ייטב לב ויקרא תקכ

או יאמר אחור וקדם צרתני גם המדרש להלן אשה כי תזריע הה"ד אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק וכו' וסוף דבריו ר"ל א' הולד במעי אמו חבוש בביה"א ובא הקב"ה והתירו משם צריך להחזיק לו טובה, ד"א אשה כי תזריע חיים וחסד עמדי ופקודתך שמרה רוחי ושורש דבריו הולד שרוי במעי אמו והקב"ה משמרו שלא יפול וימות עי"ש באורך חסדי ה', הנה מספר חסד ה' על האדם מעת יצירתו תחלה סוגר דלתי בטנה שלא יפול וימות אח"ז פותח שערים ומוציא אסורים בכושרות וזה ב' הפכיים וכמו כן האדם צריך שיהיה לו מדות הפכיות בחי' צמצום לעוה"ז שלא יתקנא באדם שיש לו טוב עוה"ז יותר ממנו כ"א יסתפק במועט בלב שמח כמ"ש איזהו עשיר השמח בחלקו וא"א לשמוח בלתי ע"י מדת הסתפקות, אבל לענין תורה ומצוה יחמוד ויתאוה לעלות מעלה מעלה ויקח ראיה מהגדול ממנו בתורה ומצות ויקנא בו לאמר מתי אעשה גם אנכי כמוהו ללמוד תורת ה' לשמה לשמור ולעשות ולקיים באהבה וביראה כל הימים וזה שנאמר אל תקנא בחטאים כ"א ביראת ה' כל הימים ר"ל בזה מותר להתקנאות וקנאת סופרים תרבה חכמה. ובזה פירשו המפורשים וידעת היום והשבות אל לבבך וגו' בשמים ממעל כלו' בעניני שמים הוא עבודת הבורא יתברך תקח ראיה ממעל לך ועל הארץ בענין ארצי' מתחת תקח ראיה להסתפק במועט מתי שהוא תחתך. וכבר אמרו המפורשים שזה בקש דוד שמח נפש עבדך היינו שיהא לי לב שמח בהסתפקות כי אליך ה' נפשי אשא לעלות למעלה למעלה וזה ב' הפכים וצריך סיוע דילך עכ"ד: וזש"ה אשא דעי למרחוק להגיע למדרגה רחוקה ממני להתקרב אליו יתב' ולפועלי היינו לענין עוה"ז שהכל מיד ה' כמו שאמרו חז"ל שהקב"ה גוזר על הטפה חכם או טיפש חלש או גבור עני או עשיר א"כ בבחי' שבראני חלש או עני אתן צדק לצדקו במעשיו כי אין לי יותר וזה נגד מה שהקב"ה עושה חסד לאדם בשני הפכים כאמור כמו כן האדם צריך לעבוד אותו במדות הפכיות, וזה שא' אחור וקדם צרתני להסתכל לאחור בעניני עוה"ז וקדם למי שקדם לי במעלה בעניני עוה"ב ואם כך עושה זכה ונוחל שני עולמות הזה והבא כי שש ושמח בחלקו בעולם הזה ויזכה לעלות למעלה למעלה לחיי עוה"ב: אשה כי תזריע וילדה זכר אפשר לומר שבא לרמז למ"ש בזוהר שלח קע"א ביום ההוא דא יומא דאחיד סופא בשירותא שירותא אקרי הוא טמיר וגניז ואקרי ההוא ה' הו"א לאחזאה סופא דכל דרגין דאיהו שירותא כו' ופי' העט"צ דמלכות דא"ק נעשה עתיק דאצילות ומלכות דאצילות נעשה עתיק דבריאה וכן בהשתלשלות העולמות מעולם עד עולם והוא סוד נעוץ סופן בתחלתן עי"ש ובמה שכתב העט"צ בזוהר בשלח והכי דייקא ויושע ה' ביום ההוא היינו עתיקא הנקרא ההו"א ונ"ל שזה רמזו במדרש קהלת ר"מ צוח לסיפא דמלה רישא: וז"ש אשה (מלכות) כי תזריע וילדה זכר עתיק בחינת הו"א והיינו אחור וקדם צרתני אחור (בעולם שלמעלה) וקדם (בעולם שלמטה ממנו) והבן: א"י עפ"י מ"ש חז"ל ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם מעלה אני עליכם כאלו עשיתם עצמיכם והוא ע"ד המלמד את בן חבירו תורה כאלו ילדו כ"ש הלומד תורה ומשמרה הרי זה מוליד א"ע, ועפ"ז פירש הנוע"מ אלה תולדות נח נח כלומר בעצמו היה תולדות נח כי איש צדיק תמים היה כו', אמנם ידוע כי זה א"א בלתי אם תחלה בראשית כניסתו לתורה ולעבודה ילמוד מזולתו וישמע לקול הורים בחינת מקבל אח"כ יוליד את עצמו להשפיע לאחרים ויהיה נעשה בחינת זכר המשפיע והנה ראשית העבודה יכונה בשם זריעה: וז"ש לאדם אם תהיה (בחינת) אשה (בעת) כי תזריע (אז) וילדה (א"ע) זכר, וזה שא' אשה (בעת) מזרעת תחלה יולדת (א"ע) זכר אבל אם הוא בעיניו איש (בעת) מזריע תחלה ואינו רוצה לקבל מזולתו אז יולדת נקבה כלומר תש כחו כנקבה שאינו זוכה להשפיע ובזה הורה מוסר לנו להטות אזן לשמוע והבן: אשה כי תזריע וילדה זכר הו"ל לומר כי תלד זכר והנ"ל בזה עפ"י מ"ש העיקרים מפני מה ביצירת כל בעלי חיים נאמר כי טוב ולא באדם, ב') בבע"ח נאמר למינהו ולא באדם, ג') בבע"ח זכר ונקבה בראם ובאדם לא נבראת הנקבה אתו, הענין כי בע"ח בעת לידתו נגמר שלימותו אבל באדם לא נגמר שלימותו המכוון בו כ"א אחר שיוצא הטוב שבו מכח אל הפועל לכן לא נאמר בו כי טוב, ולזה נזכר בבע"ח למינהו שזה שלימותן קיום המציאות, ובזה שניהן שוין הזכר והנקבה לכן זכר ונקבה בראם אבל באדם הכוונה קיום האיש חוץ המין ובזה אין הנקבה שוה אל הזכר ולא נבראת כ"א לעזר עכ"ד, ובזה פי' מוזלה"ה בפרשת בראשית