ייטב לב ויקרא תקכו

חכמים כי יו"ד ר"ת "ישלח "דברו "וירפאם) כי כל אמרת אלוה צרופה ר"ל צרופי אותיות וכשמהפך הש"י הצירוף לטוב ולברכה הרי הפך מקללה לברכה, ובזה מובן הא דאיתא שם במד' הככר והמקל ניתנו מכורכין מן השמים א"ל אם שמרתם את התורה הרי ככר לאכול ואם לאו הרי מקל שנאמר אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו ולכאורה מה קמ"ל בזה ומה זה ניתנו מכורכין אבל ביאור הדבר לדעתי כי האותיות תאכלו תאכלו שוין הם אך חלוקין המה בנקודות ואם זוכי' ושומרים התורה נקרא בחולם וצירי אכילה כדרכה ממילא טוב הארץ תאכלו ואם לאו קרי ביה תאכלו בשבא ושורק אז ממילא חרב תאכלו יזה שא' שניתנו מכורכין יחד בתיבה א' ואותיות שוין מן השמים אך הדבר תלוי לפי מעשה בני אדם אם זכו קרי תאכלו בחולם וצירי ואם לאו תאכלו בשבא ושורק והבן: ועם זה נבין מאמר חז"ל צדיקים מהפכים מדת הדין לרחמים כי הם מאמינים ואומרים על כל הבא עליהם שהוא לטוב וממילא נעשה הדבר טוב כי נהפך הצירוף לטוב וכגון דאשכחן בתענית דף כ"א בנחום איש גם זו שאמר על הכל גם זו לטובה ונעשה טוב עי"ש (ורשעים מהפכין כו' כי ידיעת הפכים בשוה) וזה שא' הכתוב אשרי שומרי משפט (משפטו ודינו של הקב"ה מלהרהר אחריו) עושה (ממנו) צדקה בכל עת בין עתים לטובה או לרעה ח"ו והאופן שעושה ממנו צדקה היינו ע"י שמאמין בלבו ואומר שהוא צדקה וחסד מזה נעשה באמת צדקה וחסד וזהו שמרו משפט ועשו (ממני) צדקה (ע"י אמונה שהוא צדקה) כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי (החסד שהוא מכוסה) להגלות (ועמ"ש מזה בפ' מקץ), ועד"ז פירשו המפורשים וידעת היו"ם השמש כי היא לפי ערך המקבל לזה מלבין ולזה משחיר לזה מייבש ולזה המס ימס כמו כן והשבות אל לבבך כי הוי"ה היא האלהים מדה"ד הוא רחמים אלא הוא לפי ערך המקבל ומי שאומר שהיא דין נהפך לדין ומי שאומר שהוא טוב נהפך לרחמים וז"ש כי שמש ומגן ה' צבאות, וז"ש שהכריז מאן בעי למזבן סם חיים להציל נפשו ממות הוציא לו ספר תהלים כו' מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב וכתיב בתריה נצור לשונך מרע וגו' ר"ל מלומר שהוא רע כ"א יאמר על כל הבא שגם זו לטובה ובזה סור מרע ועשה (ממנו) טוב וכן שלמה אמר שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו כי הדבר תלוי במאמר פיו ולשונו ככה הענין למעלה בצירופו וקריאתו לטובה או להפכו כאמור הה"ד זאת תהיה תורת המצורע המוציא רע ובזה למד משה דעת את העם לומר על הכל שהוא טוב אז לא יהיה מצורע כי נהפך נג"ע לענ"ג והבן: עוד ביאור על זה על פי דאיתא בסה"ק מוסר השכל לשמור פיו ולשונו מדבור האסור ומדברים בטלים עפ"י משל לאחד או רבים שחטאו והרימו יד נגד המלך ועתה מתנחמים על מעשיהם ורצונם לפייס את המלך ולבקש מלפניו מחילה וסליחה אולם בושים ונכלמים לבא בעצמם תיכף ומיד לפני המלך בלתי כי ישלחו איש היוצא ונכנס בבית המלך להיות שליח ומלאך מליץ ביניהם להמליץ טוב בעדם אח"כ יוכלו לגשת אל המלך אמנם זהו אם המליץ עצמו חף מפשע אמנם אם גם המליץ מרד במלך שוב אבדה תקותם ומאין יבא עזרם לבא להתקרב אל המלך הנמשל כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא בא' מאבריו אך אם מתנחמים ועוזבים את פשעיהם יש לזה תקנה כדכתיב והתודו את חטאתם ולבקש בפה מחילה וסליחה והפה הוא היוצא והנכנס בבית המלך לעמוד ולהתפלל ולזמר שירות ותשבחות והוא המליץ בפני המלך שליח מאת כל האברים אמנם זה אם לא חטא בשפתיו ופיו ולשונו נצר מרע אמנם אם לא שמר פיו ולשונו וגם הפה ולשון מרדו במלך מי יבא לפני המלך להתחנן כמאמר החכם פה דובר נבלה איך ידבר לפני שוכן זבולה ושוב אבדה התקוה והפתח נעול לא יוכל לצאת ולבא אל המלך אשר ע"כ תי האיש החפץ חיים חכם ויבן אלה נבון וידעם ישמור פיו ולשונו לבלי לחטוא בשפתיו עכ"פ ואז והיה כי יחטא ואשם ח"ו באחד משאר אבריו יוכל לחזור ולהתקרב אל המלך ע"י המליץ הוא הפה ולשון בתפלה ותחנונים: והנה מבשרי אחזה כמו בחולי הגוף אם נחלה עד כמעט כלות הנפש יש סם המעורר כח וחיים כגון סם המכונה פיז"ם וכדומה לעורר כת החיוני לחזקו ולאמצו כ"כ בחולי הנפש אם ח"ו הרבה לחטוא בכל אבריו מכף רגל ועד ראשו אין בו מתום אם בפה ולשון נשמר ונזהר מחטוא אז אפילו חטא עד כלות רוח החיוני ובא לגדר וגבול סמוך למיתה כמאמרם רשעים בחייהם כו' עכ"ז יש סם המעורר כח החיוני והוא התשובה והחרט' ועזיבת החטא וידוי פה בתפלה ותחנונים והן הן דברי הרוכל שהכריז מאן בעי למזבן סמא דחיי כו' עד שהוציא ספר תהלים והראה מי האיש החפץ חיים