ייטב לב ויקרא תקכא

מאמר נעשה אדם כלומר שנינו אני והוא שיעשה א"ע בהוציא שלימותו וז"ש זכה א"ל אתה קדמת כו' עי"ש וכן פי' הנוע"מ אלה תולדות נח נח כלו' שהוליד א"ע כי איש צדיק תמים היה כו' והנה מובן כי ההבדל בין זכר לנקבה היינו בסתם אשה דעלמא שאינה כ"א לעזר אבל אשת חיל הרודפת אחר מצות המוטל עליה ומעש"ט ומרב' בצדקה וחסד להשפיע מטוב ביתה לזולתה היא מוציאה שלימות' מעצמה ונחשבת כזכר ובפרט הרי ההבדל בין זל"ז כי זכר משפיע ונקבה מקבלת אבל אם הנקבה משפיעת טוב היא זכר, וכבר פירשו מאמרם אשרי מי שבניו זכרים היינו אפילו בנותיו בכלל בניו יחשבו לזכרים אם מטיבים מעשיהם כזכר אוי לו למי שבניו נקבות היינו שאפי' הזכרים אם אינם הולכים בדרך הישר הם חשובים כנקבות וכבר אמרו אין זריעה אלא צדקה שנאמר זרעו לכם לצדקה וז"ש אשה כי תזריע (צדקה ומעש"ט אז) וילדה (א"ע) זכר והבן: ושלשים יום ושלשת ימים תשב בדמי טהרה פי' רש"י לא מפיק ה"א והוא שם דבר כמו טוהר, ימי טהרה מפיק ה"א ימי טוהר שלה. יש להבין מפני מה אחרי מלאת הל"ג לזכר וס"ו לנקבה נקרא ימי טהרה שלה יותר מהל"ג וס"ו שאינם שלה והדבר פלא, ועיין בספר עטרת צבי על הזוהר שכתב בזה דברים העומדים ברומו של עולם עמוקים מני ים כדרכו בקודש, ולפי קט שכלי אפשר לומר בזה עפ"י המשל של החובות הלבבות בשער הבחינה כי מה שעוסק בעניני עוה"ז שאינו אלא צרכי הגוף זה שיש לו אינו שלו אבל מה שעוסק בצרכי הנפש מצות ומעש"ט זה של האדם עצמו עי"ש, ובזה פי' הסדש"ש והבאר מים חיים פ' לך דזש"ה ואיש את קדשיו (מצות ומעשים טובים) לו יהיו שהן שלו והנה בל"ג וס"ו שאינה טהורה אלא לבעלה שאז א"א להתעבר תיכף אחר הלידה שאבריה מתפרקין אין טהרתה רק לצורך עוה"ז כמאמרם ז"ל למה מילה בשמיני שלא יהיו הכל שמחים ואביו ואמו עצבים מכלל דבז' ימי טומאה עצבים ואח"כ שמחים שמחה גופנית שאין בה מצוה לכך קאמר תשב בדמי טהרה לא מפיק ה"א שאינם שלה כי בכל קודש לא תגע ואל המקדש לא תבא אמנם במלאת הימים ל"ג וס"ו שאז מותרת לכנוס למקדש ואוכלת תרומה וקודש טהרתה לה לעצמה צרכי הנפש לכך נקרא ימי טוהר שלה והבן כי נכון: והקריבו לפני ה' וכפר עליה וגו', יובן עפ"י מה שכ' בספר באר מים חיים לפרש הפסוק אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת וגו' והובא אל אהרן הכהן ובפסוק זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן ושורש הדברים שצדיקים באותו דבר שחוטאים בו מתרצים ועם אותן המדות שהיו מקודם לרעה עתה בזה עובדים את ה' ית' ולזה אסמכי' לדין יולדת כמו ששם אחר שבוע לזכר ושבועים לנקבה הדם טהור ונעשה טהור מטמא כי דם נעכר ונעשה חלב כמו כן יכול אדם לעשות מטמא טהור עי"ש וזש"ה והקריבו לפני ה' שמתחלה יקרב עצמו להשי"ת כי החוטא נקרא רחוק ובעשותו תשובה נעשה קרוב וכמו שכתב הרמב"ם בהלכות תשובה וע"ד שכתב הזוהר ופרעה הקריב לבן של ישראל לאביהם שבשמים וכפר עליה (על נפש החוטאת אח"כ) וטהרה ממקור דמיה לעשות ממקור החטא סימן טהרה לעבוד באותו התאוה וכדומה להשי"ת וכמבואר שם בספר הנ"ל וכי תאמר מי יתן טהור מטמא עז"א זאת תורת היולדת לזכר או לנקבה כלו' שנוכל ללמוד דבר זה מיולדת דקודם לכן טמא ואחר שבוע או שבועיים טהור וכאמור והבן: א"י עפ"מ דאיתא ביומא תשובה מיראה זדונות נעשה לו כשגגות תשובה מאהבה זדונות נעשה לו כזכיות וז"ש תחלה והקריבו (יקריב א"ע) לפני ה' היינו מכח יראה הבא מכח אדני שהוא דינא דמלכותא דינא והוא השער שלפני הויה ב"ה וברוך שמו וכ"ה בזוהר תרומה לפני ה' ההוא דקאים קמיה קוב"ה עי"ש וכפר עליה (אח"כ) וטהרה ממקור דמיה היינו לעשות תשובה מאהבה עד שהזדונות יתהפכו לזכיות וממקור החטא יהיה מקור הטהרה, והנה מוזלה"ה חדת לן דאם רבים עושים תשובה אפילו רק מיראה הזדונות נעשה זכיות, ובזה פי' הוא ז"ל ארפא משובתם אוהבם נדבה עכ"ד ז"ל, ובזה יבואר תורת המסורה וטהרה ממקור דמיה במקהלות ברכו אלהים אדני ממקור ישראל ענינו כי אמר וטהרה ממקור דמיה היינו לעשות מזדונות זכיות והנה אין זה אלא בתשובה מאהבה וזה לא דבר קטן ואין יד כל אדם משגת לזה מצא רפואה לזה וא' במקהלות (היינו ברבים) ברכו אלהים אדני היינו אפילו מיראה הבא מכח שם אלהים ואדני אז ממקור ישראל נשפע אהבה ממקור העליון כי מקו"ר גימט' שמ"ו וגימ' רצו"ן ע"ד אוהבם נדבה ואז נעשה טהרה וזכיות ונסלח לכל עדת בני ישראל וע"ד כי נער ישראל ואהבהו וכדכתיב אהבתי אתכם אמר ה' והבן, ועיין מה שכתבתי בפרשת מסעי על הפסוק ויסעו מחרדה: