץ לתלות הקלקלה במקולקל הארץ הגזורה שנא' עליה ארורה האדמה בעבורך מכח ששינתה מדותיה ובזה יכופר עון ישראל: דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל ואמרת אליהם זה הדבר אשר צוה ה' לאמר איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור וגו' ואל פתח אוה"מ לא הביאו להקריב קרבן לה' לפני משכן ה' דם יחשב וגו' למען אשר יביאו ב"י את זבחיהם אשר הם זובחים על פני השדה והביאם לה' וגו' ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירם אשר הם זונים אחריהם חקת עולם תהיה זאת להם לדרתם, יש להבין דבכל מקום נאמר דבר אל ב"י וכאן הוסיף ואמר אל אהרן ואל בניו ואל כל ב"י, ב') ז"ה הד"בר הנאמר כאן ל"ל והוא קושי' גמ' ב"ב דף ק"כ, ג') איש איש כפל ל"ל, ד') ואל פתת אוה"מ לא הביאו לפני משכן ה' הי' די לומר מה זה שא' להקריב קרבן לה', ה') אשר ה"ם זובחים הם ל"ל, ו') להבין אומרו ולא יזבחו וגו' ז') חקת עולם תהי' זאת וגו' מה זה לשון חק דנקט ובמדרש תנחומא איתא כ"ז שלא העמיד משה את אה"מ היו הקרבנות קרבין בכ"מ משהוקם המשכן א' הקב"ה למשה אמור להם מכאן ואילך אין אתם רשאי' להקריב קרבנות אלא באה"מ שם היו מעלין את הדורון להקב"ה שכן כתי' השמר לך פן תעלה עולותיך בכ"מ אשר תראה וגו' יש להבין מה בעי בזה: והנ"ל בכ"ז הוא בהקדם מה שפירשתי הנאמר להלן את משפטי תעשו ואת חקותי תשמרו ללכת בהם אני י"א ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ה'. והענין כי תרי"ג מצות יש בהן ג' בחינות מהם עדות שהם שמעיות כמו שבת פסח סוכות וציצית ותפילין זכר ליצ"מ וכדומה, מהם משפטים שבין איש לרעהו שהשכל מחייבם מכח תיקון העולם מהם חקים שטעמם נעלם וכבר כתב העקרים מאמר ג' פ' כ"ת ששלימות הנפש מהמשפטים הוא בשביל שעושה אותן מכח מצו' ה' לא מפני הנאת עצמו לצורך תיקון העולם עכ"ד ולזה א' תורה את משפטי תעשו ואת חקתי תשמרו (הקיש משפטים לחקים) ללכת בהם ר"ל להתכוון במחשבה בשניהן אני י"א גזרתי כפרש"י ואח"ז אמר ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם וגו' כי העקרים שם פ' ל"ג מפרש נחלתי עדו"תיך לעולם כי ששון לבי המה כי מכח האמונה והשכל משיג טעמם לכן שש ושמח בהן אבל נטיתי לבי לעשות חקיך כי להחקים שאין שכל אנושי משיג טעמם צריך להטות לבבו לעשותן עיי"ש ולזה א' תורה להקיש חקי' למשפטי' ושמרתם את חקתי (לעשותם בשמחה וחיות כמו) ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ר"ל שעושה אותם בחיות ושמחה כי אני ה' ר"ל חוקר לב: והנה הקרבנות יש בהם טעם שהשכל משיגו שבאים לכפר על נפש החוטאת שמחסדו יתברך יקבל נפש בהמה תחת נפש האדם. ובכ"ז אם מביא קרבן בשביל לכפר בעדו להצילו מעונש הרי כוונתו למען עצמו ואין זה עבודה שלימה כנודע שאין זה אלא מיראה אלא צריך שיכוון בלתי לה' לבדו לעשות לו נחת רוח שא' ונעשה רצונו שבודאי יש בו טעמים נעצמים. וכמ"ש רבינו הרמב"ם ז"ל סוף ה' תשובה העובד מאהבה עוסק בתורה ומצות ה' לא מפני דבר בעולם לא מפני יראה רעה ולא כדי לירש טובה אלא עושה האמת מפני שהוא אמת עכ"ל היינו דאי' בילקוט שמיני עה"פ ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' תעשו אמר להם אותו יצה"ר תעבירו מלבכם שתהא עבודתכם מיוחדת לפניו וכו' ר"ל כי אם עושה בשביל עצמו מכח יראת עונש ואהבת שכר