ייטב לב ויקרא תקכז

וגו' (העיקר) נצור לשונך מרע וגו' סור מרע היינו עזיבת החטא כלו' במה שנוצר לשונו מרע יש לו מלאך מליץ לפני המלך בוידוי ותחנונים לבקש רחמים לעורר נח החיוני של כל האברים כאמור ועפ"ז מבואר הפסוק שהביא המדרש כאן אל תתן את פיך לחטיא את בשרך כמו שיבואר להלן פרשת מטות עי"ש עוד ביאור ע"ז המדרש בהקדם לפרש מקראי קודש שלפנינו על דרך רמז מ"ש זאת תהיה וגו' ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות וגו' והוא עפ"י דאי' בזוהר וישלח ר"י פתח כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בשעתא דבר נש אתי לעלמא אזדמן בהדיה יצה"ר, ויצר טוב אתי לבר נש כד איהו בר תליסר שנין כדין אזדווג בתרוייהו חד לימינא וחד לשמאלא ואלין אינון תרין מלאכין ממש משתכחין תדיר בהדיה אתי ב"נ לאתדכאה ההוא יצה"ר אתכפיא קמיה ושליט ימינא ע"ש ותרוייהו מזדווגין לנטרא ליה לב"נ כו' משמע יצ"ט ויצה"ר הם מלאכים ממש ובמק"א מצינו שיצ"ט הוא מלאך ויצה"ר הוא מסט"א ומבואר פשר הדבר בע"ח שער קיצור אבי"ע פ"ג בארוכה כי שורש שניהם מחו"ג דקדושה דא ימינא ודא שמאלא ויכול להחזיר את היצה"ר שיהיה טוב גמור כמו יצר טוב עי"ש: וז"ש זאת תהיה תורת המצורע וגו' המוציא (מאתו) רע הוא יצה"ר והובא אל הכהן שיצה"ר מובא אל הכהן לעבוד את הבורא ב"ה בשני יצריו רשפי' רשפי אש שלהבת יה [וכה"ג פירש הבמ"ח עי"ש] וז"ש והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע שהנגע נהפך לענ"ג להתענג על עבודת ה' וצוה הכהן ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות לרמז על שני היצרים אשר שניהם ממקור טהור יהלכו חו"ג דקדושה ועץ ארז רומז לגאות ושני תולעת ואזוב לשפלות כפרש"י לרמז כי ב' מדות הללו צריך האדם לעבוד בהן הבורא יתב' לזכור דלותו ושפלותו מצד פחיתת החומר שבא מטפה סרוחה ואנה ילך למקום עפר כו' וגאותו ויקרת מעלתו מצד נשמתו כדכתיב ויפח באפיו נשמת חיים וכמאמר הכתוב קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם וכמבואר הענין היטב בעקידה שער ס"ד על משנת עקביא דע מאין באת כו' עי"ש ושחט את הצפור האחת הוא יצה"ר אשר הוא אחד ואין שני לו הוא יצ"ט קודם שנת י"ג אל כלי חרש לרמז ע"י שזוכר שהאדם הוא ככלי חרש הנשבר על מים חיים הוא התורה שע"י אם אבן הוא נימוח ונעשה סם חיים כדאיתא פ"ק דקדושין את הצפור החיה הוא היצ"ט יקח אותה ואת עץ הארז ואת שני התולעת ואת האזוב ב' מדות האמורים וטבל אותם ואת הצפור החיה יצ"ט בדם הצפור השחוטה היינו בחמימות אש להבת שלהבת יצה"ר על המים החיים הוא התורה המכבה כח הרע של היצה"ר ומאור שבה מחזירו למוטב לעבוד את עבודת ה' והזה על המטהר מן הצרעת שבע פעמים רמז לנקות את שבע המדות ע"ד שפירשו המפורשים כל המעביר על מדותיו לנקות אותם מז' תועבות הפכיות מעבירין לו על פשעיו ואז וטהרו ושלח את הצפור החיה על פני השדה ע"ד שפירש בספר אור המאיר ברמזי קהלת מקרא שכתוב שמח בחור בילדותך וגו' ואם תעשה כן שתקשט מדותיך מז' הפכים אז והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך עפמ"ש הזוהר עה"פ עיניך בשדה אשר יקצרון והלכת אחריהן והמובן מדברי קדשו כי הלב והעינים תרי סרסורי דעבירה ואם האדם אינו זך ונקי אסור לו להלוך אחר מראות עיניו ומחשבות לבו כי אם צריך משמרת למשמרתו לבל יסתכל החוצה וכדומה משא"כ מי שקשט מלא קומתו במדות הקדושות ורעיונותיו טהורי' והוא טוב רואה, איש אשר כזה לו נאה ולו יאה לבלי להעצים עיניו כי בכ"מ רואה שם התלבשות אלקות עי"ש דבריו הקדושים והוא הנרצה באומרו ושלח את הצפור החיה על פני השדה חוץ למחיצתו כי אין נגרע מעבודת ה' שום דבר כי בכל דרכיו ידע אלהיו ויעבדהו: וזה שהיה הרוכל מכריז מאן בעי למזבן סם חיים כלו' שיראה לעינים שהוא סם המות והוא עצמו חיים וירמוז סם על יצה"ר באופן שהוא חיים הראה לו ספר תהלים מי האיש החפץ חיים וגו' נצור לשונך מרע ממאכלות אסורות המטמטם הלב ושפתיך וגו' כי זה כללות האדם המדבר המובדל מגדר החי כדכתיב ויהי האדם לנפש חיה ותרגומו לרוח ממללא סור מרע כלו' סור היצה"ר מרע שבו ועשה טוב זהו סם חיים, ואף שלמה אמר שומר פיו ולשונו (ממאכלות אסורות) שומר כו' וזש"ה זאת תהיה תורת המצורע וגו' והובא אל הכהן כאמור והבן, ועמ"ש בזה בסוף דבר הלכה בסוגיא אורז ודוחן אין מחמיצין כו': א"י זאת תהיה תורת המצורע וגו' ירמוז למ"ש בס' יסוד התשובה לר"י אדם שבא להכנס בדרכי התשובה ביום ההוא ישליך מעליו משא עונותיו אשר עשה לא יזכרו בלבו וכאלו בו ביום נולד לבל יבהלוהו רעיוניו ולא יניחוהו לשוב כי יבוש מחטאיו ופשעיו וישען