ייטב לב ויקרא תקל

לב שאין בהם עקמומיות או נטי' לרע כ"א כולו טוב טוב ה' למעו"ז כי אפי' עם מדה"ד יכול לכל ת"ל ויודע חוסי בו לא אמר חוסה בו אלא חוסי בו לשון רבים בשני לבבות קרוב ה' וגו' יכול לכל ת"ל לכל אשר יקראוהו באמת וכדכתיב הורני ה' דרכך אהלך באמת"ך יחד לבב"י ליראה וגו' שאז הוא עבודת אמת טוב ה' לקוו יכול לכל ת"ל לנפש תדרשנו כלו' לא מיבעיא רוח ונשמה כ"א אפי' נפש הבהמיות שבאדם תדרשנו כי נהפך לטוב: ועפר אחר יקח וטח את הבית וגו' ואם בא יבא הכהן וראה והנה לא פשה הנגע בבית אחרי הטח וגו' וטהר הכהן את הבית וגו' ולקח לחטא וגו' וחטא את הבית וגו' וכפר על הבית וטהר. אפשר לפרש ע"ד רמז בהקדם לפרש המד' זאת תהי' תורת המצורע וגו' הה"ד מי האיש החפץ חיים מעשה ברוכל א' כו' והי' מכריז מאן בעי למזבן סם חיים וכו' הראה לו פסוק מי האיש החפץ חיים כו' מה כתיב בתרי' סור מרע ועשה טוב וכו' לפיכך משה מזהיר את ישראל וא"ל זאת תהי' תורת המצורע המוציא [שם] רע, גם הנא' למעלה סוף תזריע וראה הכהן וגו' והנה לא הפך הנגע את עינו וגו' טמא הוא וגו' והבגד וגו' אשר תכבס וגו' וסר מהם הנגע וכבס שנית וטהר, גם הנאמר בהפטרה הנך רואה בעיניך וגו' וירמסו אותו העם בשער וימות: וכל אלה באחת יבוארו בהקדם הידוע כי עשר ספירות הן עשר הויו"ת חמשה הויו"ת חסדים וחמשה גבורות ה"פ הויה עולה ק"ל מספר עי"ן הם ב' עינים דז"א וכללותן ב"פ עי"ן עולה ס"ר בסוד וירא ה' כי ס"ר לראות כמבואר בדברי האריז"ל בכוונת חג המצות וע"י זכות ומעש"ט נעשה מב' עינים עין אחד לטובה כי החסדים גוברים וממתיקים הגבורות ומכללותן עי"ן טובה ולפעמים ע"י מעשה בני אדם הגבורות גוברים עד שנעשה מכללותן עי"ן ר"ע כי יו"ד הויו"ת עם עשר כוללים עולה יס"ר מספר ר"ע וזה שנאמר ויס"ר המלך את טבעתו וגו' ויתנה להמן ואחר כך נמתקו הגבורות ויס"ר המלך וגו' ויתנה למרדכי לכן נאמר בהמן כי כלתה אליו הרע"ה וגו' ולישראל נעשה יס"ר לטוב סוד וה' ע"ר הנה לא ינום ולא יישן וגו' ולכן נדדה שנת המלך מלכו של עולם ב"ה, והארכתי בזה בספר ייטב פנים במאמר פי פרשות בפרשת פרה שתל להיות פ' ויקהל עי"ש, וז"ש והנה לא הפך הנגע את עינו שכבר פי' בספר שם אפרים שבמלת נגע העי"ן לבסוף ובענג העי"ן בתחלה וזה לא הפך הנג"ע את ע"ינו מסופו לראשיתו להיות ע"נג ע"כ דבריו. ולדרכנו נאמר כי נודע כי קליפת נג"ה מעורב טוב ורע ומתהפכת מטוב לרע ומרע לטוב ובזמן שנעשה עין רע אז מצטרף העי"ן רע עם נג"ה ונעשה הנג"ע ובזמן שנעשה עין טוב שהגבורות נמתקו לחסדים אז מצטרף העי"ן עם נג"ה ונעשה ממנו הענ"ג וז"ש והנה לא הפך הנגע את עינו וגו' מרע לטוב אז טמא הוא כו' והבגד וגו' אשר תכבס וס"ר מהם הנג"ע וגו' כי נעשה ס"ר לטובה אז וטהר. והנה כתיב ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע הרי כי טוב מביא חיים ורע מביא מות כדכתיב ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי וגו' מות תמות, ומבואר בזוהר פנחס דף רל"ז כי אות מ' סימנא דמות עי"ש ואם כן בהצטרף אות מ"ם דפרח באוירא עם יס"ר מן יו"ד הויו"ת עם יו"ד כוללים הרי ירמ"ס וז"ש הנך רואה בעיני"ך (דייקא ב"פ עי"ן) ומשם לא תאכל וגו' כי נהפכו עליו לגבורות וירמס"ו אותו העם בשער (שע"ר עולה ב' פעמים מנצפ"ך עם יו"ד אותיותיו חו"ג) וימת והבן. והנה שורש הרע והמות נעשה ע"י חטא ששורשו ח"ט אלא שאי אפשר לאדם לעשותו בלתי כח וחיות שבו מאלופו של עולם כדכתיב השוכן אתם בתוך טומאתם ובהצטרף אל"ף אל ח"ט נעשה חט"א ובתשובה שלמה מאהבה שמדבק עצמו באלוף העולם נעשה מזדונות זכיות ומרע נהפך לטוב אז נעשה מאותיות חטא לשון טהרה כדכתיב וחטא את הבית ואז נעשה מאותיות ח"ט "חיים "טובים בסוד ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים וזה שא' מי האיש החפץ חיי"ם אוהב ימים לראות טו"ב נצור לשונך מרע וגו' סור מרע ועשה [אותו[ טוב סוד וה' ע"ר בקש שלום בין חו"ג וגו' ואז עינ"י יקו"ק אל צדיקים ב' עיני"ם משגיחים לטוב ממילא ואזניו אל שועתם למלא משאלותם לטובה אבל פני ה' בעוש"י ר"ע שעושין מצירוף ע"ר ר"ע להכרית מארץ זכרם וזה שהכריז הרוכל מאן בעי למזבן סם חיים כו' כי ר"ת "סור "מרע הוא ס"ם של חיים והראה לו מ"ש מו האיש החפץ חיים וכתיב בתריה נצור לשונך וגו' ובתריה "סור "מרע הרי ס"ם של חיים לפיכך משה מזהיר את ישראל זאת תהי' תורת המצורע (המוציא שם ר"ע) ביום טהרתו שנעשה מטמ"א טהו"ר וחטא נעשה לשון טהרה והובא (אותו רע) אל הכהן דרגא דחסד להפכו לטוב וחסד וכאמור