ייטב לב ויקרא תקכג

ע"א כד נוקבא אסתאבת כתיב נגע היא וכד דכר לא אתדכי בגין חובי תתאי כתיב נגע הוא, ושם ע"ב נגע צרעת סגירו דנהורא עלאה (אור אבא) דלא נחית לעלמא כי תהיה באדם באדם סתם, והובא אל הכהן דא כהן דלתתא דהוא אתתקן למפתח ההוא סגירו כו' ויסתליק ההוא נגע וישרי נהורא ורחמי על כולא, ופי' המקדש מלך שהכהנים הם מצד אבא ועל ידם ממשיכין אורות אבא לזעיר ונתבטל הנגע, להבין אומרו סגירו דסגיר ולא פתח אפשר לפי קט שכלי עפ"י דאי' בזוהר תרומה דף קנ"ה עת לעשות כו' עת איהו לעילא דאקרי עת רצון כו' ופירש המק"מ שנקראת עת לפי שעשרה פעמים מ"ו מילוי ע"ב (סוד חכמה) עם יו"ד אותיות גימט' משקיל וגימט' עת ולפי שהתל' מקבלת זה נקראת עת רצון עכ"ל לעניננו. ובודאי מתחלה מקבל זעיר בחי' זו וממנו מקבלת הנוקבא כי שמשא נהיר לסיהרא כנודע והנה כשאורות אבא הוא חכמה הכלול מכל הי"ס פתוחים הוא משפיע מיו"ד פעמים מ"ו המילוי שבו עם הי"א לבחינת זעיר ולבחי' נוקבא אבל כשאורות אבא סגורים ואינו משפיע המילואים שבו כנ"ל העולה ע"ת אז צ"ר ע"ת (ע"ד שפי' הא דכתיב צר כח"כה כ"ח כ"ה) וז"ש והיה בעור בשרו לנגע צרע"ת צ"ר ע"ת כתרגומו סגירו שלא נשפע מילוי ע"ת לזעיר או לנוקבא ע"כ צריך לשוב בתשובה לפתוח הסגור ולאדלקא בוצינין להביא האורות לזעיר או לנוקבא, וז"ש לעשות לרוח (הוא זעיר) תשק"ל (גימט' יו"ד מילואים הנ"ל) ומים (חסדים) תכן יו"ד פעמים מ"ו עם יו"ד אותיות עולה תכ"ן במדה עם הכולל עולה ב"ן בחינת נוקבא והכוונה לתקן להמשיך אורות אבא המילואים הנ"ל לזעיר ונוק' ואז יתרפא הנגע והבן: עוד שם ופעמים שהדם רבין ונעשה מצורע הה"ד אדם או דם ירמוז להנאמר בכוונת הספירה כי בזעיר מאיר בו שם מ"ה ובהסתלק אות א' ממילוי וא"ו נשאר ד"ם והנה שם זה מאיר בכל הי"ס של זעיר הרי י"פ דם עולה מ"ת וצריך להמשיך הא' ונעשה אמ"ת בסוד תתן אמת ליעקב להחיותו בסוד יעקב אבינו לא מ"ת, ובזה פירשתי לא תעמוד על ד"ם רעך אני ה' כי בהחסר הא' נשאר משם ת"ה דם וז"ש אידם או ד"ם חסר א' ולכך מצורע חשוב כמת כי י"פ דם עולה מ"ת וזהו הנאמר פ' אחרי ושמרתם וגו' אשר יעשה אותם האד"ם וח"י בהם אני ה' והבן, וזה שרמזו חז"ל דע ת"ה למעלה מתך וזש"ה ועתה ישראל מ"ה ה' אלהיך שיהיה בחינת מ"ה ולא ד"ם זה שואל מעמך כי בך הדבר תלוי, וכעין זה פי' הרב הקדוש מאפטא זלה"ה שיהיה הוא כביכול בתואר אד"ם שואל מעמך הביאו העט"צ פרשת אחרי על הזוהר דף ע"ב עי"ש: אדם כי יהיה בעור בשרו וגו' למה לא נאמר דבר אל בני ישראל זש"ה כי לא אל חפץ רשע אתה וגו' לפי שנאמר וכל חפצי אעשה כו' אמר ר' תנחומא שאין חפץ לחייב שום בריה שנאמר כי לא אחפוץ במות המת כו' מהו לא יגורך רע כו' אם אתה מבקש לזכות בריותיך מי ממחה בידך וכו' ממי אתה מתירא לא יגורך רע אין יגורך אלא לשון יראה שנאמר כי יגורתי וגו' עכ"ד התנחומא, גם המדרש כיון ששמעו ישראל פרשת נגעים נתיראו א' הקב"ה אלו לאו"ה אבל אתם לאכול ולשתות ולשמוח: בהקדם לפרש ויא' משה אל אהרן קרב וגו' פרש"י לפי שהי' אהרן בוש וירא לגשת א"ל משה למה אתה בוש לכך נבחרת עפי"מ שפירשתי משה ואהרן בכהניו ושמואל וגו' שמרו עדותיו וחק נתן למו וגו' אל נשא היית להם וגו' כי רבינו הקדוש מהרד"ב זלה"ה פי' משיך חסדך לידעיך אל קנא ונוקם ע"ד משל למי שהסכיל עשו והרים יד במלך וישבו כסאות למשפט ונמנו וגמרו להרגו או ליסרו ולהכותו ויען המלך ויאמר כי נכמרו רחמיו מה בצע כי נהרגהו או נכהו מעתה לא תהי' יראתו רצונית אלא הכרחית מכת יראת עונש ולא בזה חפצתי כ"א הישר בעיני להעביר על מדותי לגדלו לרוממו ולנשאו למעלה לשבת אצלי והוא יודע בעצמו את אשר לא טוב עשה ובזה עצמו יבוש ויכלם ויתחרט על העבר ותהי' יראתו רצוני' ע"י הטוב שאטיב לו וז"ש משוך חסדך לידעיך אל (בחי' חסד הוא) קנא ונוקם עכ"ד ז"ל וז"ש משה ואהרן וגו' קוראים וגו' (כי) שמרו עדותיו ובדין הוא שיטלו שכרם עכ"ז וחוק נתן למו כלו' שנחשב בעיניהם לחק מה שנתן להם הטוב וכאלו אין טעם בדברי י"א אתה עניתם אל נשא היית להם מה שהיית מנשא אותם הגבה למעלה זה נחשב להם לנקמה והיינו ונוקם על עלילותם ועמ"ש בזה בפ' פנחס וז"ש משה לאהרן למה אתה בוש לכך נבחרת כלו' בשביל כך שאתה בוש על העבר נבחרת (לשוב בתשובה ע"י שבחר בך לעמוד לשרת לפניו יותר מכל העם) וז"ש המד' כיון ששמעו ישראל פרשת נגעים נתייראו אמר הקב"ה אלו לאו"ה