ייטב לב ויקרא תקכד

לעוררם עי"ז אבל אתם לאכול ולשתות ולשמוח כלו' לשוב בתשובה ולהתחרט על העבר ע"י הטוב שמטיב להם ונהפך נג"ע לענ"ג לשוב עי"ז בבושה וכלימה וכאמור וז"ש התנחומא מ"מ לא נאמר דבר אל בני ישראל כי הכוונה להודיעם ענין זה למען להשמר מזה לשוב בתשובה ע"י שיטיב להם הש"י וזש"ה כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע כלו' שאין רצונך שיגורו ממך ע"י רע ועונש כ"א ע"י הטוב ואם כי יש משמאילים מי ימחה בידיך וממי אתה מתירא הוי לא יגורך רע והבן: אדם כי יהי' בעור בשרו וגו' אדם למה נאמר וכה"ג הקשה רש"י פ' ויקרא על הכתוב אדם כי יקריב מכם ותירץ מה אדם הראשון לא הקריב מהגזל כו' וזה ליכא למימר הכא ונ"ל דידוע דנגעים באים מכח חטא אדם הראשון שמשך עליו זוהמת הנחש משכא דחויא שהרי קודם החטא הי' תפוח עקבו מכהה גלגל חמה שהי' לבושו כתנות או"ר באל"ף ואחר החטא נעשה כתנות עור בעי"ן והדבר ברור שבעודו בבחי' אור בא' לא הי' בו נגעים אך מכח שלבושו עור בעי"ן תמצא בו נגעים וז"ש אד"ם כי יהי' בעו"ר בשרו וגו' כלו' אדם הראשון גרם) כי יהי' (לזה) בעו"ר בשרו שאת וגו' והי' בעו"ר בשרו לנגע צרעת בעור בעי"ן וז"ש להלן וראהו הכהן וגו' והנה הנגע עמד בעיני"ו דייקא בבחי' עי"ן וז"ש בנגעי בגדים וראה הכהן וגו' והנה לא הפך הנגע את עינו עי' בשם אפרים מ"ש ע"ז ולדרכנו יאמר כי ענין הנגע כדי לשוב בתשובה להפוך מעו"ר בעי"ן אור בא' אבל לא הפך הנגע את עינ"ו דייקא לעשות ממנו אלף ע"כ טמא הוא: עוד יתבארו הפסוקים הללו כי כבר אמרו צרעת בא על הגוזל את שאינו שלו וזה בא מכת שהוא צר עין לקנא בשל חברו ולחמוד את שאינו שלו ורמז לדבר צרע"ת אותיות צר"ת ע' ותיקון לזה להסיר מלבו קנאה ותאוה לבלי לקנא ולחמוד מה שהוא של חברו כ"א יהי' לו עין טובה כמו שא' חכמים במשנתנו (אבות פ"ה) עין טובה מתלמידיו של אברהם אבינו ופי' הברטנורה מסתפק במה שיש לו ואינו חומד ממון אחרים שכן מצינו באברהם שאמר למלך סדום ואם אקח מכל אשר לך, ומצינו בבר"ר פ' י"ד סימן ו' וייצר י"א את ה"אדם בזכותו של אברהם האדם הגדול בענקים זה אברהם, ופי' הנזה"ק עפמ"ש בעש"מ שנפשו של אדה"ר נכלל באברהם לתקנו עי"ש וכן בויקרא רבה פ' כ"ט סי' ז' אך הבל בני אדם כזב וגו' במאזנים לעלות הבלים וכזבים שבני אברהם עושים כדאי הוא לכפר בעד כולם שנאמר האדם הגדול וגו', עוד מצינו בזוהר ויקרא ונפש כי תחטא אתמוה קא מתמה וקוב"ה תוהא עלי' ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה והא אומינא לה באומאה: ועד"ז יאמר כאן בדרך תימה אדם מי ששמו אדם כשם אברהם שראוי לו שילך במדותיו ויהי' לו עין טובה כי יהי' בעור בשרו וגו' לנגע צרעת הבא מחמת צרת עין וזה שסיים ואמר תקנה לזה והובא אל אהרן הכהן וגו' ר"ל כי מצינו באהרן שלא נתקנא בגדולתו של משה כ"א שמח בי וכדכתיב הלא אהרן אחיך הלוי וגו' הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבי ופרש"י שבשביל ה זכה להיות כהן ולתת עדי החושן על לבו עי"ש והיינו והובא אל אהרן הכהן כלומר שישוב בתשובה ויבא לבחי' אהרן הכהן ששמת בגדולתו של חברו או אל אחד מבניו הכהנים ההולכים בדרכיו ועבדו עובדא דאהרן וז"ש באם לא יתקן וראהו הכהן וגו' והנה הנגע (לאשר האדם) עמד בעיני"ו הרעים וז"ש והנה לא הפך הנגע את עינו וגי' כלו' עיני של אדם מרעה לטובה טמא הוא וזה שאמר להלן זאת תהי' תורת המצור"ע (המוצי"א ר"ע מעיניו) כמ"ש במד' ביום טהרתו (כי) והובא אל הכהן וגו' שהובא בבחי' אל הכהן לשמוח בשל חברו ולכך וראה הכהן והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע מכח הצרוע שהפך עיני לטובה וכאמור והענין נחמד ונעים, ובזה יש לפרש המד' אדם כי יהי' וגו' הה"ד נכונו ללצים שפטים וגי' כיון ששמעו ישראל ש' נגעים נתייראו א"ל משה אלו לאו"ה אבל אתם לאכול ולשתות ולשמוח ויש להבין מה בעי בזה ותו הלא בקרא כתיב אדם כי יהי' ואו"ה אינם נקראים אדם אבל ענינו כי כ"כ אמרו נגעים באים על לשה"ר שמדבר על חברו או מתלוצץ עליו ועל מעשיו וכ"ז בא מכח שהוא צר עין בגדולתו של חברו ע"כ הוא מדבר עליו לשון הרע או לצנות וכדומה וז"ש המד' אדם כי יהי' הה"ד "נכונו "ללצים "שפטים (ר"ת לש"ן) מיכן ללצים דיני' כו' א"ל משה אלו לאו"ה שיש בהם קנאה ושנאה ולצנות זע"ז כדכתיב בית עשו לק"ש ר"ת "לצנות "קנאה "שנאה אבל אתם לאכול ולשתות ולשמוח ר"ל לשמות בחלקו ולהסתפק במה שיש לו וינצל מנגעים ובזה יפורש הכתוב עצמו בלשון תימה (שוב ראיתי שכן פי' מוזלה"ה הפסוק) אדם כלומר מישראל שנקראים אדם כי יהי' בעור בשרו וגו' הלא זה ראוי לאו"ה לא