ייטב לב ויקרא תקלא

והנה כשחטא ומטמא את לבו אז הח' קודם לט' סוד ח"ט ואות טי"ת ר"ת טמא ובהצטרף עם חי"ת הרי ח"ט אבל כשמהפך את לבו מטמא לטהור ומרע לטוב נעשה מהט' "טהור וגם "טוב, והנה במלת טוב הרי ט' תחלה אח"ז ו"ב עולה ח' הרי ט' קודם לח' כי הט' טהור טוב בראשיתו וכולא בתר רישא גרירא, וז"ש ועפר אחר יקח וט"ח את הבית להפך מח"ט סוד ט"ח ואם ישוב הנגע וגו' ואחרי הטוח וגו' אז סי' שלא שב באמת טמא הוא וגו' ואם בא יבא הכהן וראה והנה לא פשה הנגע בבית אחרי הט"ח וגו' אז] וטה"ר הכהן את הבית כי זה לאות שנעשה טהור ומח"ט נעשה זכיות להצטרף לטו"ב לאלוף העולם וז"ש ולקח לחט"א את הבית שהוא ל' טהרה ונקיות כתרגומו לדכאה כי מחטא שהוא טמא נעשה טהור והבן: ועפ"י האמור למעלה יש לפרש [משלי כ"ט] יס"ר בנך לא אמר תוכח כ"א יס"ר] ויניחך היינו תוכיחנו שיהיה ס"ר מר"ע לעשותו ע"ר מספר יס"ר אז אותו יס"ר [יו"ד הויו"ת עם כולליהן] יתן לך מנוחה כי ימתקו כולן לטוב וענג ומימי חסד, וכאשר ידבק עצמו על ידי התוכחה עם אלוף העולם אז יתענג על ה' והנה ענ"ג עם א' עולה עד"ן וז"ש ויתן מעדני"ם לנפשך מעדנים אותיות מי"ם עד"ן ואפשר זה שרומז וביום השמיני ימול וגו' כי סוד מילה להחליש כח התאוה ולהסר ממנו ערלה סוד ר"ע ל"ה כדי שיתגלה הטוב וימתקו הגבורות כנודע על כן בהמולו בשר ערלתו תהא לבך בטוח כי יקוים בו זו"יתן מעדנים "לנפשך והוא מרומז בר"ת י"מלו"ל והבן. וחוץ לדרכנו י"ל עפ"י דכתיב בדם בריתך שלחתי אסוריך כי ע"י מילה שמצותה ביום השמיני נתעורר מדה השמינית עלמא דחירותא להוציאנו לחירות עולם ותגלה ותראה מלכותו עלינו לעולם ועד, וז"ש וביום השמיני ימו"ל ר"ת "יהו' "י"מלך "לעולם "ועד כי היו"ד משמשת לתרתי ע"ד שכתב האר"י ז"ל בשם ישראל כי בו מרומז שם האבות והאמהות כידוע: ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זבה בבשרה שבעת ימים תהיה בנדתה וגו' ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה או כי תזוב על נדתה וגו' וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר וביום השמיני תקח לה וגו' הרי התורה הקילה בנדתה בתרתי שא"צ ז' נקיים וגם א"צ קרבן ובזבה בלא עת נדתה וגו' צריכה ז' נקיים וקרבן ויש להבין רמז מזה לעבודת הבורא ית'. ונראה שמזה יש ליקח מוסר השכל למ"ש בבינה לעתים דרוש א' כשהקדוש ב"ה דן את בני אדם לא ישפוט לפי ערך המעשים בעצמותם כ"א לפי ערך איכות האיש וז"ש כי פועל אדם ישלם לו [ולא לפי ערך הפעולה השוה לכל כ"א] וכאורח איש [כדרך האיש ההוא הפרטי בבחינתו] ימצאנו השכר או העונש וז"ש בתפלת ר"ה כי זכר כל היצור [מהותו ואיכותו נער או זקן חכם או בער] לפניך בא וגו' [אח"ז[ אתה דורש מעשה כולם לכן הבחינה הא' הוא להעריך הפעולה כפי שנותיו של אדם כי יגדל נא כח העובד את ה' בהיותו רך בשנים בימי בחרותו מאשר בהיותו זקן וכ"כ תקטן עונשו על מה שעבר עבירה בימי נעוריו שטבע רתיחת הדם תביאו לידי חטא לא כן אם שיבה נזרקה בו ועודנו יצרו גדול הימנו עי"ש, ובזה פירשו המפורשים אם יהיו חטאיכם כשנים איתא במדרש סדורות כשנים היינו לפי ערך השנים אז כשלג ילבינו כי ימי הנעורים וטל ילדות יליצו בעדו להקל מעליו, הבחינה הב' מצד מזג האדם בלחותו ואיכותו ורתיחת דמו שעפ"י זה תהיה נטייתו לטוב או לרע, וזה שרמזה תורה כי נדה שהוא בא מטבע דם שבבשרה ועת קבוע המעורר לזה לכן הקילה התורה עליה כמו כן מי שחטא מחמת שימי עלמות הביאו אותו לזה אז הקילה עליו התורה בתשובתו אבל אשה כי תזוב ימים רבים בלא עת נדתה אז צריכה ז' נקיים וקרבן כ"כ מי שחטא בלא עת וזמן המביא לידי חטא או יותר תמזג טבעו אז צריך ז' נקיים ותשובה חמורה ביתר שאת. ואפשר לפרש בזה הפסוק שהביא המדרש על זה וא' זש"ה ראשו כתם פז וגו' אם שהמדרש מפרש כוונתו אנו לפי דרכנו נאמר לקשרו לכאן עפ"י דאיתא באבות פ"ג הוי קל לראש פי' הברטנורא הוי קל לראשיתך כשאתה בחור ואז ונות לתשחורת כשישחירו פניך מפני הזקנה וז"ש ראשו כתם פז כלו' ראשיתו של אדם שהוא נאה ויפה ומבהיק כמו כתם פז קוצותיו תלתלים היינו סדורות לו תלתלי' ומכח זה תנצל נפשו לפני בוראו להקל מעליו עונשו כי זה מביאו לידי חטא כדאי' בנדרים פ"ק ד"ט ע"ב בא' שהיה יפה עינים וטוב רואי וקוצותיו סדורות לו תלתלים שאמר שעי"ז פחז עליו יצרו ובקש לטרדו מהעולם עי"ש אבל שחורות מי שחטא בזמן זקנתו שהושחרו פניו אין לו שום התנצלות ואין לו כפרה זולת בזאת התורה שהיא במקום קרבנות וזה כעורב שפי' המדרש שצריך שיעריב על דברי תורה ללמוד גם בלילה והטעם מפני שהוא חטא בלא עת הגורם לזה כ"כ צריך להוסיף ללמוד ביום וגם בלילה