ייטב לב ויקרא תקלב

אם כי בלילה זמן שינה ואין זמן גורם ללמוד עכ"ז ינדד שנתו מעיניו ולא יתן תנומה לעפעפיו כי אם למגרס ביום ולמסבר בעיון בלילה כמו שכתב היפ"ת שם בפלוגתא דר"י ור"ל עי"ש. ובהיותו עוסק בתורה בלילה בעיון הדק היטב ינצל ממחשבות זרות והרהורים רעים כמ"ש הרמב"ם סוף הלכות אסורי ביאה יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה וירחיב דעתו בחכמה שאין מחשבות עריות מתגברות אלא בלב פנוי מן החכמה עכ"ל מכלל דבדברים בעלמא מה שלומד מהשפה ולחוץ שלא בעיון ולא בהבנת הלב והשכל אינו ניצול ממחשבות רעות כי הלא היצה"ר כזבוב על הלב וצריך מחשבות הלב בעיון התורה להתיש כחו ולהחלישו ואם לב אבן הוא נימוח וז"ש שלמה בחכמתו [משלי כ"ט י"ט] באין חזון (של התורה) יפרע עם ושומר תורה אשרהו (היינו מי ששומר התורה בלבו כד"א כי תשמרם בבטנך וגו' אבל) בדברים [בעלמא שאינם מהלב] לא יוסר עבד [הוא יצה"ר עבד מביש] כי יבין [כלו' בלתי אם האדם יבין מה שלומד אז] ואין מענה ליצה"ר נגדו כי מאור התורה מתיש כח פיו והבן, וסעד לזה ממ"ש ברע"מ תצא רע"ט ע"ב וז"ל בדברים לא יוסר עבד אלא דמחאן, ומתברין מנה כמה פסקות: עוד שם במדרש שחורות כעורב רשב"י פתר קריא בפרשיותיה של תורה אע"פ שנראה כאלו הם כעורות ושחורות לאמרם ברבים כגון הלכות נגעים זיבה נדה ויולדת א' הקב"ה הרי הן עריבות עלי שנא' וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים וגו': ונ"ל עפ"י מה ששמעתי מפי הרב הקדוש רבי ר' שמעון זלה"ה מיערסלוב שאמר לפרש אכול בשמחה כי כבר רצך דהו"ל לומר כי רצך מה זה כב"ר רצך (וכ"כ קשה על מקרא שכתוב בקהלת לך אכול בשמחה וגו' כי כבר ר צה וגו') אבל הענין כי לכאורה יקשה ולשמחה מה זה עושה ואוכל הלא אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ולב יודע מרת נפשו אבל כבר קודם בריאת אדם אמרו מלאכי השרת זמין הוא למחטי קמך והשיב להם השי"ת עד לא בראתי עלמא אתקינת תשובה שקדמה לעולם ובזה פי' צדיקים ראשו כתם פז כלו' בראשית הבריאה ראה ה' כי אפי' באותן שהם נקיי הדעת ומבהיקים כפז יהיו כתם בבגדיהם ולבושיהן מלשון כתמי אשה המטמאים ועכ"ז רצה לברוא אותן כי תשובה רפואה לכל וז"ש אכול בשמחה כי כבר קודם בריאת עולם רצך במעמדך וחצבך עכ"ד וז"ש על הל' נגעים וזיבה ונדה ויולדת אעפ"י שנראה כאלו הם כעורות ושחורות לאמרם ברבים שהרי באים ע"י חטא מזוהמת הנחש וטומאתו כנודע מפי ספה"ק א' הקב"ה הרי הם עריבות עלי שנא' וערבה לה' מנ"י וירושלים (הקרבנות שמביאין עליהן) כימי עולם וכשנים קדמוניות היינו אותן ימים ושנים שקדמו לבריאת עולם שראיתי שכך עתיד להיות ואעפ"כ בראתי את האדם כי באלה חפצתי נאום ה' וזה עצמו פי' הכתוב ראשו כתם פז וגו' בראשית בריאה ראה שיהי' בפז כתם לכן אם כי אותן הפרשיות נראות שחורות וכעורות כעורב הן ערבים לו שבכך חפץ לברוא את האדם כי הקרבן והתשובה ארוכה ומרפא לכל והבן, ובזה יש לפרש מדרש פ' שלח עה"פ כי תבאו אל ארץ מושבותיכם וגו' ועשיתם אשה לה' עולה וגו' ויין לנסך וגו' והי' באכלכם מלחם הארץ וגו' חלה תרימו הרי חלה למטה ונסכים למעלה לפיכך פתח ר' חנינא לך אכול בשמחה לחמך זו פ' חלה ושתה בלב טוב יינך זו פ' נסכים כי כבר רצה וגו' זו הכניסה לארץ שנאמר כי תבאו אל ארץ וגו' כי רש"י פי' כי תבאו וגו' בשר להם שיכנסו לארץ הכוונה בזה שלא יאמר נא ישראל אחר שעשו הנאמר למעלה בחטא מרגלים כבר מאסם וגעלם ח"ו לבלי להכניסם לארץ לזה הודיעם כי עודנו בחבתו ואהבתו אותם כמאז ומקדם שהרי כבר קודם בריאת העולם הוא ידע וראה את כל אלה ורצה בהם כי סופו של דבר שיבואו לארץ ויקיימו מצות התלוי' בה חלה ונסכים האמורים שם, וז"ש לך אכול בשמחה לחמך כי תקיים ליתן חלה ושתה בלב טוב יינך ע"י מצות נסכים כי כבר [קודם בריאת העולם] רצה האלקים את מעשיך שנא' כי תבןאן אל ארץ להודיעך חבה יתירה מאז ומקדם בשרך שתבא אל הארץ, וז"ש המד' שם להלן עה"פ ועשיתם אשה לה' עולה וגו' ואני מקבלו והוא ערב לי שנאמר וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות היינו שנים שקדמו לבריאת עולם כמ"ש לעיל: