ייטב לב ויקרא תקכט

להדריכם במעגלי צדק הם משיבים ואומרים (עלי) אינו כך כלו' שהוא בעצמו איננו באותו מדרגה שמלמד לזולתו ללכת בו ואני מתבייש כי זה דבר הסמוי מן העין ולא נגלה בלתי לה' לבדו אלא עשה לבי אחד כלומר אחד מתאחד עם הדברים והיינו שאהי' עוסק בתורה בתמימות: וז"ש יבושו זדים כי שקר עותוני (כאשר) אני אשיח בפקודיך לזולתי הם אומרים כי הוא שקרן ואיננו בעצמו כדבריו ולכן אני מבקש ישובו לי יראיך וגו' יהי לבי תמים בחקיך מותאם עם חקיך למען לא אבוש, וז"ש זאת חקת הפס"ח היינו הפ"ה ס"ח לזולתו להורותו דרך כל בן נכר שנתנכרו מעשיו מדבריו לאביו שבשמים החוקר לב לא יאכל בו קרי ביה לא יאכיל לאחרים וכמ"ש הרמב"ם ה' קרבן פסח פ' ט' הל' ז' המאכיל פסח כו' ועיין שם בכסף משנה, וז"ש זאת תהיה תורת המצורע המוציא רע (כדאיתא במדרש) מלב זולתו ביום טהרתו של עצמו דייקא אז יוציא מלב זולתו וכאמור: כי תבואו וגו' ונתתי נגע צרעת וגו' במדרש הה"ד אך טוב לישראל אלהים יכול לכל ת"ל לברי לבב כו' עד ועם אדם לא ינוגעו אפי' עם אותן שכתוב בהן אדם אתם לא ינוגעו, ואכתי קשה מה ענין רישא דקרא דדרש אך טוב לישראל כו' לכאן וכבר עמד על זה היפ"ת עיין שם מה שתירץ: ונ"ל עפ"מ דאי' במד' להלן שלא א' כי יהי' נגע כ"א ונתתי בשורה הוא שע"י הנגע ינתץ את הבית וימצא מטמוניות שהטמינו הכנענים בבתיהן, ויש להבין הכי קצרה יד ה' לתת להם שלל אויביהם מבלעדי נגעים. והנ"ל בזה עפ"י מה דכתיב לעיל זאת תהי' תורת המצורע ביום טהרתו וגו' יש לרמז כי המוציא ז"ל נקרא מוציא רע כדכתיב ויהי ער ר"ע וגו' וצריך להחזירם אל הקדושה וז"ש תורת המצורע המוציא רע (כדאיתא במד') ביום טהרתו והובא (הרע) אל הכהן דא קוב"ה כמ"ש אלקיכם כהן הוא, וזה שרימז הרוכל (הובא במדרש) מאן בעי למזבן סם חיים תקון מדת יסוד הנקרא ח"ו הראה ספר תהלים מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טו"ב סוד אמרו צדיק כי טו"ב נצור לשונך מרע וגו' כי הפוגם בברית הלשון עי"ז נכשל בפגם ברית המעור סור מרע ועשה (מאותו רע) טוב בקש שלו"ם וגו' מדת יסוד עושה שלום, והנה איתא בחולין דף ק"ה מריש הו"א האי דכנשי נשווראה פרש"י פירורין משום מנקירותא וא"ל מר משום דקשי לעניותא ופירשתי בספר ייטב פנים במאמר שובו בנים כי גלוי וידוע ע"י חטא הוצאת ז"ל נתמעט פרנסתו ונעשה עני וכמו שפירש מוזלה"ה הכפירים (הם הנבראים מחטא זה) שואגים לטרף ולבקש מאל אכל"ם כלומר של בני אדם שבראם וממילא ניטל ממנם וניתן להם עכ"ד, וכשחוזר בתשובה ומחזירן אל הקדושה מתעשר, וז"ש מריש הו"א האי דכנשי שמאספין נשווראה פירורין או מלשון פירות הנושרין הן טפות זרע שיצאו משום מניקרותא היינו משום נקיון הנשמה לבד וא"ל מר משום דקשי לעניותא כלו' שעוד יש בזה התיקון הנאת הגוף שע"י חטא זה נעשה עני וכד תכניש נתעשר וזה שרימזה התורה בנגעי הבית שבנתוץ הנגע ימצא מטמון ממנו נקח כ"כ בנתוץ נגעי עצמו מחטא זה ימצא מטמון ויתעשר, וכפלים לתושיה, כי כבר פירשתי למעלה ע"ד שא' בינונים זו"ז שופטן יצ"ט ויצה"ר אם שאינו שומע ליצה"ר מ"מ יש לו נטי' לרע אבל צדיקים יצ"ט שופטן וכדכתי' באברהם לבב"ו נאמן כדכתיב בכל לבבך וא' חז"ל בשני יצריך כו' וז"ש זאת תהי' תורת המצורע המוציא רע הוא יצה"ר מאתו ביום טהרתו והובא יצה"ר אל הכהן כלו' עובד בו הבורא יתב' ועד"ז פי' בבמ"ת עי"ש וז"ש סור מרע פי' סור (היצר) מרע ועשה (אותו) טוב מלאך הקדוש כדאיתא בזוהר כי תצא עיי"ש והיינו בקש שלום שגם אויביו זה יצה"ר ישלים אתו וזה שרימזה התורה פועל דמיוני כמו שע"י הנגע בבית ינתץ הבית ומוצא במקומו מטמון כ"כ בנגע של עצמו הוא יצה"ר בנתוץ אותו במקום הנגע ימצא מטמון כי נעשה מנגע ענג ומרע טוב והבן: והנה בזוהר וארא דף כ"ו ע"ב מפרש וידעת היום והשבות אל לבבך לבך מבעיא ליה אלא ה"ק והשבות אל לבבך יצ"ט ויצה"ר דאתכליל דא בדא ואיהו חד כדין תשכח כי ה' הוא האלהים דאתכליל דא בדא שמאלא בימינא וכולא חד עיי"ש וז"ש המד' אהא דאמר ונתתי נגע וגו' לרמז שבנתוץ הנגע נעשה מנגע ענג ומרע טוב הה"ד אך טוב לישראל אלקים זה מדה"ד שנמתק לטוב יכול לכל ת"ל לברי לב"ב דייקא לאותן ששני לבבות הם נקיים מבלי נטי' לרע כלל כ"א רע נהפך לטוב, אשרי אדם עוז לו בך עוז דינא דמלכותא (בסוד ויתן עוז למלכו) שהוא לו לזכותו יכול לכל ת"ל מסלות בלבב"ם דייקא אלין דשבילין דאוריי' כבישין בלבהון שהמאור שבה מחזירו ליצר הרע למוטב הטיבה ה' לטובים יכול לכל ת"ל ולישרים בלבותם שהן ישרי